כך משמיים הקיצו את שנתם של מנהיגי ישראל
27.07.14 / 14:40
כיצד נמנע אסון גדול בסדר גודל שלא ידענו מעולם? מדוע אהוד ברק מנע מאהוד אולמרט לחסל כבר ב 2008 את החמאס? מה הייתה הנבואה של חיים רמון שדחף בכל כוחו למוטט את הארגון כל עוד הוא קטן? הכיצד חטיפת ורציחתם של הנערים - איל, נפתלי וגיל-עד – הצילה את ישראל
מה שאנחנו מגלים עכשיו בעזה זו עיר תחתית, של עשרות קילומטרים חפורים, מדופנים, מאווררים, מוארים. עשרות על עשרות מנהרות לכל הכיוונים והעברים. החלל האחרון של המנהרה ממולא בחומר נפץ, ביום פקודה זה מתפוצץ ובלוק בתים שלם יכול להיעלם יחד איתו באדמה.
במנהרות ההתקפיות יש פיר שמיועד לפעולת קומנדו. מפסיקים את החפירה שני מטרים מתחת לפני הקרקע וברגע המיועד חופרים את 2 המטרים האחרונים והקומנדו של חמאס יוצא מהמנהרה ומסתער.
על פי התוכנית של החמאס, מאות ואולי אלפי חיילי קומנדו היו אמורים לצאת בבת אחת מ40 מנהרות, כשהם לבושים במדי צה"ל ומסתערים על יישובים ישראליים. הם התכוונו לקחת מאות שבויים ישראלים ולטבוח באלפים אחרים ללא אבחנה.
ברגע כזה היה בלתי אפשרי לעצור אותם. ההפתעה הייתה מקשה על תגובה מהירה וכל דקה של עיכוב בתגובה משמעותה מאות הרוגים ומאות שבויים.
גם לאחר שהצבא היה מתארגן למתקפה, צה"ל היה מתקשה לירות לעבר אזרחים והיה מתקשה לאבחן בין חיילים ישראלים למחבלים.
הנס:
תארו לעצמכם שחמאס היה מסכים להפסקת האש הראשונה, זו שישראל הסכימה לקבל. מה היה קורה אז?
תארו לכם שלא הייתה מתבצעת חטיפת הנערים.
מסתבר חטיפת הנערים - איל, נפתלי וגיל-עד, היא זאת שהצילה אותנו ממהלך טראגי זה.
החשש:
אחרי שצה"ל יגמור לאתר ולהשמיד את כל המנהרות, יתברר ש-רבים מהם מהן עדין לא אותרו ולא הושמדו.
מדוע אסור להשלים עם שלטונו של החמאס
דובר חמאס בעזה, מושיר אל-מסרי נשאל באחת מרשתות הטלוויזיה על הצעה להפסקת אש, וכך הוא ענה:
" אנחנו נמשיך להטריד את הציונים עד שיעזוב הציוני האחרון את אדמת פלסטין, כל פלסטין. כל רגיעה היא רגיעה זמנית, רגיעה תקופתית, אנחנו לא מדברים על רגיעה ארוכת טווח או על הסכם שלום. רגיעה במילון של ההתנגדות פירושה הכנה למערכה הבאה. ההתנגדות תמשיך לפתח, לייצר ולמלא את מחסני הנשק שלה במרכיבים מפתיעים חדשים למערכות הבאות, עד שהאויב הציוני יעזוב את ארצנו ואדמתנו כולה".
חמאס לא יכול לדור בכפיפה אחת ליד ישראל. זה כמו גידול סרטני. או שמסירים אותו, או שבסוף מתים ממנו.
החמאס הוא כבר מזמן לא ארגון טרור. הוא צבא מאומן, מזוין עם כ 15 אלף חיילים לוחמים, צבא שמייצר טילים עם אמצעי קשר מודרניים, צבא שהקים את יחידת המנהרות המתוחכמת ביותר שיש היום בעולם.
הוא אומנם הצבא הנאלח ביותר בעול, אך שפלות זאת מאפשרת לו להתגונן מאחורי ילדים, נשים וזקנים המהווים את כיפת הברזל שלו.
ממשלת ישראל חייבת ליצור מצב חדש בו אבו מאזן מקבל לידיו את השלטון בעזה. ממשלת ישראל צריכה לחבק את יו"ר הרשות הפלסטינית ולדאוג שממשלתו תזכה למיליארדים המיועדים שליקום החמאס. רק כך הציבור בעזה יוכלו לבחור בין התקווה של הרשות הפלסטינית לבין החושך שמציע החמאס.
כיצד אהוד ברק בסיוע ציפי לבני מנעו את חיסול החמאס כבר ב2008
ב"עופרת יצוקה" הייתה הזדמנות נדירה לשבירת חמאס אך ממשלת ישראל ויתרה על הזדמנות זאת.
ישראל הייתה קרובה למיטוט שלטון חמאס ברצועה. חמאס של 2008 רחוק ביכולותיו מחמאס 2014. רוב המנהרות לא היו, חלק מהיכולות הצבאיות לא היו. הטנקים של צה"ל היו 300 מטר מהכיכר המרכזית של עזה. בכירי חמאס נמלטו. המודיעין היה מדויק, הרבה יותר מהיום. רוב העבודה הושלמה. היה צריך לתת את הדחיפה הסופית. אבל לא נתנו.
במחצית 2008 החל חמאס לשגר כמויות הולכות וגדלות של רקטות על יישובי הדרום.
אולמרט רצה מאוד לפתוח בפעולה צבאית למיטוט שלטון חמאס. היו בממשלתו שרים רבים שתמכו במהלך כזה כמו המשנה לראש הממשלה חיים רמון ושר המשפטים פרופ' פרידמן שדווקא הם נחשבים לצד השמאלי של המפה הפוליטית. אך מי שהתנגד להמשך המבצע היה דווקא הביטחון דאז, אהוד ברק.
באותה תקופה ראש הממשלה אולמרט נקלע לסבך חקירות בלתי אפשרי ובמקביל הונחה בפניו הצעה שיזם ברק ל"תהדיה". אולמרט חתם בלי רצון מופגן. השרים פרידמן ורמון התנגדו, אבל התהדיה עברה.
זמן קצר אחר כך הציב ברק אולטימטום בפני אולמרט: או שאתה מתפטר (בעקבות החקירות), או שאני מפרק את הקואליציה. ברק למעשה הדיח את אולמרט כי האמין שהוא יבוא במקומו.
ממשלתו הפכה לממשלת מעבר. חמאס שוב החל בשיגור כמות אדירה של רקטות. הדרום כולו רעד. אולמרט ביקש לעבור לשלב ב' של מבצע עופרת יצוקה.
אך רגע לפני אישור שלב ב' של מבצע עופרת יצוקה , שמטרתו הייתה - ניתוק רפיח מעזה וכיבושה, במטרה למוטט את חמאס, ברק ולבני התנגדו בתוקף.
מעמדו של אולמרט. היה של ראש ממשלה שהתפטר, נטול סמכות מוסרית ויכולת לצאת למבצע מבלי ששר הביטחון ושרת החוץ תומכים. עופרת יצוקה" הסתיים טרם זמנו.
דווקא היונה, חיים רמון הזהיר ודחף להמשך המבצע עד למיטוט החמאס:
מי שהיה המשנה לראש הממשלה ולמרות העובדה שהוא נחשב ליונה פוליטית, הוא זה שדחף וקרא למוטט את החמאס, להכניס כוחות לעזה ולא לצאת עד לחיסול שלטון החמאס.
וכך הוא ניבא כבר אז בנאומו ובקבינט הביטחוני:
"אחרי הרגיעה הקודמת הם התקדמו משדרות לנתיבות. אחר כך הייתה עוד רגיעה, והם כבר מגיעים לאשקלון. אחרי התהדיה הזו הם כבר יהיו באשדוד, ואם תהיה עוד תהדיה, הם יגיעו לתל אביב.
גם לאחר הבחירות, כשנתניהו נבחר כראש הממשלה - כשהוא מבטיח לציבור שיפיל את חמאס, קרא ח"כ חיים רמון, בחפיפה שנערכה בוועדת חוץ וביטחון - " הכי חשוב זה להפיל כמה שיותר מהר את שלטון חמאס"
נתניהו צחק והגיב." אתם רואים, אמר לחברי הכנסת, הוא יותר קיצוני ממני".
גם דניאל פרידמן שר המשפטים בתקופת עופרת יצוקה, כתב בספרו על הפסקת המבצע באמצע הלחימה- " זאת הייתה השגיאה האסטרטגית הגדולה ביותר של ישראל".
מתי נתניהו הקיץ משנתו והאם הוא ילך עד הסוף?
ראש הממשלה שהבטיח לחסל את החמאס ולעג ב 2008 לאולמרט שלא עשה כן, הסכים שוב ושוב להפסקת אש ועצירת הלחימה מול החמאס גם כשהיו לו הזדמנויות לעשות כן:
במבצע "עמוד ענן" שהחל ב-14 בנובמבר 2012 והסתיים ב-21 בנובמבר 2012, לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות.
במהלך המבצע נורו מרצועת עזה אלפי רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן ראשון לציון, תל אביב וירושלים.
המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש, ללא הכרעה צבאית, ושני הצדדים טענו לניצחון.
גם במהלך מבצע צוק איתן נמנע ראש הממשלה מלהיכנס לתוך עזה, למרות הירי הכבד על ישראל ולמרות הגיבוי המצרי. רק לאחר שהחמאס סרב להפסקת אש ועד שלא הגיחו 13 אנשי הקומנדו של החמאס ממנהרה שליד קיבוץ סופה, לא נפל לו האסימון על הקטסטרופה הנמצאת מתחתנו.
הפתרון:
ישנם קולות בממשלה שמציצים – לא להפלת החמאס (כי יבואו במקומו גרועים יותר) .
אולם הפתרון האמיתי היחיד שנמצא על הפרק הוא הפלת החמאס והעברת השלטון בעזה לידי אבו מאזן.
זאת ניתן לעשות רק ע"י כך שמיליארדי הדולרים שיועברו לשיקום עזה, יועברו באמצעות הרשות הפלסטינית. במידה וישראל תעניק את הכבוד לאבו מאזן והאירופאים עם העולם הערבי יעניקו לו את הגיבוי הכלכלי, תושבי עזה יצטרכו לבחור בין החושך שמציע החמאס, לבין האור של הרשות הפלסטינית.
האירופאים יעשו כן במידה והם ישמעו מראש הממשלה של ישראל שזהו הסיכוי היחידי לשלום. סעודיה ומצרים יברכו וידחפו. ארה"ב תהיה חייבת ללחוץ את קטאר. התורכים ייללו (אבל מה אכפת לנו) האיראנים ישתקו (החמאס בגד בהם עם הסורים) הסורים והעיראקים אינם רלוונטים בשעה זו ומכאן נוצרה הזדמנות שלא תחזור.
האם שוב נעשה שגיאה היסטורית ונתקפל, או שנלך עד הסוף עם תכנית למיטוט החמאס והחלפתו (בסופו של תהליך) ע"י הרשות הפלסטינית?