הנהלת המפעל הודיעה לעובדים כי אם לא יימצא פתרון, עם תום חוזה השכירות מול בעלי הנכס בסוף שנת 2012, ייאלצו לסגור את המפעל   מאת: אוהד צויק, צילום: אורי קריספין   סוגרים את המפעל בואי נלך הביתה זה לא משתלם, לא משתלם... לא משתלם זה עניין של כלכלה, של פוליטיקה עניינים שברומו של עולם אבל לא בעניין, לא בעניין שלנו...   מילים אלו בהן פותח הזמר מיכה שטרית את שירו "אינתי עומרי", הפכו להיות המציאות של 130 עובדי מפעל "ארכיב 2000" באזור התעשייה בעיר, שלפני מספר שבועות קיבלו מהנהלת המפעל את הבשורה, כי למרות מאמצים רבים להגיע לפשרה עם עיריית אשדוד בנושא שיטת המדידה לחישוב הארנונה, הפערים ככל הנראה בלתי ניתנים לגישור, ועם תום חוזה השכירות של "ארכיב 2000" עם בעלי הנכס, ייאלצו לסגור את המפעל באשדוד ולהעביר את כל הפעילות לאתרים אחרים אותם מפעילה החברה במקומות שונים בארץ.

העובדים, שרובם הגדול מתפרנס ממשכורת מינימום, קיבלו את הבשורה בצורה קשה. מצב רוחם ירד, חלקם לא ישנים בלילות מהחשש שיישארו ללא עבודה והאווירה המשפחתית החמה והתוססת שהייתה מצויה בין כתלי המפעל דרך קבע, הפכה לתסכול משותף לכל העובדים.

אמנם עד לתום חוזה השכירות בין "ארכיב 2000" לבעלי הנכס נותרו עוד שנה וחצי, אבל העובדים מודאגים לעתידם כבר מהיום ומתכוננים לצאת למאבק על מנת לשנות את רוע הגזירה.   "ארכיב 2000" הוא מפעל המשמש למעשה כארכיון ענק הנותן שירותים למוסדות ציבור רבים, בנקים, רשויות וחברות מסחריות מכל איזור המרכז.

המפעל החל את פעילותו באשדוד בשנת 2002, כאשר הושכרו מחסנים 'ערומים' ולאט לאט הקימו בהם את מערכת המדפים הגדולה, המתנשאת במקומות מסוימים לגובה של כ-15 מ'. לאחר תקופה קצרה כבר החלו הויכוחים והחיכוכים על שיטת המדידה, כשבלב המחלוקת השאלה אם החברה צריכה לשאת בחיובי ארנונה גם על שטח המדפים עצמם, המשמשים לאסון של המיכלים בהם נמצאים תיקי הארכיון השונים של הלקוחות.

הסוגיה הזו נדונה בימים אלו בערכאות משפטיות, ומשום כך סירבו בהנהלת החברה להתייחס בשלב זה לדברים.

יחד עם זאת, אמר לנו גורם בהנהלת המפעל כי "למרות שיש לנו ארכיב ענק במישור אדומים שיכול לקלוט בקלות את כל הפעילות המתקיימת באשדוד, המשאב העיקרי שלנו הם העובדים.

לכן אנו מוכנים לשלם יותר ולהשאר פה. זה האינטרס העיקרי שלנו לשמר צוות עובדים מנוסה ומיומן שכזה, ואנו מקווים כי בכל זאת נגיע עם עיריית אשדוד לעמק השווה, למרות שכרגע הפערים עדיין גדולים".

מבדיקה שערך כתב המגזין עולה כי במישור אדומים משלמת החברה ארנונה לפי מרכיב הקרקע בלבד, ללא התייחסות למדפים בכלל, וזאת במסגרת הסכם מקדים שנערך מול המועצה המקומית.

"גם אם לא נסתדר בסופו של דבר וניאלץ לעזוב", מסכם אותו גורם, "תבוא חברה אחרת שתשכיר את המבנה הריק ותשים בו מכונות או מכולות, ואז בכל מקרה עיריית אשדוד תקבל את הארנונה עבור הרצפה בלבד, אז מה עשינו בזה?"  

העובדים עצמם, ממורמרים ומודאגים ואינם מתכוונים לחכות להסכם פשרה זה או אחר.

"עד שבעיריית אשדוד יחליטו להתייחס למקרה ברצינות כבר יהיה מאוחר מדי ואנחנו נמצא את עצמנו בבית או ברחוב", אמר אחד העובדים עם עיניים דומעות, "יש לי שני ילדים שלומדים בבית ספר תיכון יוקרתי ואם יפטרו אותי אני אגיד להם שיעזבו את הלימודים וילכו לעבוד. אני בן 44, בלי השכלה גבוהה ובלי תעודות, לאן יקחו אותי אח"כ?". ב"ארכיב 2000" כ-130 עובדים. רובם הגדול מתפרנס ממשכורות שנעות סביב ה-5,000 ₪, זה אחרי תשלום שעות נוספות כמובן.

ביניהם נמצאים גם חריגים ועובדים שיקומיים, וכולם נהנים מתנאים סוציאלים טובים ומחברה שעובדיה הפכו אותה למשפחה גדולה.

"לאנשים פה ירד החיוך מהפנים, האווירה יותר גרועה מאשר בתשעה באב", אומר רפי, אחד העובדים, "אנשים לא ישנים בלילה, אין לנו לאן ללכת, אני אלך עם הילדים לרחוב. מבחינת עבודה טוב לכולם, יש הרבה עבודה ואין עובד אחד פה שלא חושב שזהו מקום העבודה מספר 1 באשדוד! אנשים פה מקבלים משכורות נמוכות ועדיין טוב להם, יש להם סיבה לקום בבוקר ויש להם לאן לבוא. אני פונה לראש העיר שלנו מר יחיאל לסרי – אל תקחו לנו את המעט שיש לנו, אנחנו לא מבקשים יותר".

במפעל אין ועד עובדים, ועובדיו לא חברים בהסתדרות הכללית, אך ברגע משבר שכזה כולם מאוגדים ומאוחדים למען המטרה. אחד מהעובדים שמוביל את המאבק, אמנון, מספר ל"המגזין" כי כל התכניות לפיתוח המפעל שהיו להנהלת החברה הוקפאו בשלב זה.

"הם תכננו להתרחב, להקים יחידת סריקה חדשה ולקלוט עובדים נוספים, דבר שהיה מייצר לעיר כ-40 משרות נוספות בשנה הבאה, אבל בינתיים עצרו את הכל. את הדברים הדחופים הם כבר העבירו ליחידות האחרות שלהם בארץ". לשיחה מתפרצת עובדת נוספת שנראה כי היא נסערת מאד "אני בגיל 55, אתה רואה אותי עכשיו שולחת קורות חיים למקומות עבודה חדשים??", היא אומרת וקולה רועד, "האדמה רועדת מתחת לרגליים שלנו, בשבילנו זה חורבן בית המקדש".  

על קירות חדר האוכל של המפעל פזורות תמונות רבות מימי כיף וטיולי גיבוש שעושה המפעל לעובדיו מספר פעמים בשנה. "אנחנו כמו משפחה פה, כולם באים בכיף לעבוד", מספר סמדר בת ה-38, העובדת במפעל מזה 3 שנים. "מה שקורה מבחינת הארנונה לא מעניין אותנו. אנחנו הולכים לאבד את העבודה שלנו בגלל אי אלו חוקים או בירוקרטיה ו-130 עובדים יפסידו את הפרנסה שלהם בגלל שעיריית אשדוד לא מוכנה להגיע לאיזה הסדר על מנת לשמור על המפעל".

סמדר לא מפספסת את ההזדמנות לשייך את המצב במפעל למה שקורה בימים אלו ברחבי הארץ. "אני לא חושבת שבמצב של המדינה היום מישהו יכול להרשות לעצמו סגירה של מפעל כזה. לא ביקשנו כלום, רק לקום בבוקר לעבודה – אנחנו לא רוצים פיצויים ולא לחתום בלשכה.

יש פה אנשים מבוגרים שאין להם מה לחפש בחוץ ואני דואגת גם להם. הבן שלי בן ה-11 רואה אותי עצובה ואני לא יודעת מה להגיד לו. ביד אחת הם משקיעים המון משאבים ביצירת מקומות עבודה וביד השניה הם יוצרים את אבטלה בעצמם".   מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: עיריית אשדוד פעלה מתחילת הקדנציה בנחישות חסרת תקדים להגדלת מקומות התעסוקה בעיר.   הקמת מנהלת התעסוקה, לראשונה בהיסטוריה של אשדוד הניבה למרות תנאים כלכליים לא פשוטים מאות מקומות עבודה.

בין היתר בהבאת מפעלים חדשים, סיוע למפעלים קיימים להתרחב ואף ביוזמה ייחודית בשיתוף המדען הראשי המסייע למפעלים קיימים להרחיב תחומי פעילות בליווי יעוץ מקצועי הממומן על ידי עיריית אשדוד.   הנה כי כן, בחירת ראש העיר הנוכחי דווקא הביאה למפנה גם בתחום החשוב הזה של תעסוקה. לעצם הנושא הנדון, מדובר במפעל שנמצא באשדוד שנים רבות, אך בשנים האחרונות ערך שינויים מבניים מהותיים שכללו משטחי עבודה חדשים לגובה, כולל רצפה בכל קומה ומעליות ומדרגות שמאפשרות גישה לכל קומה.

וכל זאת ללא קבלת היתר כנדרש – בנסיבות אלה החוק ברור ואינו משאיר שיקול דעת לרשות המקומית. ואכן, כשהנושא הובא לוועדת ערר דווקא ע"י הנהלת המפעל ולא ע"י העירייה, התקבלה החלטה בהתאם לחוק ועומס הארנונה למפעל גדל.  

מתוך דאגה לעתיד המפעל, גם בשלב הזה אחרי החלטת ועדת הערר, עיריית אשדוד הציעה פשרה מרחיקת לכת כדי להקל על המפעל, אולם הצעת הפשרה נדחתה ע"י הנהלת המפעל.  

אף על פי כן, כינס ראש העיר את כל הנוגעים בדבר ואף נפגש עם יו"ר ההנהלה כי להגיע לפשרה נוספת ואנו מקווים שהמאמצים יצליחו.

בכל מקרה, חשוב לדעת שידי הרשות המקומית כבולות בנושא הזה של קביעת ארנונה, הלוואי ויכולנו לקבל החלטה לוותר על התוספת, אלא שמשרד הפנים לא מאשר לנו.