חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד - מדי שנה מאובחנות בישראל יותר מ-4,000 נשים כחולות בסרטן השד. מטרת הקמפיין שעולה מדי שנה בחודש אוקטובר, להגביר את המודעות לאבחון מוקדם של סרטן השד, הקמפיין קורא לנשים שחצו את גיל ה-30 "לכו להיבדק".

רחל קלעי הייתה בת 52, אימא לשלושה ילדים וסבתא לנכדה, כשהתגלתה מחלת הסרטן בגופה. היא הייתה בכוננות נפשית 12 שנים, ולטענתה היא ידעה שהמחלה תגיע גם אליה אחרי שאימה ודודתה לקו בה.

רחל אישה חמה, אוהבת, אלטרואיסטית בנשמתה, כל חייה העניקה לאחרים. רחל הייתה אשת עבודה וקריירה כל חייה ומעולם לא פחדה לעבוד בשלוש עבודות במקביל, להפך היא נהנית מכל רגע.

כיום רחל משקיעה את כל כולה בנתינה לנשים שלקו במחלת הסרטן ומלווה אותן מרגע הגילוי ועד להחלמה. היא מספרת בגילוי לב "לי אישית התמיכה בנשים הללו נותנת המון כוח, לכאורה זה נראה שאני נותנת להן כוח, אך למען האמת, גם הן מזרימות לי כוח להמשיך את מה שאני עושה".
 

"אימא שלי 'גידלה' את סרטן השד במשך 10 שנים"
רחל הייתה בת 40 כשאימה נפטרה מסרטן, ומאז, מדי שנה, היא הלכה להיבדק בגלל שהיא נחשבת בקבוצת סיכון. "אימא שלי 'גידלה' את סרטן השד אצלה בגוף במשך 10 שנים, עשר שנים היא הייתה עם גוש בחזה ואף אחד לא ידע מכך, עד שהיא התקשתה לנשום. היא הלכה לרופא, הרופא ביקש ממנה להוריד חלק עליון וגילה שהגוש בחזה כל כך גדול כמו שד נוסף שגדל מתוך גופה. הרופא בישר לה שהגידול הסרטני התפשט והקושי בנשימה הוא בגלל שהסרטן הגיע לריאות. אימי חיה שנתיים נוספות מיום הגילוי ונפטרה בתומן".

מאז, כאמור, מדי שנה רחל עשתה בדיקת ממוגרפיה בטוחה שהפעם יבשרו לה את הנורא מכל, "בכל שנה שהלכתי לעשות את הבדיקה הייתי בטוחה שהנה השנה יגלו שגם אני חולה בסרטן. בכל פעם שנגשתי לעשות את הבדיקה הייתה מתהפכת לי הבטן, הרגשתי שהמחלה קרובה אלי וזה רק עניין של זמן. אני לא אישה שמסוגלת לנבא את העתיד, אבל יש סיטואציות בהן את מכירה הכי טוב את הגוף שלך ולפני בדיקה כלשהי או לפני שרופא כלשהו מספר לך מה קורה בגוף שלך, את כבר מרגישה מה קורה בפנים".
 

אפריל 2010 – האבחון: "אני רואה כאן משהו"
לאחר 12 שנים בהן הקפידה לעשות רחל בדיקת ממוגרפיה פעם בשנה, הגיעה ההודעה אותה ידעה שתקבל באחד מין הימים, "את חודש אפריל בשנת 2010 לא אשכח לעולם", מספרת רחל. "הוזמנתי כמו בכל שנה לבדיקה השגרתית, רק שהפעם עשיתי את הממוגרפיה והרופא ביקש ממני ללכת שוב ושוב לעשות בדיקות. שלוש פעמים עשיתי ממוגרפיה, עד שהרופא אמר לי: 'גב' קלעי אני רואה שיש כאן משהו'. הרופא לא ידע להגיד לי בדיוק מה זה בגלל שכל שנה עשיתי ממוגרפיה והיו צילומים קודמים שהיוו השוואה לצילום הנוכחי. מה שכן, הרופא אמר לי שהוא רואה 'משהו' מאוד מאוד קטן. יצאתי מהרופא, הלב שלי דפק בחוזקה ולא ידעתי איך להכיל את ה'משהו' הקטן הזה. התעשתי על עצמי, והבנתי שאני צריכה לקבל תשובות לגבי ה'משהו' הקטן. מהרופא נסעתי למרפאה שם נתנו לי הפנייה ישר לכירורג. אני לא ממש זוכרת איך הגעתי לשם, אני רק זוכרת שעיניים התמלאו בדמעות ונחנקתי מרוב בכי, בדרך לשם. בכל זאת הייתי לבד, בעלי היה בעבודה, הילדים היו בעיסוקים שלהם".

רחל הגיעה לד"ר גורביץ', כירורג, שהסתכל על הבדיקות שלה ואמר: "רחל, בואי תנשמי עמוק, אני אגיד את זה מאוד פשוט וברור, אני כן רואה שיש לך 'משהו' – אבל המשהו הזה מאוד מאוד קטן, הוא פחות מחמישה מילימטר".
כששומעים בשורה כזו, מאוד קשה להמשיך ולהתרכז אומרת רחל, "הרגשתי איך אני נבלעת במילים שלו, אבל ד"ר גורביץ' הסתכל עלי ואמר: 'גב' קלעי במידה וכן יש גידול אני מבטיח לך שאני אישית אנתח אותך בקפלן. האמת שהמילים שלו הצליחו להרגיע אותי, מסערת רגשות שהייתה מוגדרת כטורדנו – נרגעתי".
מיד לאחר הפגישה, ד"ר גורביץ' את שלח רחל לעשות ביופסיה בבית החולים קפלן. לאחר שבוע רחל קיבלה טלפון שעליה להגיע למרפאה, "לא עובר שבוע ומתקשרים אלי שאגיע למרפאה, הרופא מושיב אותי ומספר לי שיש לי את 'המחלה', לדבריו, באזור של קו החזייה התחתון, אזור שדרך אגב מאוד-מאוד קשה לגילוי. בשלב הזה חשוב לציין שכ-90% מהנשים שגילו להן סרטן תוכלנה להירפא, במידה והמחלה תתגלה בשלב מוקדם", רחל מדגישה. "נכון להיום, גילוי מוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר למלחמה בסרטן השד, ולכן מאוד חשוב לעודד נשים ללכת ולהיבדק, בדיוק כמו שאני מדי שנה ושנה הלכתי לבדיקות".

"לכו להיבדק מדי שנה"
לרחל מאוד חשוב להעביר מסר ברור: "לכו להיבדק כמו שאני דאגתי לעשות מדי שנה". רחל שמעה מהמון נשים שהן חושבות שבדיקת הממוגרפיה היא בדיקה כואבת ופולשנית. לרחל היה מאוד חשוב להסביר מה זה בכלל בדיקת הממוגרפיה: "בדיקת ממוגרפיה היא בדיקה שמיועדת לגילוי מחלות בשד באמצעות מצלמת רנטגן ייעודית. לא מדובר בבדיקה פולשנית, אך זו בדיקה שמפעילה לחץ חיצוני על השד. בדיקת ממוגרפיה מאפשרת לבצע בדיקות אבחנתיות, בדיקות סיקור, מעקב אחר טיפול אונקולוגי ומשמשת אמצעי לבדיקת ביופסיה וסימון לפני ניתוחים. בבדיקת ממוגרפיה שגרתית מבוצעים שני צילומים בכל שד בשתי זווית שונות, ובסך הכל הנבדקת מצולמת ארבעה צילומים. בדיקת ממוגרפיה אצל אישה שיש לה שתלים בחזה כוללת שמונה צילומים, ארבעה בכל שד. התמונות שמתקבלות נשלחות לפענוח אצל רופא מומחה. הצילומים המבוצעים נשמרים זמן רב, על מנת שיהיה ניתן לבצע השוואה בתקופות שונות במצב השד (ההשוואה תכלול שינויים ברקמת השד, זעירים ככל שיהיו). אבחון מוקדם של המחלה, מאפשר ריפוי ביותר משמונים וחמישה אחוזים מהמקרים".

"נכנסתי למחול שדים חדש"
לטענת רחל, בלי פחד היא עוברת את הניתוח להוצאת הגוש הקטנטן שהתגלה אצלה. היתרון היה שהגילוי היה מוקדם ממש, בתחילת התפתחותו. בניתוח הוציאו לרחל את הממצא וניקו לה את האזור, "בשלב הזה לא דיברו איתי על טיפולים כימותרפיים, אלא רק על הקרנות במידת הצורך".

רחל ממשיכה להיות במעקב צמוד ונשלחת על ידי ד"ר גורביץ' מקפלן לעשות בדיקה בשם אונקו-טייפ - בדיקה זו מאפשרת גילוי של מספר גנים המשפעים על אלימות המחלה והסיכוי לחזרתה, ואופן ההתבטאות של גנים אלו משפיע גם על תגובתו של הגידול לטיפול כימותרפי. "נשלחתי לעשות את הבדיקה, וממתינה לתוצאות, וממתינה וממתינה, ההמתנה הזו היא מורטת עצבים, העתיד שלי מונח על הכף. קוצר הרוח שלי בקבלת התשובות ותחושות הבטן הובילו אותי לחפש רפואה פרטית אשר תיתן לי את המענה ואת חוות הדעת הנוספת באופן שותף ברור ומיידי. כך, נסללה הדרך למפגש עם צוות רופאים נעים סביר ומסור אשר היוו את אחד הגורמים המשמעותיים בתהליך ההחלמה שלי".

במפגש עם האקולוגית הפרטית אליה הופנתה רחל על ידי חברה טובה שלה היא נשאלה שאלה פשוטה - האם עשתה בדיקת MRI? וכשתשובתה הייתה שלילית, מיד שלחו את רחל לבצע אותה.

כשמגיעות התוצאות, מגלים אצל רחל עוד מוקד - גודל של כמעט חמישה מילימטרים, באותו השד. "כדי להבין את משמעות הגידול, שלחו אותי לעשות אולטרה סאונד, לא התפשרתי ולהלכתי לעשות את הבדיקה אצל ד"ר מאיה כהן שידועה ביכולת הדיאגנוזה המעמיקה שלה. אחרי הבדיקה פרצתי בבכי, מאיה חבקה אותי ואמרה: 'אני בוכה איתך'. המשמעות הייתה ברורה".

הבשורה המרה התדפקה על דלת ביתה של רחל, וזאת הייתה נקודת השבירה שלה, "נכנסתי למחול שדים חדש, לא הצלחתי לתפקד בכלל, הסתובבתי עם מועקה, גולה שעומדת בגרון שלא מוכנה לעבור. הייתי בטוחה שהעניין מאחורי, לא העליתי בדעתי שאני אעבור זאת שוב. לא רציתי להאמין שהמחלה הזו תתפוס אותי שוב בפעם השנייה ברציפות - כשאני לא מוכנה. בעלי לקח אותי לסוף שבוע בצפת כדי שאירגע מכל מה שהולך סביבי, וכשחזרנו מצפת במוצאי שבת קיבלתי טלפון - האונקולוגית נוימן על הקו, היא מבקשת ממני לקחת אוויר ואומרת לי שזה עכשיו ודאי מחלת הסרטן חזרה לגוף שלי".  
 

"אני רוצה לחיות"
שבוע שלם ישבה רחל וכאבה את כאבה, היא הייתה שבר כלי אחרי הגילוי השני של המחלה. "עוד לפני שגילו לי את הסרטן בפעם השנייה, הזמנתי צבעי הביתה. הבחור הגיע ביום ראשון על הבוקר עם כל הציוד והצבעים, כשיום קודם האקולוגית בשרה לי את זה שיש לי סרטן בוודאות. מה אני אגיד לצבעי עכשיו לך הביתה? אין לי חשק שתצבע לי את הבית גילו לי סרטן?".

אחרי הבשורה המרה, רחל נשארה בבית במצב נפשי ירוד מאוד, "שכבתי במיטה, לא מצליחה לחשוב על כלום, ורק בוכה, בוכה. הצבעי לא מבין מה עובר עלי, למה אני כל הזמן בוכה, מה יש לי? מצאתי את עצמי יוצאת אליו לסלון ואומרת לו בבכי: 'אלעד מה שיש כאן בבית הזה, זה שלך'. ואני לא מכירה את הבחור הזה, מעולם לא ראיתי אותו לפני ואני מורישה לו את כל מה שיש לי"...

המשפחה והחברים הגיעו לרחל הביתה בכדי לתת לה תמיכה ואוזן קשבת, אבל רחל לא מצאה בשלב הזה נחמה אצל אף אדם. היא עברה ממקום למקום באי שקט. "מצאתי את עצמי בוכה בחדר שלי או יושבת על הרצפה בחדר שממול הסלון ובוכה. עד שביום חמישי, שישה ימים אחרי שקבלתי את השיחה מהאונקולוגית, החלטתי שדי! אני חייבת להתאפס על  עצמי, ראיתי איך לנגד עיניי המשפחה שלי דועכת יחד איתי. הפסקתי לרחם על עצמי - החלטתי שאני יוצאת מהאבל שהטלתי על עצמי והחלטתי להרים טלפונים למניקוריסטית שלי, לספר שלי, לקוסמטיקאית שלי, שיחה אחרי שיחה. כולם בלי יוצא מן הכלל פינו זמן בשבילי. בשביל שאני אגיע אליהם ואעשה שיפוץ חיצוני, כי מה שלא עושה הצבע עושה הטבע. יצאתי ביום חמישי בסביבות הצהריים וחזרתי בלילה אחרת – נקייה. זהו, מאותו רגע אמרתי לעצמי שאני היחידה שיכולה להיות אחראית על חיי, על הבחירות שלי על המעשים שלי, מה שיהיה יהיה - אני רוצה לחיות".
 

"הסרה מלאה יכולה להוביל לריפוי מוחלט"
רחל מתעשת ומקיפה את עצמה ברופאים הכי טובים, "דאגתי להקיף אותי ברופאים טובים ופרטיים, ככה התחלתי לרקוד את מחול השדים כשאני מובילה אותו. הגעתי לכירורגית מדהימה בשם אסנת גבעון, והיא מיד חיברה אותי עם פלסטיקאי. ביחד אנחנו עושים סיעור מוחות וחושבים איך אני עוברת את זה על הצד הטוב ביותר - אם יש בכלל צד כזה (צוחקת – ע.כ). אסנת שולחת אותי לכמה בדיקות ביניהן בדיקות גנטיות. כשמגיעות התוצאות, אסנת מושיבה אותי ואומרת לי שכדאי לי לעשות כריתה מלאה של השד. היא מוסיפה ומסבירה לי שכל עוד הגידול נותר מרוכז באזור יחיד בגוף – הסרה מלאה שלו יכולה להוביל לריפוי מוחלט של הסרטן, לעיתים ללא צורך באמצעי טיפול אחרים. אני מקשיבה להסבר שלה ומבינה שכריתת השד היא סוג של פיתרון".

לאחר לבטים, רחל נכנסת לניתוח, שם כורתים לה את השד החולה, אך בוא בעת באותו הניתוח יואב הפלסטיקאי יוצר שיחזור של השד, "אני יוצאת מהניתוח הזה עם ציצי". רחל מוסיפה ומסבירה: "איבוד של אחד השדיים יכול להוביל לפגיעה בדימוי הגופני ולתחושות מבוכה, שחזור השד כבר בניתוח גורם לתחושת הקלה. אומנם נפרדתי מהשד האמיתי שלי, אבל יש אלטרנטיבה, שהיא מספיק טובה בשביל שאני ארגיש איתו נוח".
 

שנה של החלמה
שנת 2011 התאפיינה בתהליך ההחלמה של רחל, היא הניחה בצד את כל העיסוקים הרבים בהם היא הייתה מעורבת והחליטה, בשיתוף עם משפחתה התומכת, שהיא עוזבת את העבודה. "החלטתי שאני לא עובדת יותר, אלא אני מקדישה את עצמי לפעילויות שונות כמו התנדבות ונתינה. החיים מתחילים להתייצב ואני מקבלת בשורה טובה שאני אהיה סבתא בפעם השנייה. הבשורה הזו הכניסה בי רוח סבתאות חדשה, אני מתעודדת ומבינה שיש לי יעוד ותכלית בעולם". 
 

"אלוהים עשה איתי חסד"
עשייתה של רחל בתחום החברתי וההתנדבותי מדהים, היא מספרת בגילוי לב על תודתה לאלוהים, ועל נתינתה חזרה לחברה. "אלוהים עשה איתי חסד, העבודה שכל פעם שנבדקתי עלו על משהו קטנטן הצילה את חיי, נחסך ממני הקטע של ההקרנות והכימותרפיה, התהליכים האלו הרבה יותר קשה להתמודד ואת זה אני יודעת כי אני מלווה כיום נשים שעוברות את זה. אני חברה בקבוצה שנקראת 'גמאני' - גם אני חליתי בסרטן השד. בקבוצה הזו יש למעלה מ-600 נשים שתומכות זו בזו". קבוצת 'גמאני' היא קבוצת פייסבוק סגורה לנשים שחלו בסרטן השד. הקבוצה מונה מאות נשים מכל רחבי הארץ ואף מהעולם, שבחרו בחיים ובאופטימיות ונמצאות שם בשביל חולות סרטן השד. הנשים בקבוצה חולקות מניסיונן האישי, הן מייעצות, משמיעות, שואלות, מתלבטות, מקשיבות, מלוות ובעיקר מחבקות. 'גמאני' מקיימת מפגשים חברתיים, הרצאות, ימי כיף, סדנאות וטיולים לחברותיה בכל רחבי הארץ. דרכן או באופן עצמאי אני מכירה נשים שהתגלה אצלן סרטן ואני מלווה אותן בכל התהליך. לי אישית התמיכה בנשים הללו נותנת המון כוח, לכאורה זה נראה שאני נותנת להן כוח, אך למען האמת, גם הן מזרימות לי כוח להמשיך את מה שאני עושה. אני אשמח אם יצרו איתי קשר אני מוכנה ללוות נשים, לתרום מהידע שלי ולחבק כשצריך. אפשר למצוא אותי בפייסבוק תחת השם rechel kalaee".