גופנו מורכב משלושים אחוז חומרים מוצקים ומשבעים אחוז נוזלים. לפיכך, כדי לשמור על איזון זה, צריכים אנו להזינו במזונות המכילים כמות גדולה של נוזלים. הפירות והירקות שופעים נוזלים, והם למעשה דרושים לגוף להזנה, ניקוי וטיהור. הנוזלים מוציאים מן הגוף את הפסולת והרעלים שהצטברו בתאים ובוורידים.

עיקר בריאתו של הצומח לא הייתה אלא לשימושו של האדם ולתועלתו. על כן, הטביע בהם הבורא יסודות ומינרלים החיוניים לאדם. הפירות, הירקות והדגנים מכילים את היסודות הנמצאים באדמה, והדרושים ומוכרחים לבריאות האדם, ככתוב: "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם" (תהלים ק"ד, י"ד). הנביא יחזקאל מדגיש לא רק את חשיבות הפרי עצמו לאכילה ולבריאות, כי אם גם את חשיבות העלים, בהם גנוזים יסודות מינרלים רבים החשובים ומצוינים לאדם, אשר בכוחם למנוע מחלות ולרפאן, ככתוב: "כל עץ מאכל... פריו למאכל ועלהו לתרופה" (יחזקאל מ"ז, י"ב).

הפירות, הירקות והתבלינים, מתחלקים לשני סוגים עיקריים: בעלי "מזג חם", כגון: חצילים, תמרים, תאנים, בננות, צימוקים, אגוזים, שקדים וכו´. ובעלי "מזג קר", כגון: לימונים, אשכוליות, אבטיחים, קישואים, מלפפונים, סלק וכו´. תכונותיהם והשפעותיהם על בריאות האדם שונות זו מזו, ועלינו לאזן את הגוף ולאכול מזה ומזה.

הפירות הטריים ומאכלי הצמחים נמנים על מזונותיו המובחרים, המשובחים והעיקריים של האדם. הם הנותנים את היסודות הבסיסיים לדם ולזרימתו, לרקמות הגוף, ולתפקוד האיברים הפנימיים החיוניים. בד בבד, מונעים מהם שורה ארוכה של מיחושים ומחלות, כמחלות דם, סרטן, סכרת ועוד ועוד. בנוסף, הם מבריאים ומחסנים את הגוף.

פירות בעלי ויטמינים מגבירים את הכח האינטלקטואלי שבאדם. חלב, גבינה, לבן, ביצים, פירות וירקות - מכילים סידן אשר חשוב במיוחד לגידול הגוף ולחיזוק העצמות. יחד עם זאת, אדם המפריז באכילתו ובמיוחד באכילת בשר, ביצים, גבינות ומאכלים העשירים בחלבונים, צובר בקרבו חיידקים הדבקים בזוהמה זו שבגוף. רקבונם של החיידקים בקיבתו, במעיו ובדרכי העיכול של האדם נספגים בדם ומרעילים את הגוף ואת האיברים. לעומת זאת, בכוחם של פירות טריים להמית את החיידקים ולמנוע את הרעלת הגוף. אוכלי בשר ייטיבו להרבות גם באכילת פירות וירקות, ולפחות יום בשבוע או מחציתו יאכלו רק פירות וירקות. כך ימנעו את קינונם של חיידקי המחלות שבגופם.

השומר נפשו ודואג לבריאות ליבו, יאכל מזונות חסרי שומנים וחסרי מלח, ועיקר מזונו יהיה מבוסס על ירקות, פירות ודברי חלב. בהיות היהודים בסטטוס של "גולים", באשר נתפזרנו בארבע קצוות תבל, קיבלנו הרגלי אכילה שליליים מכל הארצות בהן חיינו בעבר. הרגלי אכילה המתאימים אולי לארצות הקרות באירופה המושלגת ולארצות החמות מאד במדברות ערב. כיום, משזכינו לשוב ולהתקבץ בארץ המובטחת, חשוב הוא שנקנה לעצמנו הרגלי אכילה נבונים ומתאימים לארץ ממוזגת ונוחה כאקלימה של ארצנו.

הסתיידות העורקים, הגורם העיקרי למחלות לב, נגרמת ע"י הצטברות חומרים שומניים בדופן העורקים. חומר שומני זה נקרא כולסטרול, והוא נדבק לדפנות העורקים ומונע את זרימת הדם כנדרש. לאנשים שעברו את גיל השלושים מומלץ מאד להפחית באכילת בשרים, בגלל תכולת השומנים שלהם העלולה לגרום לטרשת עורקים. אם יש את נפשך וחשקת בכל זאת לאכול בשרים, הרי התרחק, עד כמה שניתן, מאכילת בשר בקר וצאן, והעדף בשר עוף והודו.

באוניברסיטת ליידן בהולנד נערך מחקר על הקשר בין אכילת דגים ומצב הבריאות של האדם, ובאו לכלל מסקנה כי אכילת דגים עדיפה מאכילת בשר. אכילת דגים אף משפרת את כח הזכרון ומרעננת את המחשבה.

קיים קשר הדוק בין אכילת דגים לרפוי מחלות "אקזמה". אכילת דגים מומלצת לבריאות השיניים, נגד כאבי ראש ומיגרנה, ריפוי דלקות פרקים ומחלות ראומטיות, מורידה לחץ-דם גבוה, מפחיתה את רמת הכולסטרול בדם ואת הסיכון ללקות בטרשת עורקים.

פרופ´ וויליאם קאסטלי, ראש המכון הגדול ביותר בעולם לחקר מחלות לב הנמצא בארה"ב, תומך נלהב באכילת דגים. ד"ר טימוטי, מאוניברסיטת סינסינטי בארה"ב, מגלה בבדיקותיו ובחקירותיו, שדווקא השומנים של הדגים מטהרים את השומנים בכלי הדם ובמוח. ד"ר יואל קרמר, חוקר מאוניברסיטת אלבני, קובע שהחלבונים והשומנים בדגים משפרים את ההתפתחות המוחית של העוברים ברחם אימם. אי לכך ממליץ על אכילתם לנשים הרות.

אתרוג

האתרוג הינו אחד מפירות ההדר. פריו הדור במראהו, ריחו נפלא בנעימותו, וטעמו עדין מאד. התורה קוראת לו "פרי עץ הדר", ובספרות חז"ל הוא נמשל ללב האדם.

האתרוג נמנה עם ארבעת המינים שנוטלים למצווה בחג הסוכות. באתרוג תכונות רפואיות מועילות וחשובות מאד, חלקן טבעיות וחלקן סגוליות. תכונותיו הסגוליות: הסובל מכאבי עיניים ירבה להסתכל במראה האתרוג. אשה המקשה ללדת תאכל אתרוג ביום הושענה רבה, ודווקא אתרוג שבירכו עליו את ברכת ארבעת המינים. הקונה אתרוג יפה ומבזבז עליו ממון רב לשם שמים ולא להתגאות, זוכה לבנים בעלי תורה.

נוהגים להשתמש באתרוג שבירכו עליו, להכין ממנו מרקחת ולאוכלו בט"ו בשבט.

תכונותיו הטבעיות: הסובל מקשיים בדיבורו ירבה ללעוס קליפות אתרוג. אכילת קליפות אתרוג מחזקת את הלב. האתרוג מאזן את פעילות הכבד, מעורר תאבון ומרענן. הסובלים מדכאון ודכדוך ירבו באכילת אתרוגים. מיץ האתרוג מועיל לבטל צמא עז ומייצב את לחץ הדם. הסובלים משינויים בלחץ הדם ישתו כל יום מיץ אתרוג. אין לאכול אתרוג באמצע הארוחה או לאחריה, כי אם בין הארוחות או לפני הארוחה. יחד עם זאת, יש לדעת שקליפת האתרוג הינה קשה לעיכול, ולסובלים מבעיות עיכול לא מומלץ לאוכלה.

להסרת כתמים בבגדים מומלץ לשפשף את הבגד היטב בבשר האתרוג, ויסורו הכתמים לגמרי. בנוסף, ריח האתרוג מגרש את עש הבגדים.

הדס

ההדס הינו שיח נוי ירוק-עד. הוא צומח בעיקר באזורים הרריים ברמת הגולן ובאזור צפת והגליל. אכן מגדלים אותו כצמח נוי בגינות הבתים ובפארקים ציבוריים. זנים רבים להדס. סימן ההיכר שלו הוא עליו, הגדלים בזוגות ובשלשות.

להדס פרחים וענבים, ודווקא אלו פוסלים אותו למצוותו, שכן, מצוות ההדס בארבעת המינים היא דווקא בהדס בעל עלים ללא פרחים ופירות.

ההדס מוזכר בתנ"ך פעמים רבות, ולראשונה בין ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות. בדברי הנביאים הוא מוזכר בהקשרים שונים, בישעיהו, ב"חזון דרך הגאולים", כסמל לטוב ולשלמות, ובזכריה, ממשיל אותו הנביא לעם ישראל. בספרות חז"ל ההלכתית והאגדית מדובר רבות על ההדס. חז"ל היטיבו להכירו מבחינה בוטנית, ובמסכת סוכה מתוארים כל חלקי ההדס.

כאמור, זנים רבים להדס, ויש המשמשים לנוי בלבד. אחרים להפקת שמן המשמש לתעשיית הרפואות, הבשמים, והתמרוקים. ישנם גם זנים הראויים למאכל.

ריחו של ההדס עדין ונעים מאד. המקובלים, וכן רבים מבני עדות המזרח, נוהגים לפי מנהגו של אבי המקובלים - האר"י ז"ל, להריח את ההדסים לפני הקידוש. גם במוצאי שבת בעת ההבדלה מריחים אותו לשם ברכת בשמים.

עדות המזרח נוהגים להריח הדסים גם בשמחת ברית מילה ופדיון הבן. בתלמוד מובא מנהגו הנפלא של רבי יהודה בר עילאי שהיה נוטל בדי הדס ומרקד עמם לפני הכלה. כך היה נוהג גם רבי שמואל בר יצחק, שהיה זורק בעת ריקודו לפני הכלה שלושה בדי הדסים וקולטם בזה אחר זה. מה ראו לרקד לפני הכלה דווקא בהדס?

בהיות ההדס שיח נאה, בעל ריח נעים, ובעיקר בהיותו ירוק-עד – הוא מסמל הצלחה, רעננות ואהבה אמיתית בין בני הזוג, וכך הפך סמל להצלחת חיי הנישואין. בתוספתא מובא כי מן ההדסים הכינו "עטרות חתנים" (סוטה מ"ט, ב´).

ההדס יעיל לעצירת דם, עצירות, שלשולים, חיזוק השיניים, ועצירת צניחת הרחם אצל נשים. ההדס משמש כמחטא מצוין ויעילותו רבה נגד דיזנטריה. הוא יעיל מאד לריפוי גירויים שונים בעור, ולריפוי דלקות ופצעים. הוא מונע נשירת שיער ומרענן את מראהו. בתלמוד מוזכר ההדס כמרפא לחץ דם גבוה (גיטין ס"ח, ב´).

אופן השימוש: מייבשים את עלי ההדס, כותשים, ומערבבים אותם בשמן זית. במשחה מורחים את העור הרגיש, את השערות והחניכיים. כשתייה, חולטים את העלים ושותים כשתיית תה - לדלקות מעיים, לאולקוס, לעצירות ולדלקות בדרכי השתן. בספרים עתיקים מוזכר כי אשה המקשה ללדת יכתשו לה עלי הדס ויערבבום בכוסית יין מחוממת, ותלד בנקל. עוד מובא: אשה המרבה להריח הדס, בפרט במוצאי שבת, תזכה לבנים חכמים.הדרוזים נוהגים לסוך התינוקות באבקת הדסים, על מנת להסיר קשקשים ולחזק את שורשי השיער. אסף הרופא כותב על הכח הרב האצור בשמן הדסים: "כוחו חם והוא יעיל לחולי מעיים, יחזק הבטן, יעביר המצוקות, יעמיד הדם, יועיל לטחורים, יגדיל השער, ישחרו, יחזק ויבהיר מראהו".

הובא מאתר : "הדברות"