לפני מספר שנים הסתובבה שמועה שהגיעה לידי אחד המגזינים האמריקנים לפיה צאצאים של אדולף היטלר ימ"ש, חיים בישראל כיהודים. בעקבות תחקיר של כתבת ה'גרדיאן', התפרסמה התגלית המרעישה הזו.

צאצאיו של היטלר שומרים תורה ומצוות. הייתכן?

בישראל חיים כיום צאצאים של נאצים, שהחליטו להתגייר כדי להצטרף ל"קהילת הקרבנות". האם מדובר באנשים עם מצפון רגיש שהתחושה שהם בנים להורים שבצעו טבח עם כה איום היתה קשה מנשוא? אהרון שאר-יישוב, תושב העיר העתיקה, בן של נאצי,הוא אחד מהם.                                                                                                                          

מה שהופך את הסיפור שלו למעניין הרבה יותר הוא ש"שאר-יישוב" שימש כרב בכיר בצה"ל.     הוא לבוש בחליפה שחורה, עטור זקן, ובמבטא גרמני כבד הוא מספר: "אבא שלי היה בוואפן אס-אס".                                                                    

שאר-יישוב נולד בשנת-1940 בעמק הרוהר. במהלך המלחמה שירת אביו בחזית המזרחית ביחידת העלית של היטלר. אין לו מושג מה עשה אביו בוואפן אס-אס, וגם כשניסה לשאול, לא קיבל תשובות.

מלבד הבנים, נכדים ונינים של נאצים שחיים בתוכנו בישראל, כל אחד מסיבותיו הוא, ישנו אדם אחד שעולה בייחוסו המפוקפק על כולם. הוא קשור בקשר דם לצורר אדולף היטלר, ימ"ש.                                                                                                                  

את שמו הוא אינו מוכן לחשוף. כיום הוא מרצה למדעי היהדות באחת האוניברסיטאות וזה סיפורו:

"אלואיס היטלר גידל שני בנים: אדולף, ואלואיס הבן - שהיה אחיו למחצה של אדולף. חצי אחיו של הפיהרר הוליד לאחר מכן בן לא חוקי בשם האנס. בסדר?", הוא ממשיך:

"האנס התחתן עם סבתי ארנה אחרי שהיא התגרשה מסבי". הוא ממהר להצהיר שהוא שונא את ענף ההיטלרים במשפחתו. נראה שהנושא מטריד אותו - "אין בי לא דם ולא ד-נ-א של היטלר או משפחתו", הוא מתעקש.

"לא גדלתי אצל משפחה זו". את האנס הוא פגש רק פעם אחת. ההיטלרים באו לשתות תה כשהוא היה בן 12. "האנס היה גבר מאוד נחמד", הוא מספר. "בלי תשוקות, בלי ברוטאליות". אולם ארנה התרגשה מרעיון החתונה עם בן למשפחת היטלר, והיא נותרה נאצית עד יום מותה. "לא הכרתי אותה", הוא מספר על סבתו. "היא לא היתה חלק ממשפחתי".

אמו של הצאצא שמספר כאן את סיפורו, הוכתה בצעירותה לאחר שסירבה להשתתף באירועי נוער היטלר. בזמן השואה היא עבדה כקלדנית בוורמאכט בפולין, וראתה גופות של יהודים תלויות בכיכרות העיירה. "היא היתה ילדה במלחמה", הוא אומר, "אבל תמיד הערכתי את זה שהיא מספרת לי את האמת על מה שקרה. דיברנו על כך בכנות.

מעולם לא שמעתי את השקר הגרמני הרגיל ששומעים פעמים כה רבות מבני הדור ההוא". אביו שימש כרב סרן בוורמאכט, ובנו בטוח שהוא הרג כמה אנשים לפחות, למען היטלר.

בנערותו, הכיר נערה שהתעניינה ביהדות, ובעקבות כך קרא את מיין קאמפף. "התביישתי כשקראתי את זה", הוא אומר. "לא היבנתי איך היו אנשים יכולים להיות כל כך טיפשים ולבחור במישהו שכתב דברים כאלה? אני לא חושב שניתן להבין עד כמה זה נורא אם לא קוראים את זה בגרמנית".

בתחילת שנות השבעים ,במסגרת לימודי התואר שלו, בילה שישה שבועות בישראל,. "הרגשתי בבית. כבר לא חייתי בקונפליקט. לא הייתי צריך להתנכר לדור המבוגר יותר. וחשבתי שפגשתי בפעם הראשונה לאום שיש לו סיבות טובות להיות גאה בעצמו". הוא החליט להישאר.

לולא השואה לא חושב שהיתי הופך ליהודי. הוא אומר.                                               "ההבחנה החדה בין הדורות שביצעו את הפשעים לאלה שנולדו לאחר מכן לא היתה קיימת. "לא-גרמנים" בקושי מבינים כי היינו דור שלם שבדקנו את המורים שלנו ושאלנו, 'איפה אתם הייתם לפני עשרים שנה'?"

לשאלה מדוע הוא התגייר, הוא עונה בתיאור זכרון שיש לו מתקופת השואה: "אני רואה חייל רומס ילד ובסופו של דבר הורג אותו, ואני זוכר סוג זה של תוקפנות. אני זוכר גם את התחושה של הילד. אני זוכר את שניהם. אני מסוגל לראות את אבי ואת סבי ממש עומדים שם. כל שאני יכול לומר, זה שמאז שבאתי לישראל, התחושה הזו כבר לא נמצאת שם". 

הסיפור הובא מאתר: "הידברות" .