זמן קצר לאחר הגעתה לאשדוד, הלכה קנדיס וויגינס לצפות במשחק של קבוצת הגברים של מכבי אשדוד. עם סיום המשחק ניגשו כמה מהשחקנים אל טלי קריאף, יו"ר קבוצת הנשים ואמרו לה בהתלהבות: "את יודעת את מי הבאת? היא סופרסטאר בארה"ב, כמו לברון ג'יימס של ה-WNBA". קריאף די הופתעה מההתלהבות, היא לא חשבה ששחקנית כל כך פופולרית יכולה להיות חביבה וצנועה כמו וויגינס.

וויגינס הגיעה לאשדוד כמחליפה לתמרה יאנג, שלא כל כך השתלבה במערך של אלי רבי. להחלטתה להגיע דווקא לאשדוד, תרמו מספר גורמים. אחד מהם קשור ישירות לעובדה שטיפאני ג'קסון, איתה היא משתפת פעולה גם ב'טולסה שוק' בארה"ב, משחקת בקבוצה מעיר הנמל. אבל מה שבוודאי יגרום לחלק מכם להרים גבה זו העובדה כי וויגינס ויתרה על הצעות מפתות מאד מאיטליה, ספרד וקוריאה. "בכלל לא הייתה לי התלבטות בעניין", היא אומרת, "האמת היא שבכלל חשבתי שאעביר את החורף בארה"ב עד לפתיחת העונה של ה-WNBA, אבל כשהגיעה ההצעה מאשדוד, לא חשבתי פעמיים ועליתי על מטוס".

מה היה מיוחד בהצעה הישראלית?

"זו ארץ הקודש! אני מרגישה זכות גדולה לשחק כאן בישראל, ואשדוד היא פשוט מושלמת מבחינתי. שיחקתי בהרבה מקומות ברחבי העולם, אבל פה אני מרגישה הכי מאושרת. העיר מדהימה ומזכירה לי בהרבה מובנים את הבית בסן דייגו, שהיא גם עיר גדולה על שפת הים, אבל שקטה ושלווה. מעבר לזה, היחס של הצוות והשחקניות האחרות פשוט מדהים, ולמרות שהיו לי הצעות כספיות גבוהות יותר, זה שווה הרבה יותר מהכסף".

האבא היה כוכב בייסבול ענק, אך סיים את חייו בצורה טראגית

בכלל, עושה רושם שכסף הוא לא הדבר שמניע את וויגינס. בעתיד היא רואה את עצמה עוסקת בתחום החינוך, אבל נחזור לזה בהמשך. קנדיס נולדה בבולטימור בשנת 1987, בזמן שהות המשפחה בעיר בעקבות היותו של אביה, אלאן, שחקן בקבוצת הבייסבול "בולטימור אוריולס".

אלאן וויגינס היה סופרסטאר בקנה מידה אמריקאי. בתחילת שנות ה-80 כיכב במדי "סן דייגו פדרז", הוביל אותם לאליפות הליגה המקומית ולאחר מכן העפילו ל"World Series", שם סיימו במקום השני.

ההצלחה והכסף הגדול עלו לוויגינס לראש, וכשהוא בשיא הקריירה נתפס כשברשותו קוקאין. תחילה נכנס לתכנית גמילה מטעם המועדון, אך שימושים חוזרים בסם גרמו לסן דייגו להעביר אותו בתום אותה עונה לבולטימור, שם נמשכה ההידרדרות שלו וכשנכשל בבדיקות הסמים של המועדון, הוא נחתך. אלאן וויגינס שקע עמוק יותר והשימוש בסמים גבר, מה שהביא להידבקותו בנגיף האיידס. הוא נפטר מהמחלה בינואר 1991, כשלקנדיס הקטנה עוד לא מלאו 4 שנים, והשאיר אחריו משפחה מאד עשירה אבל מאד עצובה.

מותו של אלאן מאיידס, הביא אחריו תקופה קשה למשפחת וויגינס. בתחילת שנות ה-90 "איידס" הייתה מילה מאד מפחידה והחברה לא ידעה איך להתמודד איתה, וקנדיס הקטנה נותרה עם המון שאלות שהיו בגדר 'טאבו' ואסור היה לדבר עליהן. אבל קנדיס החליטה להפיק את המירב מהמצב הזה, לתעל את האנרגיות שלה לתחום הספורט וללמוד מהטעויות שעשה אביה.

בגיל 5, בעידודה של אמה, החלה לשחק כדורסל וזמן קצר לאחר מכן כבר ניתן היה לומר כי הגנים האתלטיים שירשה מאביה, באו לידי ביטוי במגרש. היא המשיכה לשחק במסגרת קבוצות בית הספר, ובשנת 1997, כאשר הוקמה ליגת ה-WNBA, למרות שהייתה רק בת 10, ידעה קנדיס כי זהו היעד שלה ולשם היא שואפת להגיע. היא המשיכה לעבוד קשה בתיכון, ומאחר שהייתה בכמה דרגות טובה מחברותיה לקבוצה, עברה לשחק עם קבוצת הבנים, שגם שם הצליחה להתבלט.

במשך 4 השנים ששיחקה בתיכון "לה הויה", זכתה בתארים אישיים רבים והובילה את נבחרת בית הספר לגמר ליגת התיכונים בכל 4 השנים, כשהן זוכות ב-2 מהן. כמו כן, הייתה קנדיס קפטנית נבחרת הנוער של ארה"ב שזכו במדליית זהב באליפות העולם.

בשנת 2004, כשסיימה את התיכון, נרשמה קנדיס לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, שם הובילה את קבוצת הכדורסל החל מהשנה הראשונה תוך שהיא מציגה ממוצעים גבוהים ומרשימים. בשנתה הרביעית והאחרונה הובילה את הקבוצה לטורניר NCAA, ממנו יוצאת אלופת ליגת הקולג'ים של ארה"ב. לקנדיס היה טורניר מצוין, במהלכו קלעה בשני משחקים רצופים מעל 40 נקודות כ"א, לראשונה בהיסטוריה של כדורסל הנשים, וסחפה את אוניברסיטת סטנפורד לגמר הטורניר, שם הפסידו לאוניברסיטת טנסי, שם כיכבה קנדנס פארקר (אחותו של אנתוני פארקר, כוכב מכבי ת"א לשעבר). באותה שנה זכתה קנדיס בתואר "שחקנית השנה" של המכללות.

עם סיום לימודיה, המעבר לליגה המקצוענית היה אך טבעי. היא נבחרה במקום השלישי בדראפט 2008 על ידי "מינסוטה לינקס" והמשיכה להציג יכולת פנטסטית, שזיכתה אותה בתארים רבים.

סדרת פציעות מהן סבלה בהמשך, אמנם מנעה ממנה למצב את עצמה כאחת השחקניות הטובות בעולם, אך זה לא מנע ממנה בשנת 2011 לזכות באליפות ה-WNBA יחד עם מינסוטה לינקס. במרץ 2013 כחלק מטרייד בין 3 קבוצות, הגיעה ל"טולסה שוק", אליה היא משתייכת כיום.

דווין וויד וכריס פול מעריצים את קנדיס

על מנת לעשות קצת סדר, עונת ה-WNBA  מתקיימת בחודשים מאי-אוקטובר, שזהו הזמן בו שאר הליגות המקצועניות נמצאות בפגרת הקיץ, מה שמאפשר לשחקניות לשחק באותה שנה גם בארה"ב וגם באירופה.

למרות התארים הרבים בהם זכתה קנדיס, הן האישיים והן הקבוצתיים, שגררו אחריהם קמפיינים שונים וחשיפה תקשורתית, מעולם לא חשבה שהיא כוכבת. "את שחקני הגברים תמיד מזהים בכל מקום בעיקר כי הם מאד גבוהים ובנויים, מה שמבליט אותם בשטח", היא מסבירה, "אני נראית כמו כל אדם ממוצע מהרחוב, ולכן מי שלא מכיר כדורסל נשים לא יזהה אותי ולא ישייך אותי לכוכבות כלשהי".

אבל את מופיעה בעיתונים, בטלוויזיה. כשאת מגיעה למקום כלשהו לא פורשים לך שטיח אדום?

"ממש לא (צוחקת). אני מאד משתדלת להתרחק מאור הזרקורים ולא להיחשב כ'סלב' או VIP. אני אדם פרטי שקנאי לפרטיות שלו, ומאד הייתי רוצה שכך זה יישאר. זה שאני שחקנית כדורסל טובה, לא עושה אותי לאדם יותר טוב או מקנה לי איזשהו יתרון על אנשים אחרים".

ובכל זאת, ההצלחה הביאה איתה חשיפה והכרה

"האמת שכן. בהתחלה הייתי ממש בשוק מזה. אמנם למשחקי ה-WNBA מגיעים כמה אלפי צופים, אבל אין סביב זה את הבאז שיש סביב ליגת הגברים, לכן הייתי מאד מופתעת בהתחלה, במיוחד כששחקניNBA  הכירו אותי".

הפתיע אותך ששחקני NBA הכירו אותך? הרי הם קולגות.

"נכון שהם קולגות, אבל אני לא מדברת על שחקנים ממינסוטה, איתם חלקנו את האולם, אלא על הכוכבים הגדולים ממש. למשל אחרי שלקחנו את האליפות ב-2011 קיבלתי הודעה בטוויטר מדווין וויד, שאמר לי שהוא מעריץ גדול שלי. מקרה אחר קרה בזמן סוף השבוע של האולסטאר ב-2011. הלכתי לכיוון המלון שלי ומעבר לכביש ראיתי את כריס פול עם הפמליה שלו מוקף בצלמי פפראצי. פתאום הוא הבחין בי מרחוק, חצה את הכביש וניגש אליי, הוא חיבק אותי ואמר שהוא עוקב אחרי כל המשחקים שלי. לא האמנתי שכוכבים בסדר גודל שלהם באמת מכירים אותי ועוקבים אחריי המשחקים שלנו".

למה באמת את חושבת שכדורסל הנשים מושך פחות קהל מאשר הגברים? 

"אני לא באמת יודעת. אולי זה בגלל שאין ממש 'שואו טיים', עם התעופפויות והטבעות, אולי בגלל שבתת המודע גברים מרגישים מאוימים מנשים כוחניות. אחרי הכל, אנחנו משחקות עם בגדים רחבים, שורט וטי-שרט ואנחנו דוחפות, מזיעות. זה לא כמו לראות טניס נשים או התעמלות אומנותית שם הבנות באות עם גופיה צמודה וחצאית קצרה".

"מחוץ לארה"ב, אשחק רק באשדוד"

למ.ס. אשדוד הגיעה וויגינס מיד אחרי התבוסה הקשה לאליצור רמלה במחזור הרביעי, הפסד שהעכיר את האווירה בקבוצה וגרם לנפילת המורל של הבנות. "זה באמת היה לא נעים להגיע במצב כזה", משחזרת וויגינס, "אבל ידעתי שאני באה לעזור והבאתי איתי גישה חיובית ושמחה לקבוצה, שגם באה לידי ביטוי על המגרש".

מה הדבר הכי בולט בך על המגרש?

"אני מאד תחרותית, מאוד. אני שונאת להפסיד ואהיה מוכנה לעשות הכל כדי לנצח. זו הסיבה בגינה אוהבים או שונאים אותי. אי אפשר להישאר אדישים אליי

מה התכניות לעתיד? תמשיכי בישראל? באשדוד

"אין שום סיכוי שאשחק בקבוצה אחרת באירופה חוץ מאשר מ.ס. אשדוד. כפי שהזכרתי קודם, היו לי הצעות כספיות מפתות ממקומות אחרים ודחיתי אותן על הסף. כך יקרה גם בהמשך. אם אשחק מחוץ לארה"ב זה יהיה רק כאן באשדוד".

ומה לגבי העתיד שאחרי הכדורסל? חושבת על תחום האימון?

"אני לא רוצה להיות מאמנת של קבוצת כדורסל. אני חושבת על כיוון אחר וזה קיום מחנות כדורסל לצעירים, במהלכם אוכל להקנות להם הרבה ערכים".

ערכים? מה עם כדורסל?

"אני מאמינה כי ערכים וחינוך הם הבסיס לחברה טובה יותר, הם גורמים לאדם להיות טוב יותר, וכפועל יוצא הוא יהיה ספורטאי טוב יותר וכדורסלן טוב יותר. החינוך הוא הבסיס של המין האנושי". 

נראה כי כבר עשית מהלכים בכיוון.

"אני כל הזמן עושה. כמי שמעידה על עצמה שהיא פריקית מחשבים, פיתחתי משחק מחשב חינוכי המיועד לבני נוער, ואני כבר מתכננת פיתוח של סדרה שלמה מהמשחקים הללו. בנוסף, הקמתי קרן תמיכה שמטרתה לעודד צעירות ללכת ללמוד בתיכון 'לה הויה' בו למדתי, אבל לא יכולות לאפשר לעצמן כי זה מאד יקר ללמוד שם".

אז את משלמת להן את שכר הלימוד?

"בדיוק. אם יש מישהי שעברה את מבחני הקבלה הקשים, אני לא רוצה שהיא תוותר על הלימודים שם בגלל העלות שלהם וכאן הקרן שהקמתי נכנסת לפעולה".

ומה לגבי זוגיות, משפחה?

"אני עדיין צעירה ויש לי זמן עד שזה באמת יתחיל להדאיג אותי. היו לי מערכות יחסים בעבר ותהיינה גם בעתיד. כרגע זה קצת קשה לתחזק מערכת יחסים מעבר לים, אז אני נהנית מחיי הרווקות שלי עוד קצת. אני רואה שחקניות שהן גם נשות משפחה, אמהות ואני ממש מצדיעה להן על ההשקעה וההקרבה".