"אני יודעת מי את", היא אמרה לי והביטה בי בעיניה הגדולות והטובות.

"את יודעת?", שאלתי. "כן... מי-טל, נכון?". "כן", חייכתי אליה.

"קוראת את המדור שלך כבר שנים, ויש לי סיפור בשבילך, איזה קטע כשאת כאן...".

"אז קדימה, בואי נשמע במה מדובר...", עודדתי אותה.

"הכול התחיל לפני שנתיים. יצאתי לאיזה בר של גילאי 28+. היום אני בת 22, אז בת 20. חברה שלי הייתה מוכרת בכל הבארים והפאבים למיניהם, ככה שנכנסנו לאן שרצינו. בבר ההוא ראיתי איזה בחור... הוא היה כל כך יפה, כל כך גברי וגבוה, את יודעת, כמו הגברים שנראים הכי מניאקים בעולם ועם זאת גם הכי מקסימים".

"יודעת למה את מתכוונת, הגברים שאסור להתעסק איתם...".

"כן, חבל שאת זה אני יודעת רק עכשיו... באותו ערב סבבו אותו מיליון בחורות. כל פעם אחת אחרת נמרחה עליו, ואני... ילדה טובה, רק מביטה, לא מתקרבת, לא רומזת. באיזשהו שלב חברה שלי אמרה לי שהוא לא מפסיק להסתכל עליי. זה ריגש אותי מעט, אך התעלמתי. לא עשיתי שום צעד לכיוונו. כעבור זמן מה, הוא קם וניגש אליי. הוא הציג את עצמו בשיא הביטחון. שמו נדב. הוא התיישב לצידי, חברה שלי מיד לקחה את עצמה ונעלמה לתוך הבר, השאירה אותנו לבד. בעודנו מדברים הרגשתי איך כל הבנות שם מביטות בי במבט שטני. בקנאה. אך אני לא התרגשתי, עוד גבר, מה יכול להיות? המשכנו לדבר, הוא היה גדול ממני ב-9 שנים. לא הייתה לי בעיה עם זה, למרות שזה הבדל די משמעותי, והוא אהב את העובדה שאני צעירה. "אני מת עליכן צעירות ושובבות", הוא אמר לי בחיוך... ואני לאט-לאט נשביתי בקסמיו. לפני שהלכתי הביתה החלפנו מספרי טלפון. הוא התקשר אליי רק אחרי 3 ימים מורטי עצבים. קבענו להיפגש. נסענו לחוף, הוא היה מאוד רומנטי... סדין, יין וכל הקיטש מסביב. היה ערב נפלא. דיברנו שעות... הסתבר שאנחנו אוהבים את אותם דברים, צוחקים מאותם דברים, הייתה לנו שפה משותפת מכל הבחינות... הרגשתי מאוהבת ממבט ראשון. אחרי כמה שעות של דיבורים והתגרויות הדדיות הוא התקרב לנשק אותי.  איזו הרגשה עילאית זו הייתה. כל כך התרגשתי. התנשקנו למשך זמן מה ולאט לאט העניינים התחממו, תוך זמן קצר עצרתי אותו ואמרתי לו שזה מהר מדי בשבילי. הוא עצר מיד והתנצל. חזרנו הביתה ונפרדנו בנשיקה. כבר באותו לילה קיבלתי הודעת לילה טוב והודעת בוקר טוב למחרת. הכול היה מושלם. אף פעם לא הרגשתי ככה קודם. מאוד קשה לרגש אותי, אבל הוא, משום מה, גרם לי להתרגש בלי להתאמץ. המשכנו להיות בקשר, עוד שיחה ועוד שיחה, עוד פגישה ועוד פגישה... הרגשתי שאני ממש מתאהבת בו. כעבור 4 פגישות בערך, הוא הזמין אותי אליו הביתה. הייתי בחורה מאוד תמימה ודווקא התחשק לי 'לראות סרט' כמו שהוא הציע".

"אויש, מתה עליהם כשהם עייפים ולא בא להם לצאת מהבית, אבל ממש בא להם לראות אותך, אז אולי תקפצי?".

"יו, מי-טל, בדיוק במילים האלה זה היה!", היא צחקה ומופתעת. "זה בדיוק איך שהוא הציג את זה. בתמימות, החלטתי ללכת אליו. לבשתי בגדים נוחים ונסעתי לביתו. הגעתי אליו, הוא פתח בקבוק יין, דיברנו קצת והוא שם סרט, אחד מהסרטים שאמרתי לו שאני מאוד רוצה לראות. התחלנו את הסרט יחד מחובקים. לא עבר הרבה זמן והוא התחיל לגעת בי. הסתובבתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לספר לו משהו. הוא הפסיק את הסרט, התיישב לידי והביט בי בסקרנות מהולה במעט בהלה".

"מה סיפרת לו?".

"אמרתי לו שמעולם לא הייתי עם גבר, שהיה לי חבר במשך שנה, שלא הרגשתי מוכנה לשכב איתו והוא בגד בי... מצאתי אותו במיטה עם קרובת משפחה רחוקה, שפגשנו פעם באירוע משפחתי. הסברתי לו שאני רוצה לאבד את הבתולים שלי רק עם גבר שאהיה בטוחה שהוא נאמן אליי. הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא רוצה שנחכה, אם זה מה שיגרום לי להרגיש בטוחה יותר. נורא הערכתי את זה. נשארתי לישון שם. התחבקנו כל הלילה, בבוקר הוא הכין לי ארוחת בוקר ופינק אותי נורא. הלכתי הביתה עם לבבות בעיניים, כולי קורנת מרוב אהבה. אחרי חודשיים נוספים, כשכבר הפכנו לזוג, אמרתי לו שחשבתי על זה המון ואני יודעת שזה לא כל כך פייר מצידי לומר את זה רק עכשיו, כשאנחנו כבר כל כך מאוהבים אחד בשני, אבל החלטתי לחכות עד אחרי החתונה".

"ו... איך הוא קיבל את זה?".

"האמת? הפתיע אותי. הוא אמר שלא מפריע לו שנחכה, שהוא אוהב אותי גם ככה ושזה ממש לא דחוף לו".

"גבר בן 29? מפתיע...".

"לגמרי. ככל שעבר הזמן התקרבנו יותר... הוא בא אלינו הביתה ומאוד התחבר למשפחה. ההורים שלי ואחותי הקטנה מאוד נקשרו אליו. הוא היה עוזר להורים, לוקח את אחותי בת ה- 15 לבית הספר, לקניות, כל מה שרק רצתה, היו מבלים יחד שעות והוא מעולם לא התלונן על כך. זה עשה לי טוב, היה חשוב לי שהמשפחה שלי תאהב אותו. אחרי 3 חודשים נוספים הוא אמר לי שיש לו הפתעה בשבילי ושאנחנו צריכים לנסוע לאנשהו באוטובוס. לא הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר ולמה אוטובוס כשיש אוטו, אבל זרמתי איתו.

ישבנו בתחנת אוטובוס וחיכינו. הוא לא הפסיק להביט בשעון בכל רגע... לא הבנתי למה הוא כל כך לחוץ, אבל לא רציתי להציק, לא אמרתי דבר. אחרי 20 דקות בערך עבר אוטובוס, נדב חייך ואמר לי 'איזה אוטובוס מושקע, לא?'. הבטתי על האוטובוס ולא האמנתי....".

"מה?".

"על האוטובוס היה כתוב: 'נעמה, נדב רוצה להתחתן איתך!'. את לא מתארת לעצמך עד כמה התרגשתי... התחלתי לבכות וצעקתי לו: 'בטח שכן!' .חזרנו הביתה וסיפרנו למשפחה. כולם היו כה מאושרים, חוץ מאחותי, שלא הראתה שמחה יתרה. לא הבנתי למה אבל לא התעסקתי בזה. במשך ההכנות לחתונה נדב ואני עשינו הכול במשותף. הוא אפילו ניסה להוריד מהלחץ שהיה עליי וניסה לעשות כל מה שיכל בעצמו, ונעזר הרבה באחותי הקטנה. ככה הגיע לו יום החתונה. הייתי המאושרת בנשים. חברה שלי לא האמינה שדווקא אני, הבתולה הקדושה והילדה הטובה, תפסה את הדג הזה ברשת, זה שכולן רוצות ואף אחת לא הצליחה לתפוס לפניי. הייתה חתונה מהממת, מאוד מרגשת. בליל הכלולות שלנו שכבנו בפעם הראשונה".

"ואיך היה לך?".

"מיוחד. מדהים. מפחיד. הכל התערבב לי... אבל זה הרגיש מושלם. שמחתי שחיכיתי. החודש הראשון לנישואין עבר נפלא. אחרי חודש נוסף נכנסתי להריון. שמחנו כל כך, אבל ככל שהבטן גדלה לי, ככה נדב תפס מרחק, היה נעלם לשעות מהבית, לא עונה לטלפונים. התחלתי לחשוד... והלידה הייתה כבר קרובה, אין אפשרות להתחרט... הייתי בוכה המון, ידעתי שמשהו לא כשורה. ילדתי בן מקסים. דומה 2 טיפות מים לאבא שלו. יפה כמוהו. כשהפכנו להיות הורים התקרבנו מעט, אך עדיין משהו עמד בינינו. הרגשתי שהוא כבר לא אוהב אותי כמו פעם, שמישהי אחרת נמצאת בלב שלו. ניסיתי להדחיק את זה, אך לא הצלחתי. הייתי מדוכאת. חזרתי למידות שלי מהר מאוד, נראיתי נהדר ובכל זאת... הוא כבר לא נמשך אליי, היינו שוכבים פעם בחודשיים בערך...

החלטתי שאני חייבת לדעת מה קורה שם. רציתי לעשות משהו ולא העזתי... פחדתי מהכאב הזה שארגיש אם אגלה שלנדב יש מישהי אחרת. ואולי לא רק איזה רומן חולף, אלא אהבה? פחדתי כל כך... נתתי לו את הכול. את הלב שלי, את הבתולין שלי, את כל כולי... הענקתי לו ילד, אהבה, בית חם, מה עוד הוא צריך? הרגשתי כל כך רע עם עצמי. לא ישנתי בלילות, לא תפקדתי בימים. לבסוף, החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו, שאני לא יכולה להמשיך לחיות בשקר הזה. החלטתי לעקוב אחריו. הוא יצא מהבית בשעת ערב מאוחרת בטענה שהוא נפגש עם חבר, כרגיל. הוא יצא, קראתי לשכנה שתשגיח על הילד ומיד יצאתי אחריו. ביקשתי ממונית שתיסע אחרי האוטו שלנו. ראיתי אותו עוצר במקום קרוב לשכונה בה גרתי קודם ופתאום חשכו עיניי. לא האמנתי למה שאני רואה. מי נכנסה לאוטו שלנו?".

"אל תגידי לי ש... לא, לא יכול להיות, דברים כאלו לא קורים באמת...".

"תתפלאי. אחותי הקטנה! המשכתי לעקוב אחריהם. הם עלו לאיזו דירה של בניין ואני עליתי אחריהם. מסיבה שכנראה הגיעה מהשמיים הם שכחו לנעול את דלת הדירה. חיכיתי זמן מה בחוץ. כולי בשוק, הדמעות זולגות ללא הכרה, ואז ברגע של תושייה, פתחתי את הדלת".

"ו...?".

"ראיתי אותם. בעלי בן ה-30 ואחותי בת ה- 16יחד, במיטה. הם ראו אותי והחווירו לגמרי. נשארו פעורי פה ולא אמרו מילה. ברחתי הביתה, ארזתי תיק, לקחתי את הילד והלכתי להורים שלי. הם היו בהלם מוחלט... התחילו למרר בבכי. אחותי לא חזרה הביתה באותו לילה".

"ומה קורה עם זה עכשיו?".

"אני ונדב התגרשנו והוא חי עם אחותי בעיר אחרת. נותרתי לבדי, עם ילד בן שנתיים, כשאני רק בת 22, וכבר גרושה, שבורה וחסרת כל אמון באנשים. מסתבר שלעיתים גם על משפחה אי אפשר לסמוך...".