מאת: אילנית אדר

שאלות אלו ואחרות מעמידות אותנו במצב מעט מביך. הן מציבות אותנו "עירומים" אל נוכח המציאות אותה יצרנו סביבנו. מציאות שברובה מורכבת מעולם החומר, מרדיפה אחר מטרות זמניות וחולפות (כסף, רכוש, מעמד חברתי), בעוד שלמעשה המציאות מכילה רבדים נוספים.

המציאות היומיומית, כפי שאנו מכירים אותה, כוללת את החלקים הנגלים לעינינו:

מינרלים, צמחיה, בעלי חיים ובני אדם.

אך היא גם כוללת חלקים נוספים, סמויים מן העין, עדינים יותר, מופשטים, כמו חוקי טבע, ערכים, יחסים, קשרים בין דברים ועוד.

אם נלך אחורה בזמן, אל מסורות עתיקות יומין, נראה כי אלו אכן חילקו את המציאות בהתאם לאבחנה זו, כלומר, הבחנה בין עולם החומר, הכולל את כל אותם דברים שנגלים לעינינו, ועולם הרוח הכולל את הדברים הנסתרים, אלו שקשה להבחין בהם בעזרת חמשת החושים.

אותן מסורות אף ידעו למצוא את הקשר בין המציאות לאדם ולזהות כיצד אותה חלוקה, שקיימת במציאות, קיימת גם באדם: החלק החומרי שכולל את הביטוי הפיזי על כל רבדיו, והחלק הרוחני הכולל את כל אותם דברים עדינים, כגון: חלומות, שאיפות, אידיאלים וערכים.

מדוע, אם כן, אנו מסתפקים בלחיות במישור אחד בלבד מתוך מכלול ההוויה כולה? וכיצד נוכל לחזור להכרה רחבה יותר ולחיות את הווייתנו השלמה?

רבים מאתנו אכן אינם מסתפקים בלחיות רק חלק מהמציאות. לרבים יש את התחושה הטבעית שיש עוד משהו מעבר, שיש דבר אמיתי ועמוק, אותו עליהם לגלות, שלא יתכן שחייהם מקבלים צורה מסוימת וליבם נמצא במקום אחר. הדואליות הזו, הפער בין מה שהם מבינים שצריך להיות, לבין מה שקורה בפועל, לא נותנת להם מנוח. ואז הם יוצאים לחפש, לחפש את הלב...

הם מחפשים בכיוונים שונים וכמו ברוב המקרים, מה שנמצא "מתחת לאף" הוא גם מושא החיפושים - הטבע.

אין הכוונה רק לטבע החיצוני, הנגלה. הטבע אליו אנו יוצאים כדי לשאוף קצת אויר, להירגע,
להתרענן ולאסוף כוחות. אלא גם לטבע הפנימי, הנסתר, זה הקשור למהותנו האנושית. טבע פנימי זה מתבטא פעמים רבות במעין "תחושת בטן" שיש לנו כלפי החלטות שעלינו לקבל, תחושה של ידיעת הדבר הנכון שיש לעשות, הדבר שיעזור לנו לחיות את החיים כפי שאנו מבינים אותם. טבע פנימי זה מזכיר לנו כיצד עלינו לפעול כבני אדם בעלי זכות בחירה ורצון חופשי. את הטבע הזה אנו צריכים לחפש בחיינו. המפתח שיעזור לנו להתקרב לטבע הפנימי של עצמנו, הוא הידוק וחיזוק הקשר עם הטבע החיצוני. עלינו לשוב ולצאת אל המרחב הפתוח, להתבונן בו ופשוט להיזכר... הכיצד?

מהי המהות האנושית?

הטבע החיצוני עבורנו הוא מראה, המשקפת לנו כיצד יש לנהוג ולחיות. הטבע עצמו אינו חי את הדואליות אותה אנו חווים:

העץ אינו מתלבט אם להניב את פירותיו מדי אביב, המים אינם מחליטים כך פתאום לעצור ולזרום בכיוון ההפוך, השמש אינה מתעוררת עם מצב רוח ירוד ובוחרת שלא להקרין את אורה.

בטבע אין פער בין המהות הפנימית לבין הביטוי החיצוני, הטבע יודע לבטא כלפי חוץ ולתפקד בהתאם למהותו. הטבע הוא ישות שלמה שמתפקדת על פי כללי האתיקה.כלומר, מצייתת לחוקי הטבע.

לכל דבר בטבע יש את הזמן הנכון שלו:

זמן לנבוט, זמן לפרוח, זמן להשיר עלים, זמן לנום. הטבע חי בצורה הרמונית. כל מרכיביו פועלים בצורה זו. אין חלק שיכול להתמרד ולהחליט שלא לציית או לפעול בהתאם לחוק שונה מזה שיועד לו. במילים אחרות: החוקים הם חוקים, וככאלו הם פועלים על כל מרכיבי היקום ללא יוצא מן הכלל. לפיכך, גם עלינו, בני האדם, כחלק ממערך היקום, לציית לאותם חוקי טבע ובעזרתם לצמצם את הפער הקיים בחיינו.

"ציות לחוקים" משמעו קודם כל לציית לחוק הפנימי, לפיו יש לחיות את מה שנועדנו להיות במהותנו - בני אדם. ככאלו, עלינו תחילה לשאול את עצמנו שאלות כגון: מהו תפקיד האדם? מה עליו לבטא? מה מקומו בהיררכיה? מה מייחד אותו? אך אל לנו גם להתמהמה בשאלות אלו יותר מדי, כי אם לחיות ברוח הבנות אלו. בדיוק כפי שהעץ, המים והשמש אינם מתלבטים בשאלה: כיצד להיות עץ, כיצד לתפקד כמים ומה להקרין כשמש, הם פשוט מה שהינם, כך גם אנחנו איננו צריכים לבזבז זמן יקר בתהיות, אלא להתחיל להיות מה שאנו אמורים להיות, את מה שאנו יודעים עמוק בלב שעלינו להיות...

אין דבר בטבע שאין לו תפקיד, תכלית, שאין לו מהות מסוימת ויכולות שמייחדות רק אותו.

האדם הוא היצור המשוכלל ביותר שאנו מכירים, ולו ניתנו יכולות ייחודיות. יכולות אלו מתבטאות בחיבור שהוא מסוגל לעשות בין שני העולמות המרכיבים את המציאות:
עולם הרוח ועולם החומר.

האדם הוא היחיד שמסוגל לקלוט ערכים גבוהים, עדינים, מופשטים, מעולם הרוח, ולהפכם לממשיים בעולם החומר, על ידי זה שהוא מבטא אותם, הלכה למעשה, ובכך גם מוסיף משמעות ויוצק תוכן לחייו. מהות האדם היא אם כך, לפעול לפי אותן תכונות ויכולות שמייחדות אותו כאדם: להיות גשר בין הרוח לחומר.

המהות מגדירה את תפקידנו: לעשות את החיבור ולהפוך ערכים מופשטים לממשיים. לדוגמא, יש באפשרותנו לקלוט ערכים כגון: אהבה, יופי, צדק, נתינה, ולבחור ליישם אותם בחיינו, כלומר: לאהוב, להקרין יופי, להיות צודקים ולתת את הכי טוב שבנו.

העובדה, שהאדם הוא היצור המשוכלל ביותר, אינה מקנה לו את הזכות להיות שונה, לחוש מעל כל דבר אחר בטבע או להחליט לפעול אחרת. אדרבא, הייחודיות מקנה לו את החובה למלא את תפקידו, בדיוק כמו כל היתר. האדם אמור ללכת בדרך המיועדת לו, דרך בה הוא חי בהכרה לתפקידו, דרך בה הוא חי לפי צו ליבו ודרך שגם תוביל אותו אל האושר...

מדוע בכל זאת קשה לאדם לבטא את מהותו בדומה לשאר הדברים בטבע?

במזרח כינו זאת SAMUDAYA, כלומר, ההשתוקקות שלנו להיאחז בדברים זמניים וחולפים. בין הדברים הללו נכללים: מעמד חברתי וכלכלי, רכוש, משפחה, חברים. אנו "נאחזים" בכל אלו, מציבים אותם כמטרות גבוהות בחיים, עד שדעתנו מוסחת מן העיקר: מילוי תפקידנו כבני אדם. אין הכוונה לומר שמטרות אלו חסרות חשיבות, אך אין זה אומר שעלינו "להיאחז" בהן ולשכוח את המטרה המרכזית. אפשר ורצוי לשלב בין השניים.

בנוסף, בין הדברים הזמניים אליהם אנו נקשרים, נכללים גם דברים פנימיים יותר, כגון:

סערות רגשיות, פחדים, תשוקות, הרגלים, יצרים. אנו נאחזים גם בכל אלו, נותנים להם משקל רב בחיים, מזדהים איתם, עד שהם גורמים לנו להטיל ספק ביכולותינו, לפחד מלבצע שינויים, להירתע ממכשולים ולא להתקדם. מנגד, נמצא הטבע שאינו "נאחז" בדבר ולכן "קל" לו יותר לבטא בטבעיות את מהותו:

הגשם לא חושב מתי לרדת- הוא יורד בזמנו, הזרעים באדמה לא מטילים ספק בתפקידם לנבוט- הם נובטים כשצריך, הדג לא פוחד לשחות- הוא פשוט שוחה, כך גם האדם- אינו צריך לחשוב יתר על המידה על איך להיות אדם ופשוט להיות אדם!

כיצד נוכל לשוב ולחיות את מהותנו?

כל שעלינו לעשות הוא לעצור לרגע את מרוץ היומיום, לשפשף את העיניים היטב ולהעיז להביט סביבנו: הטבע "קורא" לנו מכל פינה כדי שנקשיב לו. הוא "ממתין" שנסיר מעט מהיהירות שלנו, שנהיה יותר צנועים, פשוטים, כדי שנוכל להתבונן בו לעומק וללמוד ממנו.

אין דוגמא טובה ואמינה יותר , שתוכל להזכיר לנו את תפקידינו כבני אדם, מאשר הטבע.

התבוננות בתהליכים המתרחשים בטבע יכולה ללמדנו איך לחיות בצורה טבעית: התבוננות באש יכולה להזכיר לנו כי כל דבר יכול לחמם ולהועיל, ובאותה עת גם לשרוף ולהרוס. ההתבוננות במים מלמדת אותנו שתנועה ושינוי הם חלק בלתי נפרד מהחיים. ההתבוננות באדמה מזכירה את הצורך בחיפוש אחר היציבות, אחר הציר הפנימי שלנו. עלינו לשוב ולהתחבר לטבע, אך לא רק במובן של התבוננות בו, אלא בעיקר במובן של לקחת את ההבנות צעד אחד קדימה ולהתחיל לחיות אותן.

ולסיום, המלצה חמה: צאו החוצה, כי יש לנו עוד מה ללמוד מהטבע!