אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים בתקופה אחרונה, שואלת לא מעט שאלות. שאלות כמו: למה אני לוקחת ללב מהר כ"כ? למה אני נפגעת כשאני יודעת שהכל מלמעלה? למה אני זקוקה לסיבה בכדי לחייך? למה אני כל הזמן בחיפוש אחר משהו? אם שלושת הדברים החשובים כדי להיות מאושר הם: אהבה, עבודה טובה ואנשים נפלאים שיקיפו אותך, וזכית בשניים מתוך השלושה, למה תמיד הגורם השלישי גורם לך לשכוח מהשניים האחרים ולהתעסק רק בחוסר קיומו בחייך?

בשבועות האחרונים אני עוברת תקופה של חשבון נפש, בכל מיני הקשרים. גיליתי שהחיים עוברים מהר ממה שחשבתי, שכל פעם שאני מבזבזת אנרגיה על משהו שהוא חסר משמעות, אני מאבדת את השיעור שהייתי אמורה ללמוד בדרך ואת היופי שבתהליך. הרי אם אתה יודע שיש אלוקים בשמיים, ויודע שהוא אוהב אותך, אז מה אתה דואג? האמונה הזאת מחזיקה אותי בחיים והצילה אותי יותר מפעם אחת. בימים בהם לא ראיתי תקווה, עוד הרבה לפני שבכלל הכרתם אותי, בימים בהם לא חשבתי שאגיע לאנשהו, שאהיה מישהו או משהו עבור מישהו, בימים בהם הרגשתי שאני בלתי נראית, ימים בהם חשבתי שאם אלך ברחוב ומישהו יילך מולי הוא יוכל לעבור דרכי, כי הרגשתי לא קיימת.

השנים עברו ואני סירבתי לוותר. סירבתי לוותר לעצמי, סירבתי לתת ליצר הרע לנצח אותי ועברתי כברת דרך, נלחמתי בכל כוחי כדי לגלות את הטוב שבעולם הזה, הטוב והתמימות, שרק בעזרתם אפשר לחיות כאן, רק בעזרתם מוצאים את התקווה והתקווה היא שנותנת לנו חיים.

המצבים איתם התמודדתי בחיי לימדו אותי לא מעט, למדתי כמה חשוב לא לאבד תקווה ושהכל יכול להשתנות כהרף עין, אך אין מה לדאוג, כי אלוקים לעולם אינו ממצמץ. גיליתי שלא משנה מה קורה, גם אם זה נראה לא טוב, זה לטובה.

כשאני חושבת בדיעבד על החיים שלי, כל דבר שהיה נראה לי כמו משהו רע, לבסוף יצא לטובה. אני נזכרת איך ברגע לא פשוט נורא כעסתי, כעסתי על עצמי שהגעתי לשם, כעסתי על אנשים שגרמו לי לכך, כעסתי על החיים, אבל היום... היום אני חושבת אחרת. היום אני מבינה שכל אחד מאיתנו הוא רק מקל בידו של הבורא, ובעצם אין לנו לכעוס על אדם שעשה לנו משהו, אלא להבין שהשם מנסה להגיד לנו משהו, שיש לנו שיעור ללמוד או אפילו חשבון לשלם, וביום שנדע לקבל את זה באהבה אמיתית, ולא רק את הטוב אלא גם את הרע, זה היום בו נתחיל לחיות באמת.

תקופה של חשבון נפש אינה תקופה קלה. צצות בראש שאלות שניסית להתעלם מהן בכל פעם שרק עשו סימנים שהן עומדות להגיע... הבריחה למסיבות, אלכוהול, חברים או סקס אינה הפתרון האמיתי לשאלות האלה, אלא התשובות, זאת הדרך היחידה לפתור אותן ולהיפטר מהן לתמיד. ללכת לישון בלילה עם שאלות מהדהדות ולהתעורר בבוקר עם ההדהוד הנוראי הזה, משפיע עליי ברמה יומיומית, רק שהפעם, בשונה מבעבר, אני נלחמת בזה, עושה הכל כדי שזה לא יגרום לי לאבד את עצמי, כי היום אני יודעת שהכל זה מבחני אמונה וניסיונות שעליי לעבור כדי להיות חזקה יותר, חכמה יותר, בריאה יותר מבחינה נפשית, דברים שיקחו אותי לייעודי.

בואו נגיד את זה, אין מה לעשות: החיים לא קלים! כולנו חווים דברים קשים, מתמודדים עם חוסר בפרנסה, עם בעיות בריאותיות, עם אובדן של אדם קרוב, עם שיברון לב ועוד ועוד... כולנו חווינו ועדיין חווים את הכאב העצום הזה שמגיע בד"כ משום מקום, בזמן הכי לא צפוי וללא הודעה מוקדמת, לא מבינים מה עשינו רע ולמה זה מה שנגזר עלינו לעבור, ובכל זאת – מתמודדים בגבורה ועוברים את זה כמו גדולים. אין השם שם מכשול בחייו של אדם שאינו נתן לו גם את הכוח להתמודד איתו. למדתי שכל מה שקורה לי, הוא לטובתי, וגם כשנראה שאין אור בקצה המנהרה, כשנראה שזהו זה, אין לאן להתקדם מכאן ואין שום סולם שיעזור לי לעלות מעלה, דווקא אז, בדיוק בצורה בה המכה הגיעה, כך מגיעה גם הישועה. אני מאמינה שלשאול את עצמך שאלות זה דבר טוב, לא לברוח, לנסות לענות עליהן, גם אם התשובות אינן מוצאות חן בעיניך, זאת הדרך ללמוד לתקן. החיים שלנו מובילים אותנו למקומות בלתי צפויים, אדם יכול לתכנן את חייו בצורה מדוקדקת וביום בהיר אחד כל חייו התהפכו, לטוב או לרע, יכול לקרות לו משהו שלעולם לא חשב שיכול לקרות, אך זה מה שהיה אמור לקרות ולא נותר לו אלא להתמודד ולנסות להפיק את המירב מהמצב הנ"ל.

אז האם הדבר הנכון הוא לתכנן תוכניות, או לזרום עם החיים? אני לא מאמינה שאדם צריך להיות שאנן ולתת לדברים לקרות לו מבלי לעשות דבר, אמנם הכל מכתוב ומה ששלך יגיע עד אליך, אך מצד שני עלינו לעשות השתדלות כדי שהדברים הטובים באמת יגיעו אלינו.

קרה לכולנו שהיינו מאוהבים באדם שלא היה מעוניין בנו, וביקשנו מעמקי הלב, רובנו אף התפללנו, שהאדם הזה יאהב אותנו בחזרה ויהיה שלנו. אך מה אם הוא אינו האחד? מה אם האהבה מעוורת אותנו מדי בכדי שנראה את חוסר ההתאמה בינינו? ומה אם כתוב לנו משהו אחר, שהאדם הזה אינו כלול בו? אחרי שהוא יצר את עולמנו הורוד, הוא עסוק בזיווג זיווגים, אז הניחו לו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, הרשו למזווג הזיווגים לשלוח אליכם את הזיווג הנכון לכם. אל נא תתפללו על מישהו ספציפי, התפללו שאם הוא האחד שיוסרו כל העיכובים, אך אם הוא אינו האחד, שירחיק אותו מכם. אני חושבת שזה רק ישחרר אתכם... אין תפילה חוזרת ריקם. אם התפללתם לאלוקים שירחיק מכם אדם במידה והוא אינו זיווגכם, והוא אכן מתרחק, הלוא קיבלתם את תשובתכם, אז למה אתם זקוקים עוד כדי להניח לזה להישאר מאחוריכם ולהמשיך הלאה?

אני זוכרת יותר מפעם אחת בעברי שנלחמתי עד זוב דם כדי להשיג את מי שאהבתי, אני ידועה כעקשנית חסרת רסן שתעשה הכל כדי להשיג את מבוקשה, אך בדיעבד אני מבינה, שכשאחרי שהאהבה נגמרה והתחלתי סוף סוף לחשוב בהיגיון, כי איפה שיש אהבה נגמר ההיגיון, הבנתי כמה האדם הזה לא היה מתאים לי ושהוא אינו האושר שלי. מישהו אמר לי שאם קורה לי משהו ואני כועסת, זה מראה על חוסר אמונה וכשחשבתי על זה לעומק, הבנתי עד כמה הוא צודק, כי אם האמונה שלמה, אתה שלם עם כל מה שקורה לך, כי אתה מבין שלפני הכל השם אוהב אותך ורוצה אך ורק בטובתך, אז אם משהו נלקח ממך, זה רק כי הוא צריך לפנות את מקומו לדבר הנכון שיגיע, כי כל עוד לא תפנו מקום, הדבר האמיתי לא יגיע.

אתם מאוהבים במישהו וזה לא הולך? עד שלא תשחררו, לא יגיע מישהו אחר, שאולי יהיה אהבת חייכם האמיתית. אז שחררו, פנו מקום למה שאתם ראויים לו. אם אדם בוחר שלא להיות אתכם, ראו בזה כתשובה חד משמעית והמשיכו הלאה. אם עשיתם הכל כדי שזה יצליח ובכל זאת לא השגתם אותו, הוא פשוט לא האחד. די לבזבז זמן על האנשים הלא נכונים ויותר מזה - די לנסות להפוך להיות אדם אחר כדי שהוא יאהב אתכם!

כשמישהו שאיננו מעוניינים בו מתאהב בנו, זה בזכות היותנו עצמנו לידו, מאחר ואנו מתנהגים בטבעיות ולא עושים דבר במטרה להרשים אותו. תהיו אתם עצמכם, גם ליד אלה שאתם רוצים. כשזה זה, לא צריך מסכות ולא צריך להשתנות. זה הזמן לשנות תפיסה! אתם לא יודעים כיצד בעזרת שינוי קו מחשבה, כל חייכם יכולים להשתנות! אם תרשו לעצמכם להיות אתם ותזכרו כמה שהחיים האלה חד פעמיים וקצרים, תדעו להעריך אותם אחרת ולחיות אחרת.

גם היום, כשאני בתקופה מעט מבולבלת עם לא מעט שאלות ותהיות, אני עדיין נלחמת עם עצמי ועם העצבות שממהרת להגיע אם רק ניתן לה פתח קטן, ועושה הכל כדי להיות שמחה, כל יום. אל תתנו פתח לעצבות. כשהיה לי רע בעבר, נתתי לעצמי להיקבר מתחת לשמיכות, לא רציתי לפגוש אנשים ואמרתי לא לכל הצעה. היום אני עושה את ההיפך, אני מתייפייפת ויוצאת לפגוש אנשים, להביט על העולם הורוד שאני חיה בו ולומר: מה רבו מעשיך השם! כשאני חוזרת אח"כ הביתה, הדברים הנוראים נראים פחות נורא, פרופורציות, זה שם המשחק.

אז אין שום דבר רע בקצת חשבון נפש, אין שום חיסרון בחיפוש אחר יתרונות חדשים, אין שום רע בחיפוש הדרך שלך, הרי הגענו לכאן במטרה מסוימת ועלינו למצוא את יעודנו כל עוד אנו בעולם הזה, שלא חלילה נפספס אותו. תנצלו הזדמנויות, גם כשלא ממש מתחשק לכם, תנסו, לעולם אין לדעת לאן החיים ייקחו אתכם, יש כ"כ הרבה הפתעות וכ"כ הרבה מקומות לא צפויים שאנו עתידים להגיע אליהם אם רק ניתן צ'אנס לעצמנו ולחיים שלנו לקרות. אני מאמינה בכם, ואתם?

אז אחרי ששפכתי קצת מהלב שלי על הדף, ואני מרגישה יותר נקיה, עכשיו תורכם. אל תחכו שמשהו יקרה לכם כדי להתחיל לחיות, וזה לא משנה בני כמה אתם. "הכל יכול לקרות, אין כיוון לרוח...", אומרת נינט, הזמרת האהובה עליי, באחד משיריה, אז שאני אתווכח איתה? עדיף לזרום עם זה באמונה שכבר מחר הכל יכול לקרות. שבת שלום.