מי שלא מכיר את מאיר בן-גוזי הוא לא אשדודי אמיתי. מדובר בדמות צבעונית ומרתקת, שהייתה כאן עוד מהימים שאשדוד הייתה עיירה קטנה והפכה עם השנים לאחת הערים הגדולות בארץ. בן-גוזי צמח לצידה של העיר, הפך לדמות משפיעה מאוד בעיריית אשדוד, בתפקיד יו"ר ועד העובדים הנצחי, זכה למינוי של מנהל אגף החופים ובכלל היה מעורב גם בחיי הספורט בעיר ובתחומים רבים אחרים.

הכל נעצר (תרתי משמע) ב-5.4.12, יום שמאיר לא ישכח לעולם. שוטרי היחידה הארצית לחקירות הונאה הגיעו לעצור את בן-גוזי והאשימו אותו בתחילה כי הוא קשור בצורה ישירה לארגון פשיעה, בכך שסייע ליו"ר הארגון במכרז הקשור לחופי הים באשדוד. כבר בתחילת הדרך בן-גוזי, באמצעות פרקליטו עו"ד ירום הלוי, זעק כי מדובר בטענות שווא, אבל זה לא עזר לו. מאיר ישב לראשונה בחייו מאחורי סורג ובריח, לאחר מספר ימים שוחרר למעצר בית בצפת הרחוקה, ורק לאחר חודשים ארוכים הוא "התקרב" לאשדוד, בשעה שעבר למעצר בית חלקי בראשון לציון.

לאחר משא ומתן ארוך נחתמה עסקת טיעון בין הצדדים, ושלושת שופטי בית המשפט המחוזי החליטו להרשיע את בן-גוזי בעבירה של הפרת אמונים, עבירה מינורית ביחס לתחילת האישומים נגדו. משמעות הדבר, כבר ביום רביעי שעבר מאיר חזר לעבודה בעיריית אשדוד. עם זאת, בן-גוזי שוקל לערער על ההחלטה להטיל עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, אך מדובר בהוצאה כספית כבדה מאוד ולא בטוח שהוא יוכל לעמוד בהוצאה הזו, לאחר שהוציא מאות אלפי שקלים עד עתה כדי לטהר את שמו.

בן-גוזי נענה בחיוב לפניית עיתון "המגזין" לקיים עימו ראיון מקיף, וענה בצורה מפורטת לשאלות שהצגנו בפניו לאורך שעתיים תמימות של שיחה מרגשת ו"עמוסה" באמוציות.

מאיר, שתף אותנו עם התחושה הרגשית לאחר שהפרשה הזו הסתיימה?
"השופט סיים את הדיון, ישבתי וביקשתי מחבריי הרבים שהגיעו לדיון לתת לי רגע להיות לבד, רגע של שקט, אחרי שנה קשה. הבנתי שכרגע עשיתי צעד גדול, חיובי, חשוב ומשמעותי ע"פ פסיקת בית המשפט, אשר מאפשרת לי לשוב לעבודה. משפחתי, חבריי לעבודה ומחיי הפרטיים חלפו לנגד עיניי. לי כבר היה ברור באותו רגע שאני בסה"כ לוקח כעת הפסקה קצרה לקראת ערעור אפשרי, כאשר המטרה המרכזית להגיע לזיכוי מוחלט. התחלתי לפני שנה עם האשמות חסרות תקדים של סיוע לארגון פשע כעובד ציבור, שהעונש בגינן הוא עד 10 שנות מאסר, וקשירת קשר לביצוע פשע, שרובן בוטלו והיום אני חוזר לעבודה. אני האמנתי, אני יודע את האמת, גם בית המשפט הבין שאין היגיון בהאשמות. התחושה הרגשית לאחר פסק הדין הייתה בעיקר אי שביעות רצון גדולה, תחושה שההחלטה להגיע להסדר טיעון נוצרה בגלל מציאות שנכפתה עליי מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעתי, שנה ללא עבודה והוצאות משפט גבוהות מאוד. בנוסף, הרצון הגדול לחזור למסלול שאליו אני רגיל יותר מ-40 שנה, מאז היותי כנער המתגורר ברובע א', כאשר בסופו של יום הלימודים הייתי הולך לעבוד בכדי לסייע להוריי בכלכלת הבית ועד היום כעובד עיריית אשדוד, אני ממשיך וכעת מסייע לילדיי הצעירים בתחילת דרכם כזוג צעיר. הנושאים הללו היו ויהיו מרכז חיי. זאת בנוסף להיותי עד לפני שנה, יו"ר ועד עובדי עיריית אשדוד, הפועל למען רווחת העובדים. אני עדיין מרגיש וחש שמבחינתי לא סיימתי את תהליך ההוכחות, אני עדיין סבור ובטוח בחפותי. גם בית המשפט העליון פסק כי 'אין ראייה בעלת משקל באשר למידת ידיעתי על עצם קיומו של ארגון פשיעה בעיר'. שופט בית משפט העליון אף ציין כי ניסיתי להתנער ממיארה ואף התחמקתי מלתת לו את מספר הטלפון האישי שלי. לכן, עד היום אני בטוח שבמידה ומצבי הכלכלי היה טוב יותר, הייתי ממשיך להיאבק לחפותי ולא מגיע להסדר טיעון, שגם במסגרתו הודיתי רק שאמרתי למיארה להגיד פרט לא מדויק, ולא יותר מזה. שוב, ילדיי ומשפחתי הם אלה שעמדו לנגד עיניי, לכן הייתי צריך לעשות ויתור חשוב מאוד מבחינתי, לעצור לזמן מה ולהחזיר את כולם למסלול הרגיל שאליו כולנו רגילים, עבודה ומשפחה. למחרת בבוקר חזרתי לעבודה, התחושה הייתה נפלאה ומרגשת מאוד, אני מודה שעיניי היו רטובות כאשר העובדים באו, חיבקו אותי ואיחלו לי יום עבודה פורה. בהיבט הזה לא ניתן לתאר את התחושה, חזרתי אל מקומי הטבעי, חזרתי אל ביתי החם והאוהב. לאחר שיחה של חצי שעה עם מנכ"ל העירייה ירדתי לחוף והתחלתי לסייר בחופים, חזרתי לעבודה".

 מהי תגובתך על גזר הדין, שיש בו אלמנטים משמחים עבורך כמו החזרה לבניין העירייה ואלמנטים פחות חיוביים, כמו העונש של חצי שנה על תנאי?
"ציינתי בפניך, אין מבחינתי אלמנט משמח בגזר הדין, למרות הדברים החיוביים שציינת בשאלתך והוסיף לכך גם ללא קלון. עד המקרה הייתי אדם ללא עבר פלילי, אני לא קשור לבתי משפט מלבד בתי דין לעבודה שהייתי מגיע אליהם במטרה לייצג את העובדים במאבקים שונים, למען רווחת העובדים ושיפור התנאים שלהם. אני רוצה לשתף אותך במקרה שהיה לי בסוף השבוע האחרון, פגשתי מספר אנשים במהלך הקניות, הם פרגנו לי על כך שהואשמתי תחילה בעבירות חמורות ביותר, ובסוף 'ההר הוליד עכבר'. יש לכך משמעות גדולה וחיובית. לא חייכתי, לא חיבקתי אותם. אדם המרגיש שהוא ביצע עבירה קלה כחמורה, יכול לנשום לרווחה ולהיות מעודד מפסק הדין. בית המשפט השתכנע שמדובר באדם נורמטיבי שאינו קשור לאולמות בתי המשפט כחלק משגרת חייו. אני מאמין שבמידה והיה חושב הפוך, בית המשפט היה פוסק אחרת.

 האם אתה מתכוון לערער על פסק הדין?
"כן, אני חולם על כך בלילות, אני מאמין בחפותי. מצבי הכלכלי אינו במיטבו ולכן אני צריך לחסוך, בעוד מספר חודשים אשב ואבחן את הדברים לעומק, בעיקר מההיבט הכלכלי. הרצון והאמונה הם אלה המובילים את האדם, לכן אני מאמין שהדרך לערעור התארכה כרגע בגלל הנסיבות הכלכליות, אך היא קיימת ועומדת בראש סדר העדיפויות בחיי האישיים".

 עברת ימים קשים מאוד, שכללו מעצר של מספר ימים, מעצר בית ממושך הרחק מאשדוד, הורחקת מהעשייה שלך בבניין העירייה. מה עברת באותם ימים?
"הרגשה קשה, באותם ימים ישבתי וחשבתי שאני נמצא בחלום שתיכף אני אתעורר ממנו והכל יהיה כרגיל. הייתי בהלם מוחלט, אני מתקשה לחשוב על אותם ימים ומנסה להדחיק אותם מזיכרוני. הבנתי שאני בעל כורחי מתחיל מסע חדש וחשוב מאוד. עד אותם ימים חיי היו שונים והמטרות היו עבודה ומשפחה, עם המון דאגה לילדי ולנכדיי, כמו כל הורה. הרמתי מייד את הראש, הבנתי שאין טעם לשאול למה לי זה דווקא קורה, התעשתתי מהר, ידעתי בדיוק מהי המטרה הסופית אליה אני חותר, חזרה למשפחה ולעבודה בעירייה, שני מקומות שאני אוהב ונותן את כל כולי עבורם. קצת קשה לי, אני מתרגש מאוד כאשר אני נזכר ברגעים מסוימים באותם ימים קשים. מבט נוסף וחשוב מאוד מבחינתי - באותם ימים אתה מגלה את החברים הרבים שיש לך. ביום-יום זה נראה לך מובן מאליו. בשעת מבחן, זהו רגע נוסף שאתה חושש ממנו, הפחד מהאכזבה שכולם יינטשו אותך למרות שלא האמנתי, תמיד קיים החשש. נוכחתי לדעת שעד היום אם חשבתי על מספר מסוים של חברים, בתקופה הקשה גיליתי שטעיתי, מספר החברים הוא גדול יותר ממה שהייתי יכול לשער. חברים מהעבודה, מחיי הפרטים, משפחה, חברים שלא שמרתי איתם על קשר של שנים, הגיעו ישבו וחיזקו אותי. ביקשתי מהם שאין צורך, הרגשתי אי נוחות מסוימת כשהם עוזבים למספר שעות מספר פעמים בשבוע את משפחתם ובאים להיות לצידי. אני מדבר איתך ושערות גופי עומדים, אני מתקשה עדיין להאמין לכמות אהבה שקבלתי. לעולם איני מדבר על משפחתי באף ראיון עיתונאי ולא משנה באיזה הקשר. עברתי המון בחיי, הייתה לי ילדה שנפטרה כתוצאה ממוות בעריסה, הדבר השפיעה עלינו כמשפחה, הדברים נראים אצלי אחרת, בהיבט של החיים והערכה לכל יום שאנחנו קמים ומרגישים טוב. אצלי המשפחה היא ערך עליון, ואני חש כל הזמן דאגה לילדיי, מתקשר מספר פעמים ביום ובודק שהם מרגישים טוב, נפגש איתם גם למספר דקות בכדי לראות שהכל בסדר. ילדיי צוחקים עליי ומזכירים לי שהם כבר בוגרים, אני מסתכל עליהם והם באמת גדלו לי מהר, אני זוכר אותם עוד עם המוצץ בפה ורצים עם החיתול. תמיד אני מציין בפניהם, אתם תמיד תהיו הילדים הקטנים שלי ואני האבא הדואג. במהלך הימים הקשים הילדים הקטנים היו בוגרים, כמו אבא ואמא בשבילי, דאגו ללא סוף, היו 24 שעות סביבי. דאגו להביא את האוכל שאני אוהב ובעיקר ישבנו ושוחחנו, שיחות ארוכות לתוך הלילה. החיים הם סוג של מרוץ, לעיתים מרוב ההשקעה בעבודה, ויתרתי על עוד חמש דקות עם ילדיי, זה זמן שלא ניתן להשלים, כעת צמצמתי פערים אך אני יודע שלא יהיה ניתן לעולם להשלים לגמרי. ילדיי תמכו בי ולרגע לא נתנו לי להרגיש שהם נפגעים, הפוך מכך, הם סייעו ותמכו בי ללא הפסקה. לאחר שנים של השקעה שלנו כהורים, אתה רואה את גודל ההישג בחינוך ילדיך, ברור שהייתי מעדיף לא להיווכח לכך בגלל מה שעברתי וגם ללא המקרה ידעתי זאת, אך אני לא יכול לתאר את העוצמה של הדברים, אין מילים שיכולים להעביר את תחושת ההרגשה דווקא בזמנים הקשים".

 מתחילת הדרך האמנת שחפותך תוכח בסופו של תהליך, לא היו לך נקודות שבירה?
"אין ספור נקודות שבירה היו בדרך, אני אדם כמו כולם, ישנם רגעים שהדמעות לא הפסיקו לזלוג. כאב לי במיוחד שאנשים, בכדי לקדם את עצמם, בחרו לעשות זאת על גבי בזמנים הקשים שלי. החלטתי, אני לא מתייחס וממשיך במטרה שהצבתי לחזור לעבודה ולעשות זאת בזמן הקצר ביותר, ע"פ החלטת בית המשפט. שנה חלפה ללא עבודה, היה לי קשה ללא עבודה, התגעגעתי לעבודתי בעירייה ולעובדים, אני אוהב את עיריית אשדוד ועובדיו, זהו ביתי השני. רגע נוסף ומשמעותי שחקוק אצלי, הייתה אותה שיחת הטלפון עם העו"ד ירום הלוי, שהעלה את האפשרות שניתן יהיה להגיע להסדר טיעון מצוין שגם יסיים את המשפט יותר מהר. חשוב לי לציין, חשוב להבין שמדובר במשפט שיכול להימשך שנים והעלויות הכלכליות הן גבוהות מאוד. בתחילה לא הסכמתי ודחיתי את ההצעה. המפנה חל בערב כשהייתי עם ילדיי, ישבנו וצחקנו, היה ערב נפלא, לפתע התחלתי לדמוע, ילדיי שלא היו רגילים לראות אותי כך החלו לבכות, התחבקנו. זה היה ערב בעל משמעות גדולה מבחינתי. תוך כדי זה, הבנתי שאני כבר לא צעיר לפחות ע"פ גילי, הסתכלתי על כל אחד מהם ולפתע הבנתי שאני חייב לחזור למצבי הקודם, אני כהורה מוכן לעשות ויתור אישי מאוד גדול כרגע ולהגיע להסדר טיעון. לא סיפרתי לאף אחד את תחושתי, הלכתי לישון אך התקשתי להירדם, בבוקר חייגתי לעו"ד וציינתי בפניו שאני מוכן לבדוק את נושא הסדר הטיעון, בתנאי שבסוף התהליך יתאפשר לי לחזור לעבודה והאישומים החמורים שהיו בתחילה יימחקו לי. אני רוצה לחזור ולהיות מאיר, האבא שנמצא לצד ילדיו ומסייע להם, זה מה שרציתי".

 מנכ"ל העירייה אילן בן עדי, תמך בך ללא סייג, כמו כל המערכת העירונית. איך אתה מגדיר את הקשר שלך עם בן עדי ובכירי העירייה?
"הקשר שלי למנכ"ל העירייה הוא כמו לכל העובדים או יותר נכון למרבית העובדים בעירייה, בעיניי כולם אותו דבר ואותי לא מעניין מהות התפקיד. נכון, מנכ"ל העירייה היה לצידי ברגעים הקשים ביותר, ותמך בי בדומה לעובדים רבים כפי שכבר ציינתי. אני זוכר שעד לפני מספר שנים כאשר אילן בן עדי היה גזבר העירייה, היו בינינו מחלוקות על כל דבר, בקושי דיברנו אחד עם השני. נבחרה הנהגה חדשה, הגעתי אליו ביחד עם חבריי לוועד העובדים, החלו שיחות על אופי הארגון וכיצד ההנהגה החדשה הייתה רוצה לראות את ועד העובדים מצטרף לתפיסה החדשה. אני חייב לציין, בתחילה לא הבנתי מה הם רוצים, תפיסה חדשה, חזון לכל אגף בעירייה, יעדים ותוצאות, מושגים שבעירייה אצלנו לא היו קיימים עד אז. התחלתי לקיים ישיבות משותפות והבנתי שטעיתי לגביו. בנוסף,הגעתי למסקנה שהזמנים השתנו, ועד כוחני שכל היום מאיים בשביתות או יוצא לשביתה, לפני שהוא מיצה את כל השיחות, אינו הדבר הנכון. מי הם הראשונים שנפגעים? האזרחים שלא יזכו לסביבה נקייה, ילדיהם ישבו בבתים כי הגן בשביתה? שאלתי את עצמי, האם התושב נתן לנו את המנדט הזה? אני לא תושב העיר? אני לא רוצה להיות שותף ביחד עם העובדים באותם תהליכים לטובת התושבים? בנוסף, הגענו לסיכומים לטובת העובדים הכוללים שדרוגים משמעותיים, שעד היום לא היו וגם לא חלמנו עליהם, תחילה לא האמנו שהסיכומים ייושמו כי ככה התרגלנו. אנו רואים שכל הסכם מיושם במלואו ובזמנים שנקבעו. העובדים מרוצים ותפוקת העבודה עולה באופן משמעותי וההישגים העירוניים מגיעים בכל התחומים, אשדוד בהחלט עיר מובילה. וכך, במשך המון ישיבות נוצרה היכרות עמוקה, שכבה אחר שכבה הוסרה והיחסים הלכו והתחזקו, כאשר כל אחד עדיין מגן על האינטרסים שלו, אבל עם המון אמון וכבוד הדדי".

 מה בנוגע לתפקיד יו"ר ועד העובדים, אתה חוזר אליו?
"עד היום הייתי בנבצרות. כעת, אני ממתין להחלטת ההסתדרות בדבר האפשרות שלי לחזור לתפקיד כיו"ר ועד העובדים. כרגע אני חבר ועד העובדים, אני אשתף פעולה עם כולם, כפי שעשיתי עד היום, בתנאי שטובת התושבים והעובדים הם אלה שעומדים לנגד עיניהם, אני מאמין ויודע שזאת התפיסה של מרבית חברי הוועד. בנוסף, כמו בכל גוף דמוקרטי, החלטות מתקבלות ומבוצעות ע"פ החלטת הרוב".

 לאחר סיום הפרשה, האם הפקת לקחים אישיים, אולי לא לנסות לעזור לכל אחד, מאחר וגם בגזר הדין ניתן להבין ששיחת טלפון אחת שגרתית היא זו שגרמה לך להסתבך בפרשייה כזו?
"אמשיך בהחלט לעזור לאנשים כי זה טבעי, ואני אוהב לעזור. יחד עם זאת, כמובן שאזהר יותר בלשוני משום שחוסר הקפדה שטותי ונקודתי בדבריי, בשיחה בודדת ואומללה של שתי דקות, כמעט והוביל אותי לאסון אישי ומשפחתי".

 מה אתה אומר לתושבי אשדוד לאחר הימים הלא קלים שעברת, מאחר וחלק גדול מהם תמכו בך לאורך כל התקופה?
"אני מודה לכולם על התמיכה והאמון שנתנו בי לאורך כל הדרך. אני אוהב את כולם".

עו"ד ירום הלוי: "העובדה שחירותו של מאיר לא נפגעה היא חשובה ביותר"

 עו"ד ירום הלוי אמר בתגובה: "מאיר בן גוזי הואשם בכתב האישום בעבירות חמורות ביותר, וביניהן בעבירה תקדימית של עובד ציבור המסייע לארגון פשע, שעונשה המקסימאלי הוא 10 שנות מאסר. אני שמח מאד שבסופו של המשפט הוא  הורשע בכתב אישום מצומק, בעבירה קלה ביותר של הפרת אמונים, ונדון למאסר על תנאי בלבד. העובדה שחירותו של מאיר לא נפגעה היא חשובה ביותר, וכולי תקווה שגם במישור עבודתו הוא ימשיך לתרום ממרצו וכישרונו לרווחת עובדי העירייה וכל תושבי אשדוד".