מדינת ישראל, בהקמתה והתפתחותה, היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של האנושות במאה ה-20. סיפור הצלחה זה נוצר ע"י חזון, אומץ, לקיחת סיכונים, הקרבה ואמונה בדרך.

אם כך, כיצד הפכה המדינה יוצאת הדופן, המובילה הגלובלית, הנס הכלכלי והפוליטי בכל קנה מידה, למקום מדשדש, נטול חלומות מסעירים?
איך הפכנו בשנים האחרונות ל“עוד מדינה“ שעסוקה בבעיותיה הפנימיות, למדינה ששכחה כיצד להצית את דמיון תושביה ולהבעיר בהם חלומות?
התשובה היא בכך שמצד אחד שכחנו את יעדינו הציוניים ומצד שני התרפקנו ביהירות על העבר. “כשהזיכרונות ברורים יותר מהחלומות, סימן שהסוף קרב“, (תומאס פרידמן).

בישראל של היום - תחושת הכבוד והערך העצמי שלנו, לא נובעות ממעשינו בהווה, אלא בלעיסת העבר - אנו הישראלים הציונים, מתגאים במה שעשינו, במה שהיינו, במה  שהצלחנו ובנינו - הכול בלשון עבר. 

במקום להביט קדימה, לדמיין עתיד טוב יותר ולהשיג אותו, אנחנו שוקעים בנוסטלגיה שאינה מעודדת התחדשות וחשיבה חדשה ופורצת דרך.
מאז ומעולם הרשינו לעצמנו לחשוב אחרת, לפעול אחרת, להגדיר מחדש את העתיד - מבלי להיות כבולים לדפוסי העבר.
אולם במובנים רבים הפסקנו לעודד ברמה הלאומית את היצירתיות, את התעוזה, את הרצון לשבור גבולות ולהוכיח לעצמנו ולאחרים כי כוחנו במוחנו, וכי אור לגויים אנו.

לישראל המודרנית אין מטרות ארוכות טווח, אין יעדים מוגדרים. אף אחד לא יודע להגדיר לאן אנו הולכים.
ישראל מזה עשורים, תקועה בשיח ציבורי ופוליטי אינסופי סביב שאלת הפתרון הדרוש לבעיה הפלסטינית, ובשנים האחרונות - ברטוריקה של חרדה קיומית, המושפעת מן האיומים הביטחוניים הצפויים מהגרעין האיראני.
שיח זה כובש את  כל המשאבים הכלכליים והפוליטיים ומבטל את הדיון הציבורי בשאלה – מדינת ישראל – לאן? מהי דמותה, מהם הערכים החברתיים/כלכליים שלה, שיח זה תוקע פיתוח תוכניות ל-10 ו-15 שנה קדימה, את הייחודיות של מדינת ישראל, את השאיפה להיות מצוינים, דוגמה למופת.

במקום להעיז ולפרוץ את גבולות החשיבה, אנו מתנצלים ומתביישים במושג העם הנבחר.
התוצאה – הבינוניות שולטת בכל, מדינה אחר מדינה עוקפות אותנו בעליה. אפילו עטרת ראשנו, החינוך, התדרדר וממשיך להתדרדר למקומות מבישים.

מה עושים? מגדירים את הציונות מחדש (על בסיס שורשיה)! שמים לעצמנו מטרות ברף גבוה, הכי גבוה ומובילים את עם ישראל לשם!

על מנת להגשים זאת, עלינו להגדיר מחדש את מטרותיה של הציונות המודרנית ולהפנות את המאמץ למשימה גלובלית, כזו שתשפיע לא רק על קיומנו היומיומי, אלא על העולם כולו ומגדירים את שאיפתו של העם היהודי בארץ ישראל.

אור לגויים -  ישראל כמעבדה מדעית עולמית

“ישראל קטנה מדי מכדי להיות שוק גדול, וקטנה מדי מכדי להיות יצרן גדול, אך ישראל מוכשרת מספיק כדי להיות מעבדה מדעית עולמית“, שמעון פרס.

שמעון פרס אמר משפט חכם, אך כאן זה נגמר. מדינת ישראל של היום סוגדת לכסף, לבנקים ולחברות הציבוריות שהפכו את המדינה לספקולנטית. המשבר הכלכלי העולמי שטלטל את רוב המדינות בעולם המערבי, שגרר עמו לתחתית מאות מיליוני בני אדם, חברות, בנקים ואפילו מדינות, הוא תמרור אדום זועק שקורא לבחון מחדש את התפיסה הכלכלית-חברתית שלנו – הוא מוכיח כי עלינו להגדיר מחדש את ערכינו ואת מה שחשוב לנו באמת.
מה שיקבע את עתידנו בארץ הזאת הוא הידע - ולא פירמידת הכסף. היעד הציוני החדש של ישראל צריך להיות - כיבוש פסגות הידע והטכנולוגיה.  ישראל חייבת לפתוח במסע מאתגר חדש ולחלום, בשנית.  חלום ישראלי חדש, שימצה את מאווייו וכישרונותיו של העם היהודי.

"אילו נדרשתי למצות כל מהותה של ההיסטוריה היהודית במילים אחדות, הייתי אומר שלוש מילים: איכות מול כמות", אמר דוד בן גוריון.

הקמת מעבדה מדעית עולמית, יכולה להיות האתגר החדש של מדינת ישראל, תוך ניצול המשאב האגדי שלנו – המוח היהודי.

מעבדה מדעית עולמית מסוג זה בונים בטווח של 10 שנים, מתחילים בה היום, במסגרת מערכת החינוך, ומשקיעים בה מיליארדים רבים. 
מעבדה זו יכולה לעסוק בתחומי הביוטכנולוגיה, במחקר עולמי למציאת אנרגיות חלופיות לנפט, לפתרונות למשבר המים, למשבר המזון והדגה הצפוי בעולם, להכנת חשיבה כלכלית גלובלית, למניעת מחלות ומציאת תרופות למחלות קיימות וכו'.

לחזון זה ניתן יהיה לגייס את מיטב המוחות היהודים ברחבי העולם, ולאתגרם ע"י הצגת החזון החדש של ה"אור לגויים".

המעבדה העולמית תקפיץ את מערכת החינוך

יעד גרנדיוזי זה, יקפיץ מיידית את מערכת החינוך של מדינת ישראל לגבהים חדשים - מיטב המוחות היצירתיים והמשאבים יושקעו במערכת החינוך כדי להכשירם להיות פורצי הדרך, לחשוב מחוץ לקופסה, להיות דור העתיד של המעבדה העולמית. התלמידים בישראל שעסוקים בללמוד אך את האתמול, יתחילו ללמוד את המחר. ההגדרה, האחריות והאתגר  העולמי שיעמוד מולם, יגבירו את רמת המוטיבציה שלהם ואת רמת העניין בלימודים. יעורר מחדש את העניין של בני הנוער והצעירים מהמרדף אחר הגשמת המיליון להגשמת איכות החיים בעולם

 תדמית ישראל בעולם

המעבדה העולמית תשפר את פלאים את תדמיתה של מדינת ישראל בעולם. ישראל תהיה מדינה שפועלת לקידום איכות החיים בעולם ומציאת פתרונות לרעות החולות ולסכנות העתיד. ממדינה סגורה ומנוכרת, נהפוך למדינה חשובה שהעולם חפץ ביקרה.

גאווה לאומית
כמה שעם ישראל זקוק לגאווה הלאומית שלו... מאז תקופת התפוזים, מבצע אנטבה וכו', שכחנו איך מרימים את הראש. בעשורים האחרונים אנו עסוקים השכם וערב בהלקאה עצמית. המעבדה העולמית תחזיר לעם היושב בציון את הגאווה הלאומית ואת חשיבות מקומנו בעולם

תעסוקה
המעבדה העולמית תיצור אלפי מקומות תעסוקה חדשים מאליהם - הטכנולוגיות שיפותחו במעבדה עולמית זו, יובילו לפיתוח מוצרים חדשים, שלשם ייצורם תידרש הרחבת מפעלים קיימים והקמת מפעלים חדשים. כסף רב יזרום למדינה כהשקעות שיוצרות גלגל.

שיפור תדמיתה של ישראל בעולם וחזרתה לכותרות חיוביות יביאו תיירים מרחבי העולם, והנה לכם ערך מוסף נוסף לחזון!
לשם מימוש החזון יש לקבל החלטה אסטרטגית ולהגדיר אותה כמשימה ציונית ממעלה ראשונה ועבורה להעמיד משאבים בסדר עדיפות דומה ואף לגייס עבורה השקעות מרחבי העולם.

"אילו נדרשתי למצות כל מהותה של ההיסטוריה היהודית במילים אחדות, הייתי אומר שלוש מילים: איכות מול כמות", אמר דוד בן גוריון.

ואכן זהו יתרונה של מדינת ישראל, והמעבדה העולמית יכולה לממש את מהותה.

"ארץ ישראל תיבנה אך ורק בידי עם חרוץ, עשיר בחומר וברוח, אשר יבוא אליה מבחוץ בגזירת צורך היסטורי חיוני ליצור לעצמו מולדת, כשהוא מצויד במכשירי המדע והטכניקה המודרניים ומוכן בכל מחיר להפוך את השממה והחרבה לנווה פורח עמוס תנובה ועשיר תרבות", אמר בן גוריון ועוד הוסיף, "כל יהודי שאינו מאמין בניסים אינו ריאליסטי."

ציונות חברתית כלכלית

"גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה", אמר דוד בן גוריון.

האם חזון זה של בן גוריון, בא לידי ביטוי בישראל 2012? בשנים האחרונות הכלכלה החופשית וקפיטליזם השתלטו על חיינו. ערכים של ערבות הדדית, אהבת לרעך כמוך ואהבת הזולת, הפכו לערכים נבובים וכל מי שמכוון לערכים הללו, הופך למושא ללעג. איך מחזירים את השפיות החברתית לישראל? יש לי הצעה.

יעד ציוני מספר 1 - בית בארץ ישראל

החלום הציוני היה להקים בית בארץ ישראל, איך הפך החלום הציוני לפנטזיה כמעט בלתי אפשרית? התשובה היא בחזירות הממשלות, באובדן הדרך, בכך שהממשלה גוזרת כ-50% קופון על דירה שמוצעת למכירה. משהו בסדר העדיפות הלאומי השתבש.
במקום להחליט שלהקים בית בישראל הנו הנושא הראשון במעלה, הבסיס של הבסיס, הדגל שבעבורו ניצור ויתורים, עושקים עד עפר כל זוג צעיר שרוצה להקים משפחה במדינת היהודים.

היום בישראל - דירת 4 חדרים ממוצעת עולה כ-1.3 מיליון ₪. זוג צעיר כמעט שאינו יכול לרכוש לעצמו בית בארץ ישראל, ואלו שרוכשים משתעבדים למשכנתא רצחנית במשך 20 שנה, מה שמשבש את חייהם, יוצר מרירות, לחצים רבים וחוסר יכולת להתקדם.
לחצים אלו משפיעים על כל החברה הישראלית על רבדיה במעמד הבינוני ומטה, מחסלים אפשרות לכסף פנוי להורים ולילדים ומגדילים עוד ועוד את הפערים החברתיים.
באמצעות הדיור ניתן להגשים עוד חלום ציוני, לבדל את מדינת היהודים משאר מדינות העולם ולהגדיר את ישראל כמדינה השייכת היא ואדמותיה, אך לבניה.  

דוד בן גוריון אמר: "לאורך ההיסטוריה שלה ראתה ממשלת ישראל את השיכון ככלי מרכזי להשגת יעדה של המדינה וגם כצורך אנושי שעל המדינה מוטל לספקו לאזרחיה".

בן גוריון גם עשה: בין תחילת שנת 1949 לאמצע 1958 נבנו בארץ כ-200,000 דירות לדיור ציבורי בנוסף לכ-60,000 דירות ארעיות. הבניה הציבורית בשנות ה-50 הקיפה 57.5% מסך שטח הבנייה למגורים ו-72% מכלל חדרי המגורים שנבנו.

החזון הציוני המחודש – כל זוג יכול לרכוש דירה

אני לא מבקש בזאת שמממשלת ישראל 2012 תבנה דירות לאזרחיה כפי שעשה דוד בן גוריון בשנות ה-50, אני מסתפק בכך שהממשלה תפסיק לעשוק את רוכשי הדירות. אם היא רק תפסיק לעשות כן... כמעט כל אזרח בישראל יוכל לרכוש לעצמו דירה תוך שהוא יכול להרים את ראשו מעל המים ולנהל בשפיות משפחה.

איך מאפשרים לאזרחים לרכוש דירה?
עלות בניית דירה לקבלן - 3500 ₪ למטר (כולל רווח ביצוע), כלומר, דירת 100 מטר = 350 אלף ₪ עלות בניה.
אם נוסיף עלויות פיתוח, תכנון, הנדסה ושונות נגיע לתוספת של 50 אלף ₪ לעלות הדירה.

אולם דירה ממוצעת בגודל זה עולה בארץ ישראל כ-1,300,000 ₪.

אם כך לאן הולכים יתרת ה-900 אלף ₪???

כ-300 אלף ₪ לקרקע (הרוב המכריע של הקרקעות במדינת ישראל שייך למדינה).

כ-200 אלף ₪ למע"מ, עוברים למדינה, תוסיפו על כך מיסי מקרקעין...

אם נניח שהקבלן מרוויח כ-350 אלף ₪ על דירה אזי המדינה לוקחת עוד כ-100 אלף ₪ מס הכנסה על הרווח.

כלומר על דירה ממוצעת שעולה כ-1.3 מליון ₪, גובה המדינה מאתנו ב-600 אלף ₪!

כמה דירה צריכה לעלות באמת (בלי להתחשב במיקומה)

350 אלף ₪ עבור בנייה + 50 אלף ₪ עבור פתוח ותכנון + 15% עבור ניהול, תקורה,רווחים ושונות. כלומר, בלי טובות שלך אף אחד:

460 אלף ₪ אמורה לעלות דירת 100 מטר.

580 אלף ₪ אמורה לעלות דירת 130 מטר.

660 אלף ₪ אמורה לעלות דירת 150 מטר.

במצב זה – זוג יוכל לרכוש דירה באמצעות משכנתא בהחזר של:

עבור - 300 אלף ₪ משכנתא בריבית צדק – 1.5% = 1450 ₪ החזר לחודש ל 20 שנה.

עבור - 350 אלף ₪ משכנתא בריבית צדק – 1.5% = 1700 ₪ החזר לחודש ל 20 שנה.

400 אלף ₪ משכנתא בריבית צדק של 1.5% = 1950 ₪ החזר חודשי ל 20 שנה.

הנה לכם ציונות אמיתית - זוג שיכול לרכוש לעצמו דירה בארץ ישראל בהחזר חודשי שפוי באופן שמאפשר לו להתקיים ללא מורא מהמחר.

איך המדינה תסתדר ללא הכנסות אלו?

מדינת ישראל הציונית צריכה לוותר על ההכנסות שלה מעשיקת העם המעוניין בקורת גג. את תקציב המדינה היא צריכה לתכנן מחדש ללא הכנסות אלו. להפתעתה היא תגלה שניתן לנהל מדינה בלי ה-2.5 מיליארד ₪ שהיא מכניסה מהמגורים. לעומת זאת היא תהנה מכסף חדש שיבוא מהמסחר: הכסף יחזור למדינה באמצעות הכסף שיתפנה למשפחות (שהיום שוקעות בנטל המשכנתא), כסף פנוי חדש זה יזרום למסחר (מסעדות, בילוי, ביגוד וכו') ויניע את גלגלי המשק, מה שיביא לצמיחה. במקום צמיחה נוספת לבנקים ולתאגידים – צמיחה למסחר ולמעמד הבינוני.

מחירי דירות שפויים יאפשרו בניית עשרות אלפי דירות חדשים שיעודדו תעשייה שלמה סביב ענף הבנייה.

"מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים" (דוד בן גוריון).