מי שפנתה לקיין, הייתה לא אחרת מאשר חברה טובה משכבר הימים, עורכת דין במקצועה. החברה ביקשה טובה פרטית ואמרה שיש לה חברה שצריכה עזרה בנושא שקשור לתחום הקודם בו עסק החוקר בשירותו הצבאי. למרות שלא הרחיבה בשיחה, סוכם כי חברתה תיצור קשר בהקדם. קיין נשאר די מסוקרן לשמע השיחה, במיוחד לאור האמור "זה קשור לתחום הקודם שעסקת בו", מילותיה הדהדו בראשו ומחשבתו החלה להפליג אל תחומי הריגול (ראה לעיל), האם מרגל עלום שם מחפש להיפגש אתו בקשר לעבודה שבצעו בעבר? עודו נודד במחשבות ולפתע שיחת הטלפון המיוחלת, הגברת שצלצלה נשמעה מבוגרת בקולה, הציגה  את עצמה בשמה – ענת ואמרה כי היא ובעלה קיבלו את הטלפון שלו מהחברה ומבקשים להגיע לפגישה. הפגישה התקיימה בבית קפה בעיר וקיין זיהה את הזוג מרחוק. המבטים וההתנהלות כבר רמזו על מי שהגיעו להיפגש אתו ונבדלו מזוגות אחרים שהתכנסו לארוחת בוקר או לסתם כוס קפה ביום חול שגרתי. בני הזוג שהיו בגילאי ה– 50, התיישבו מול החוקר ולפני שהספיקו להוציא מילה מפיהם הבין קיין כי אין הבעיה  ביניהם, אלא במשהו אחר המשותף להם. הגבר, ממוצא מרוקאי, קיבל את פניו של קיין בחמימות יתרה על אף שלא הכירו קודם לכן, מה שבלבל לרגע את החוקר שחשב שאולי מצא קרוב משפחה אבוד שעשה דרכו מאיטליה למרוקו בטעות (כן, מוצאו של קיין איטלקי הונגרי), ואילו האישה הפולניה שלצדו, התיישבה חרש מתוחה משהו. כאשר החלו בני הזוג לדבר הייתה זו האישה שפתחה ואמרה "שמענו על מקום העבודה הקודם שלך - 'משרד הביטחון', אתה היחיד שיכול לעזור לנו", בכתה האישה ולא יכלה לכבוש את דמעותיה יותר. קיין לא הוסיף דבר ונתן לבני הזוג להוציא את כל אשר על ליבם. "יש לנו ילדה בת 27, שירי. הילדה אקדמאית, מצליחה, ילדה יפה ומוכשרת..." תוך כדי הוציאה האם תמונה של הילדה והראתה לחוקר שהתרשם מהיופי המיוחד, בו השילוב הספרדי - אשכנזי בלט כיאה לבת שמוצאה מעורב. האם המשיכה להלל ולשבח את בתה ורק לאחר דקות ארוכות הגיעה לעיקר הסיפור "היום בדיעבד מסתבר שהבת שלנו נמצאת תחת לחץ שאנחנו מפעילים עליה בנוגע לחתונה. יש לה שתי אחיות קטנות ממנה, שתיהן נשואות והדחף שלנו בבית בנושא חתונה פועל לכיוון שלה. הילדה נרשמה לאתר הכרויות באינטרנט, יצאה לכמה דייטים, כולם כשלו חוץ מאחד, האחרון. גם הוא דרך האינטרנט. היא הכירה לפני שלושה חודשים בחור בן 33 לא אשדודי, גר באזור המרכז. השניים החלו לצאת והילדה מאוהבת בו. לי כל העסק לא נראה". קיין הביט באבא, שכל אותה העת הרכין את ראשו והסיק כי גם האב, עם החושים הפולניים של אשתו – לא מתווכח.

"מה לא מריח טוב?" התעניין החוקר.

"שלושה חודשים שהם יוצאים יחד, אייל הוא טייס בחיל האוויר בבסיס תל-נוף, שירי השכירה דירה פה באשדוד והוא תמיד מגיע אליה לדירה. הוא גר בדירה עם שותף בתל-אביב ורק פעמיים היא הייתה אצלו בדירה. אני משערת שכל המפגשים שלהם אצלה מסתיימים בסקס, היא נראית מאושרת אבל אנחנו לא מרגישים טוב עם זה".

"מה את רוצה שיקרה? לא מתחתנים אחרי שלשה חודשים". ציין קיין.

"אנחנו חושבים שזה לא מוביל לשום מקום, הוא לא לוקח אותה להורים שלו למרות שהיא מביאה אותו אלינו, הוא לא נשאר לשון אצלה, תמיד הולך הביתה או שקוראים לו לבסיס".

"מה היא מספרת על הקשר שלהם?" שאל החוקר.

"הוא מגיע על האופנוע שלו, לבוש בסרבל הטיסה, נשאר אצלה כמה שעות ואז מקבל טלפון מהבסיס, מקפיצים אותו לטיסת אימונים. גם אנחנו שמענו טלפונים מהסוג הזה כשהייתה איתו אצלנו, מספר פעמים אפילו היא ענתה לטלפון שלו ודיברה עם הנווט שטס אתו כך שכל נושא ההקפצות לבסיס נשמע די אמין".

"אם כך, הטובים לטייס". הוסיף קיין.

"כן, אבל בכל זאת משהו בכל הקשר הזה לא מריח טוב". נשארה האם בשלה והאב רק הנהן בראשו.

לאחר ששמע קיין את הסיפור מפי ההורים המודאגים, לא יכול היה לשפוט האם מדובר ב- פ"פ (פראנוייה פולנית) או שיש משהו בכל הסיפור הזה. הרהור קל הביא אותו לשאלה הבאה "האם שירי יודעת שאתם נפגשים איתי?"

"חס וחלילה", אמרה האמא "אני ושירי חברות טובות, גם ככה הפכתי להיות 'יחידת איסוף מודיעין', כל הזמן אני בהאזנה, לא נראה לי שהיא תאהב את הצעד הזה".

"יש עוד משהו שחשוב שאדע?" שאל קיין בתום הפגישה.

"כן. אף פעם הם לא נפגשו בסופי שבוע, כלומר הוא מגיע ביום שישי, אוכל צהרים והולך. פעם אחת שירי רצתה להפתיע אותו ולבוא לחכות לו בשער הבסיס, לאחר שהתחרטה החליטה בכל זאת לעשות זאת, אך התקשרה להודיע לו שהיא מגיעה, אחרי שלחצה עליו הוא הסכים ואמר שיפגשו ב-ש.ג, שירי חיכתה לו שם כפי שקבעו וראתה שהוא מגיע עד השער עם רכב של הטייסת, הוא יצא אליה עם סרבל הטיסה ודרגות הקצונה, הם נעמדו שם כמה דקות, התחבקו, התנשקו ולאחר מכן חזר לבסיס".

לאחר ששמע קיין את כל הפרטים הרלוונטיים, הבין מההורים שהם מבקשים ש"יתהה על קנקנו" של הבחור. התנאים סוכמו, וכל מה שנשאר הוא להתחיל לבדוק את פשרו של הטייס.

במקרה (או שלא במקרה), מפקד טייסת בתל-נוף הוא חבר של מר קיין עוד מימי שירותו הצבאי. כמי שהיה עובר מעל שמי אשדוד עם ה- F 16 היה עושה לו "בז" מעל חלון ביתו ומשכים אותו בוקר בוקר (בשעה שש, למרות שלא ביקש זאת), החליט החוקר להחזיר "טובה" לחברו הטייס בהזדמנות הראשונה. אולם לצורך סיפורנו היה זה קיין שהצטרך את הטובה וצלצל למפקד הטייסת לבדוק האם יש טייס בשם "אייל צוק".

"sorry לא מכיר טייס כזה". אמר.

"אתה בטוח? אולי תנסה לברר בטייסת סמוכה?" שאל קיין ואף מסר לו את שם הנווט שטס איתו.

"תן לי כמה דקות ואחזור אליך" השיב המפקד.

מספר הדקות הפכו לכמה שעות טובות ומפקד הטייס התקשר לקיין בשעה 12 בלילה. "מצטער עכשיו חזרתי מטיסה. תשמע, בררתי ואין טייס כזה באף טייסת פה בתל-נוף".

"אתה בטוח במאת האחוזים?, תבדוק בכל מה שטס, מזלט"ים, דאונים עפיפונים, משהו??"

"מצטער, אני מכיר פה את כולם, בדקתי גם איפה שלא הייתי בטוח – אין איש כזה".

לאחר שהודה למפקד על האינפורמציה, הבין קיין שהעסק ממש מתחיל להסריח ולראשונה הזדהה עם האמא הפולניה, שכפי הנראה לא טעתה בדיאגנוזה. קיין התקשר להורים ואמר את המשפט שהכי פחדו לשמוע "הבחור לא טייס!"

"לא יכול להיות! הוא בא עם סרבל טיסה, דרגות, משקפי טייסים, אפילו בלורית יש לו".

קיין הסביר להורים האבלים כי לא די בסממנים חיצוניים, אלא שהשם נבדק מספר פעמים כולל שם הנווט שמתקשר אליו "להקפיץ" אותו לטיסות אימונים, הכל פיקציה, לא קיים, אין שמות כאלה.

הגענו למקום שבו העלילה הולכת ומסתבכת, כעת יש לברר מי הוא המתחזה...

קיין קיבל לידיו את מספר הטלפון של "הטייס" ובדרך שלו הגיע החוקר לבעל הטלפון, הוא גילה שהמכשיר רשום על שם חברת תקשורת בתל-אביב, מיד התקשר לחברה והמציא טענה שבגינה התקשר, תוך כדי השיחה ביקש לשוחח עם "אייל צוק", בחברה נאמר לו שאין אדם כזה.

"לא יכול להיות, אייל בעצמו נתן לי את הטלפון שלכם ואמר לי להתקשר אליו לשם", אמר קיין בקור רוח. לאחר שמעשיו עלו בתוהו נשלחה בחורה להתקשר לחברה, הפעם לא אמרה את השם ורק בקשה לדעת של מי המספר הנייד שברשותה. "אה, הוא לא עובד פה יותר" אמרה הפקידה, "הוא פוטר, אבל המכשיר עדיין נמצא אצלו, קוראים לו אוּרי", הפקידה כמובן מסרה את הפרטים של העובד שפוטר וכך הגיעו לכתובת הדירה שלו.

במקביל, ההורים המודאגים קראו לביתם לשיחת "שש על שתיים" הכוונה כמובן שלשה זוגות עיניים, ההורים והחוקר, אל מול הבת התמימה. השיחה התקיימה בבית ההורים ולאחר שספרו לה על ממצאי החקירה, פרצה הילדה בבכי תמרורים והייתה בהלם מוחלט, "לא יכול להיות, אנחנו אוהבים מאוד, נפגשתי אתו, הייתי בבית שלו, אין מצב.." מלמלה הילדה. לאחר שנרגעה ביקש החוקר שעד לבירור מוחלט על האיש תתנהג אותו הדבר, למרות שזה קשה עליה להראות שהכל כרגיל.

כדי לקדם את החקירה, התחפש החוקר לשליח דואר והגיע לכתובת בתל-אביב. את הדלת פתח בחור צעיר שככל הנראה התגורר שם, תוך חצי שניה הבין כי זה לא "הטייס" וחשב שאולי מדובר בשותף שלו. התברר כי לצעיר אין כלל שותפים, החוקר עזב את המקום והעלה בדעתו שאולי מדובר בחבר שנתן ל"טייס" את הדירה להתהוללות. כל מה שיש בידי החוקרים הוא מספר טלפון נייד ושם, מה שצריך לגלות הוא את כתובת המגורים, לשם כך ביררו בחברת הסלולר את שמו המלא של בעל המספר והגיעו לשם אוּרי בן-אשר. לפי הממצאים קיימים מספר אנשים הגרים באזור המרכז העונים לשם זה, מה שגילו החוקרים בנוסף הוא שכל האנשים שסומנו – נשואים.

על דרך ההגיון הבריא, סומן אחד מהם הגר באזור רחובות. כל אותו הזמן התנהגה שירי ל"אייל הטייס" (אורי בן-אשר) אותו הדבר, קיבלה אותו בביתה ולא הסגירה דבר. באחד מהביקורים עזב "הטייס" את דירתה בשעת ערב, עלה על אופנועו ונעלם בחשכת הליל, לא לפני ש"אופנוע" אחר עקב אחריו, הפעם היו אלה צוות החוקרים שנסעו גם הם, אחד על אופנוע ואחד ברכב נוסף מאחור שספג את העשן המשתרך. "הטייס" הוביל את החוקרים היישר לביתו ברחובות, החנה את האופנוע ועלה לדירתו, מי שקיבל את פניו היו לא אחרים מאשר אישה ושני ילדים.

טוב! שם, יש, כתובת יש, מצב משפחתי יש, הונאה ורמאות יש, ניצול יש גם יש, אז זה הזמן להוציא את הקשית. (דם זוכרים?). לאחר בירור על האיש וכתובתו מסתבר ש"הטייס" הוא טכנאי בחברת תקשורת אחרת, הוא רמאי מדופלם, שחייב את הסלולרי שלו לחברה בה עבד בעבר, הקשר שלו לבסיס תל-נוף בחיל האוויר הנו על בסיס מילואים שהוא מבצע שם בנושא תחזוקה כללית, באותה התקופה התגייס למילואים, מה שמסביר את הסרבל והדרגות שהיו ברשותו, מדובר במתחזה!!!

לבת נתנו צוות החוקרים משימה לא פשוטה, והיא לנסות להוציא ממנו הצהרת נישואים במהלך מעשה האהבה שלהם, כדי שהמילים "בואי נתחתן" יהיו ברורות ומושמעות היטב בהקלטה שהוטמנה תחת סדיניה הלבנים. לאחר שהבת הוציאה את ההצהרה הדרושה במאמץ נלהב ומרץ רב, נפגשו החוקרים עם ההורים וחשבו. הוכחות יש, אולם אם יגישו תלונה במשטרה, דבר לא ישיגו בכך, משום שהילדה הסכימה ליחסים למרות שהם נעשו במרמה ולכן עדיף לעבור לתוכנית ב' (שהיא בדרך כלל יותר טובה).

סוף דבר:

בליל חרישי נסעו לכיוון רחובות שני רכבים, באחד זוג הורים וילדה ובשני החוקרים. הגיעו למעון המסוים, דפקו על הדלת, האישה שפתחה את הדלת ראתה מולה חמישה אנשים לא מוכרים, זוג הורים, ילדה ו"שני שומרי ראש" שאמרו :"יש לנו משהו להגיד לך". מן הסלון הציץ ראשו של לא אחר מאשר "הטייס הנוכל", הלוא הוא אורי, שמיד הכיר את ההורים ולא ידע היכן להחביא את עצמו. הוא החל מגמגם "מ..מ..מ..מי   א..א..תם?" ההורים הראו לאישה שתי תמונות ולא עברה שניה עד שהצעקות וההתלהמות החלו להרקיע בבית המשפחה. הילדים יצאו מהחדר, השמחה וההילולה גברו והבעל השאיר את כולם להתעמת ו...ברח מהבית. החוקרים כמובן התקשרו אל הנייד שלו ותוך כדי מנוסתו בקשו שיחשוב על שני דברים:

1. איך להיעצר?
2. מה יקרה אם "הקלטת הלוהטת" תובא לבית המשפט?

הבחור ביקש להיפגש עם הילדה ביחידות, אולם לא החוקרים ולא ההורים הסכימו לכך, וסוכם על פגישה משותפת, מובן שהחוקרים הציעו לו שעדיף שהקלטת לא תגיע לבית המשפט מאחר והעונש הצפוי על הבטחת נישואים וכל עגמת הנפש, הניצול והרמאות יעלו לו ביוקר, בתיק ובמעמד, ולכן עדיף שיפצה את הילדה על כל זאת ב"דלתיים סגורות" ובסכום סמלי של 10,000 שקלים. הבחור השתנק כששמע את הסכום, אבל הרבה ברירות לא היו לו והוא נאלץ לשלם את הכסף. שירי, למרות הסבל שנגרם לה, בחרה לתרום את הסכום לנזקקים.

ואל תגידו שלא הזהרנו - סוף גנב לתלייה!