סלבה חרסונסקי, רק בן 14, נפטר בתחילת חודש דצמבר אשתקד. סלבה חלה בשפעת עונתית שהתפתחה לדלקת ריאות חמורה שהסתבכה. שעתיים לאחר שהגיע לבית החולים, הוא נפטר, למרות ניסיונות הרופאים להציל את חייו. חבריו של סלבה התקשו להאמין שהוא איננו עוד,  שעות ספורות לפני שסלבה נפטר הוא עוד כתב לחבריו בפייסבוק, סיפר שאינו חש בטוב, אך איש לא האמין שזה הסוף. ב-6.12.11 הובא סלבה למנוחת עולמים בבית העלמין באשדוד, כשחבריו הרבים מבית הספר, תושבים מהעיר ובני משפחה, מלווים אותו בדרכו האחרונה.

סלבה היה בן יחיד לאימו סבטלנה, שבמשך 14 שנות חייו הקצרים, גידלה אותו לבדה. בגיל שנה וחצי היא עלתה ביחד איתו מרוסיה. אביו של סלבה ניתק עימם קשר מיד כשעלו לישראל, וסבטלנה הייתה עבור סלבה כל עולמו, בדיוק כמו שהוא היה בשבילה. בראיון ראשון מאז שכלה את בנה יחידה, מספרת סבטלנה על סלבה שלה, ילד מיוחד ואהוב, שהותיר אחריו חלל גדול.

הרגעים האחרונים בחייו של סלבה

"אני זוכרת כל שניה מהיום האחרון בחיים של סלבה, כאילו זה היה אתמול. רגע לפני שהכניסו את סלבה לטיפול נמרץ, אמרתי לו שאני מחכה לו בחוץ ואחרי זה יעבירו לחדר התאוששות. כל כך לא תיארנו את מה שעלול להתרחש. הוא אפילו שאל אותי אם יש בחדר טלויזיה והבטחתי לבדוק. לא ידעתי שאלו יהיו המילים האחרונות שאומר לו, לא ידעתי ואיש לא אמר עד כמה מצבו היה קריטי. לא נפרדתי ממנו, לא נישקתי אותו מספיק ולא אמרתי לו שאני אוהבת אותו... פשוט לקחו אותו לתוך טיפול נמרץ ונעלמו. רק בהמשך, כשאחת האחיות יצאה ואמרה לי להתפלל כי המצב קשה, הבנתי שמשהו רע קורה. הרופאים שיצאו ובישרו לי את הבשורה קשה, אלו דברים שלא אשכח בחיי. אתה חושב שאתה נמצא באותו הרגע בחלום רע ורק רוצה להתעורר. הרופאים נתנו לי פעמיים להיכנס להיפרד מסלבה. פעמיים נכנסתי וראיתי את סלבה שוכב, כל כך שליו וללא כל תנועה עם פני המלאך שלו. זה מראה שהורה אסור שיראה בחייו, לא אשכח את המראה הזה בחיי.

הסבתא עדיין לא יודעת שנכדה איננו בין החיים

"סלבה היה בשבילי כל העולם. המשפחה שלנו בישראל הייתה מאוד מצומצמת, אמא שלי שהיא סבתא של סלבה, חולת אלצהיימר, עדיין לא יודעת על פטירתו של סלבה. היא לא הייתה עומדת בבשורה כזאת. מבחינתה סלבה נמצא החו"ל, בלימודים. גם כשהייתי כועסת על סלבה, כי הייתי חייבת להציב גבולות, הרי תפקדתי גם כאמא וגם כאבא, הוא תמיד היה ממיס אותי בחיוך המדהים שלו. תמיד אחרי הכעס הוא היה מגיע עם חיבוק גדול ואוהב... אני מתגעגעת כל כך לחיבוק שלו. בשנים האחרונות לפני מותו, הוא הפך להיות הגבר בבית. הוא היה מתקן כל מה שקשור באלקטרוניקה, מתחזק את הבית ומסייע במטלות הבית. הוא ידע והבין היטב את מצבנו ותמיד עזר בהכל. הוא היה גבר קטן שמילא חלל גדול... נותרתי עם חלל ריק עצום בחיי".

כל כך צעיר והספיק להיכנס כבר לכל כך הרבה לבבות

"תמיד חינכתי את סלבה לדאוג לזולת, להתחשב באחרים ולראות את כולם כפרי היצירה של אלוהים. הוא היה כל כך טוב לחיות הרחוב, שכשהיה רואה מישהו פוגע בחתול, הוא מיד היה עוזר לחתול. אפילו על נמלים הוא לא היה דורך. מגיל קטן הוא התחנך לכבד בנות, לעולם לא להרים יד על בנות וגם אם בת תכה אותו, פשוט להסתובב וללכת. כזה ילד הוא היה, ביישן וטוב לב שהתחבב על כולם. אחרי פטירתו, הגיעו חבריו וסיפרו על סלבה שלי כל כך הרבה מעשים שעשה, כל כך צעיר והספיק להיכנס כבר לכל כך הרבה לבבות. סלבה אהב את החיים למרות הקשיים בחיינו, הוא תמיד היה שמח. הוא ידע שאני תמיד שם בשבילו. תמיד הוא ראה כיצד ילדים אחרים מקבלים דמי כיס לקנות ממתקים, אבל הוא מעולם לא ביקש כסף לדברים אלה. אם היה רוצה ללכת לסרט היה מבקש 20  או 30 שקל, אבל תמיד התחשב וידע שאנו זקוקים לכסף בבית. בימי הולדת הוא היה מקבל כסף מבני המשפחה, ופעם בשנה הוא היה לוקח את כל הכסף שקיבל וקונה לו משהו גדול שהוא היה צריך. פעם זה היה מחשב, או משחק או כל דבר אחר שידע שאין באפשרותנו לקנות מהתקציב של הבית. אחרי שחגגנו לו את יום ההולדת האחרון שלו, הוא בא אלי ואמר: "אמא, קניתי כבר כל מה שאני צריך. ביום ההולדת הבא אביא לך את הכסף כדי שתקני לעצמך משהו". כזה היה סלבה שלי, ילד אוהב".

חלומות שהתנפצו בפתאומיות

"היו לו חלומות לעתיד, תמיד אמר שהוא רוצה משפחה גדולה עם לפחות שלושה ילדים. הוא היה אוהב ילדים ותמיד במפגשים משפחתיים או עם חברים, הוא היה מתחבר לתינוקות והם היו מתחברים עליו. אין איש שיוכל לומר על סלבה דבר רע. כולם התחברו לחיוך הכובש של הנסיך הקטן שלי. תמיד היה אומר לי שהוא רוצה שיהיה לי בן זוג, שתהיה לו דמות אבהית, שנהיה משפחה גדולה יותר, זה היה חסר לו. החלומות שלו היו למשפחה גדולה ומאושרת... חלומות שהתנפצו לנו בפתאומיות".

חוזרת אחורה ומתקנת

"אני מרגישה שלא נתתי מספיק לסלבה. אם הייתי יכולה הייתי חוזרת אחורה ומתקנת, נותנת לו את הכל, פחות כועסת ויותר אומרת כמה שאני אוהבת אותו. אני יודעת שהוא סלח לי על זה, אבל אני לא סולחת לעצמי. אני זוכרת את המילים שהיה אומר כשהייתי כועסת 'אמא את כועסת יותר מידי', אבל הוא ידע שעשיתי זאת כי הייתי חייבת להציב את הגבולות. אבל עכשיו אני מצטערת שהייתי יותר מידי קשוחה איתו".

מעריכים את מה שיש כשמאבדים

"אנחנו מעריכים את מה שנתן לנו אלוהים רק אחרי שאנו מאבדים את היקר לנו. לא הערכתי את סלבה שלי כמו שאני מעריכה אותו היום. לא אמרתי לו מספיק עד כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי. אם יהיה לי היום ילד נוסף, אתן לו את כל כולי. צריך כל הזמן לומר ליקירים לנו עד כמה אנחנו אוהבים אותם, לא לחסוך בחיבוקים ומילים... אני לא הצלחתי להיפרד כמו שצריך מבני, אני מתפללת כל לילה שסלבה יבוא לי בחלום, שאוכל לחבק אותו ולנשק אותו, אבל מתברר שחלומות לא מתרחשים לפי בקשה".

שנה חלפה והכאב אותו כאב

"מאז הלוויתו של סלבה, חבריו הרבים לא מפסיקים להגיע, לחבק ולעודד. איבדתי בן אבל הרבה ילדים וילדות מקיפים אותי היום. בקיר הפייסבוק לזכרו אני רואה עד כמה הילדים אוהבים אותו ומתגעגעים אליו. אני שמחה שהילדים לא שוכחים את סלבה ועשו מזכרות רבות לזכרו. בשנה האחרונה שתלתי שני עצים בחצר הבית לזכרו של סלבה, אחד שקדיה ואחד עץ זית... אני רוצה להנציח את הבן שלי, אני לא יודעת עוד איך להנציח את זכרו. הבגדים האהובים על סלבה עם הריח שלו, כך גם החדר שלו והחפצים האישיים שלו נשארו כמו שהם. אפילו יש לי מסרק עם השיער המיוחד שהיה לסלבה. החדר מלא במזכרות שהכינו חבריו לזכרו. יש ימים לא קלים בכלל, אני נכנסת לחדר ומדברת עם סלבה, מנסה לעודד את עצמי שהוא טוב לו בגן עדן רק לי רע פה. יש לי משפחה ועבודה שתומכים בי ומחזקים אותי. הייתי בקבוצות תמיכה של משפחות שאיבדו את הילדים שלהם, כל אחד מהם מתמודד עם הכאב בצורה אחרת, אך תמיד יש את התקווה לפתוח את הדלת בבית וסלבה יהיה שם, יגיד לי כמו תמיד - שלום אמא".

סלבה מוגן בין מלאכי האלוהים בגן עדן

"אין לי הסבר למה זה קרה דווקא לי ולסלבה. אולי אלוהים העניש אותי על דברים שעשיתי בגלגולים קודמים, לקח את היקר לי מכל, בשר משבשרי שהיה כל עולמי. אין מילים בעולם שיכולות לתאר את הכאב, את החור שנהיה בלב. אני מנסה לנחם את עצמי, אומרת לעצמי שעכשיו הוא בגן עדן, הרחק מהצרות של החיים שלנו פה. במלחמה האחרונה אפילו אמרתי לעצמי שסלבה לא מפחד עכשיו מהטילים, הוא מוגן בין מלאכי האלוהים בגן עדן. אנשים מסתכלים עלי ורואים אשה מסכנה. שואלים אותי אם יש לי ילדים, אני מספרת שהבן שלי נפטר ומיד רואים איך כולם חושבים עלי שאני מסכנה".

רוצה תינוק אפילו תאומים

"אני רוצה משפחה. אני מחפשת בן זוג, למרות שבגיל מסוים זה הופך להיות קשה, אבל יש לי תקווה ורצון. מקווה שאלוהים וסלבה יעזרו לי. אני רוצה ילד, אפילו תאומים, עכשיו אני מבינה שאסור לגדל רק ילד אחד, אסור שהוא יהיה לבד. יש בי הרבה אהבה עוד לתת לילד, כל מה שרציתי לתת לסלבה ולא הספקתי. אמא צריכה לתת את החום והאהבה. אני מאוד מקווה ומבקשת מאלוהים שיעזור לי. סלבה תמיד יהיה איתי בלב. אני יודעת עכשיו שיש לי מלאך קטן שיושב לי פה בכתף, שומר עלי. אני מדברת איתו כל יום. בשבילי, כל עוד אני חיה, סלבה חי איתי בתוך ליבי".