לאהוב באמת
גולן החוקר
07.08.11 / 14:29
להאזנה לתוכן:
השבוע במי-טל על הבר, סיפורה של בחורה שעשתה הכל כדי שאהוב ליבה הסודי יהיה מאושר ומלמדת אותנו שמה ששלך, יגיע עד אליך ושטוב לב וסבלנות משתלמים..
כמה פעמים קורה שאנחנו מכירים אדם, מתאהבים בו, בטוחים שהוא האחד ואז קורה משהו שגורם לנו להיפרד או בכלל לא להשיג אותו?
לעיתים אפילו קורה שאנחנו חיים תקופות ארוכות בתחושת פספוס, בעקבות אותו אחד שאהבנו ולא היה שלנו.. אז אחרי 26 שנה אני מבינה שלא קיים דבר כזה, מה ששלך- יגיע עד אליך, ומה שלא שלך- יתרחק ממך, וכמה שיותר מוקדם, יותר טוב. לעולם אל תחושו פספוס אם ניסיתם להגשים את אהבתכם ולא הצלחתם, זה אומר באופן ודאי שהוא פשוט לא האחד, ותפנימו את זה כמה שיותר מהר, חבל על הסבל הכרוך בתקופת האבלות שאחרי שיברון לב, החיים קצרים מדי! כל שעליכם לעשות זה לתפוס את מה שקורה לכם בדרך, בשתי ידיים, ולזרום עם זה..
מי שבוחר להישאר באמצע הדרך, שחררו אותו והמשיכו ללכת, יש עוד הפתעות בדרך..
אל תתעקשו סתם, הדבר היחיד שיוצא מזה זה בזבוז הזמן והעצבים שלכם, למה אתם צריכים קמטים בגיל כ"כ מוקדם?! ת-ז-ר-מ-ו!
אז בואו תבינו מה גרם לי לדבר על הנושא..
הגעתי למסיבת יומולדת של חבר מהעבר, ממש רגע לפני תשעה באב, ופגשתי שם חברה שלא ראיתי שנים! התחבקנו ארוכות וישבנו לשיחת עדכונים. תוך זמן קצר הוצאתי ממנה את הסיפור המרגש שלה.. "אז כמו שאת בטח יודעת, הייתי בחורה מאוד מופנמת.. שקטה, אחת כזו שלא מתחברת יותר מדי לאנשים, כל הזמן בפינה שלה וזהו.." "זכור לי משהו כזה במעורפל.." אני אומרת לה כשאני יודעת את זה טוב מאוד.. "
אז זהו.. הייתי ככה עד הצבא.. כשהתגייסתי היה לי ממש קשה. לא מצאתי את עצמי שם בהתחלה, אבל שרדתי, כולן עוברות את זה, אמרתי לעצמי, אין סיבה שאני לא אעבור. אז ככה, במהירות סיימתי את הטירונות ויצאתי לקורס. בקורס הכרתי מישהי, שהייתה בדיוק ההפך ממני. שנאתי אותה בהתחלה. מלאת ביטחון עצמי, אחת שאוהבת להודיע בדרך זו או אחרת שהיא הגיעה, אי אפשר היה להתעלם מנוכחותה. אף אחד לא ממש אהב אותה.. הביטחון העצמי המופרז שלה די הרחיק בנות ממנה, אולי מקנאה, אולי מרתיעה..
באחד הימים היא התיישבה לידי בקורס והתחילה לדבר איתי.
באופן מוזר להפליא נהיינו החברות הכי טובות מאותו יום.
החיבור בינינו היה מיידי וכל מה שחשבתי עליה לפני שהכרתי אותה, נעלם כלא היה. באחד הימים היא הזמינה אותי אליה הביתה.
בלי סיבה מיוחדת, כחברה. הלכתי אליה והקשתי בדלת. פתח לי בחור. הוא הביט בי וחייך. 'את בטח עופרי, כנסי, דנה מחכה לך בחדר..' המשכתי להביט בו בשתיקה ולא הגבתי.. 'את בסדר?' הוא שואל אותי ואני מיד יצאתי מההלם, חייכתי, הנהנתי בראשי ונכנסתי פנימה.
הגעתי לחדר שלה כשאין טיפת צבע על פניי. דנה הביטה בי והתחילה לצחוק.. 'מה אחי עשה הפעם? הבהיל אותך או מה? הוא עושה את זה לכל החברות שלי, אני אהרוג אותו!' אמרתי לה שממש לא, שהוא פתח לי את הדלת וזהו.. מה שלא אמרתי לה זה שנשביתי בקסמיו, שהוא אחד הבחורים הכי יפים שראיתי.
ישבנו בחדר שלה ודיברנו, היא מדברת ואני עושה הכל חוץ מלהקשיב לה, הראש שלי בכלל לא היה שם.. אני רק חושבת על אח שלה, רועי. אחרי זמן מה רועי פותח את הדלת עם שתייה וגוער בה על שלא הציעה לי לשתות.. זה כבר הפיל אותי" היא אומרת וצוחקת.. "הודיתי לו והוא יצא. אחרי תקופה קצרה, דנה הודיעה לי שיש מסיבת יומולדת לאח שלה בביתם ואח"כ יוצאים והזמינה אותי להצטרף.
תוך כדי שאני מגמגמת, הסכמתי והלכתי. אח שלה ישב לידי ולידו היה מקום פנוי שהוא שמר, בהתחלה לא ידעתי למי.. הייתי מאושרת מזה שהוא רק יושב לידי! אחרי זמן מה הגיעה בחורה והתיישבה לידו.
נישקה אותו נשיקה ארוכה ואיחלה לו מזל טוב.. פתאום הרגשתי מין צביטה בלב.. כואבת, מציקה.. משהו שלא הרגשתי מעולם.. מסתבר שזו הייתה חברה שלו, לא היה לי מושג על קיומה. הפרצוף השמח שלי הפך לפרצוף תשעה באב ולא הוצאתי מילה במשך כל הערב.
דנה ניסתה להבין מה קורה לי ולמה אני ככה אבל לא סיפרתי לה דבר. אחרי היציאה הזו התחלנו לבלות יחד הרבה עם אח של דנה והחברים שלו. החברה שלו תמיד הייתה שם.. שנאתי אותה.
כמה שזה נשמע רע אבל כל הזמן קיוויתי שהם ייפרדו.. שיהיה לי צ'אנס איתו.. אבל הם נראו כל כך מאוהבים.. הפרידה הזו לא נראתה באופק.
חשבתי שיעבור קצת זמן ואני אתגבר עליו, שאני אשכח אותו והרגש יעלם אך ההפך קרה..
בכל זמן שבילינו איתם, רק התאהבתי בו יותר. אף בחור אחר לא עניין אותי ולא עברה דקה ביום שלא חשבתי עליו.. הוא פשוט הימם אותי, והוא היה כל כך טוב אליי..
את מכירה את זה שאת יכולה לראות על בנאדם שיש לו לב מזהב? אחד כזה שהוא טוב בבסיס שלו? זה מה שהרגשתי לגביו.
החברה שלו, לעומת זאת, לא הייתה שיא הנחמדות.. היה בה משהו מאוד מתנשא. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית בנושא, אבל בכל זאת...
הוא היה כזה בחור מתוק ונחמד והיא הייתה כל כך סנובית ומתנשאת.. התנהגה כאילו כל העולם שייך לה וכל האנשים שסביבה לא מגיעים לקרסוליים שלה. מעולם לא התחברתי אליה, היינו אומרות שלום אחת לשנייה ותו לא".
"ורועי? לא היה לו מושג לגבי הרגשות שלך?"
"לא הראיתי לו את זה בשום מובן. גם כי אני מאוד ביישנית וגם כי ידעתי שיש לו חברה אז הרגשתי שאין טעם. באחת היציאות שלנו הלכנו לאיזה דאנס בר בתל אביב, לא היה לי חשק לקום לרקוד אז נשארתי לשבת כשכולם רקדו.. אחרי כמה דקות חברה של רועי חזרה לשבת במקומה.
ישבנו שם רק אני והיא. הבטתי עליה, כבר רצה לי תמונה בראש בה אני קופצת עליה וחונקת אותה.." היא אומרת לי וצוחקת.. "אני לא רעה.. את בטח מבינה, היא החברה של הבחור שאני אוהבת.. הבחור שצריך להיות רק שלי. לא יכולתי לחבב אותה.
אחרי כמה דקות שישבנו שם בשתיקה ראיתי שמשהו עובר עליה. היא הייתה מרוחקת, לא רגועה, לא נינוחה כמו תמיד.. פתאום הרגשתי מין רחמים כלפיה. עברתי כסא אחד לכיוון שלה והתיישבתי לידה.
שאלתי אותה אם הכל בסדר ואם היא צריכה משהו". "יפה.. כל הכבוד, התעלית על עצמך.. נו ומה היא ענתה?" "היא אמרה לי שהיא מרגישה חנוקה וחייבת להוריד אבן מהלב אך לא יכולה כי היא לא סומכת על אף אחד שבאמת ישמור את הסוד שלה.
לא ידעתי כל כך מה לומר לה.. בכל זאת, היא לא בדיוק החברה הכי טובה שלי ואני לא ממש מסמפתת אותה, כך שלא רציתי להתחייב לשום דבר בפניה, אבל ראיתי שהיא כל כך צריכה להתפרק, והיה נראה שאין לה הרבה חברות, ריחמתי עליה... אז הבטחתי לה שסודה שמור אצלי.
יצאנו וישבנו על חומה מרוחקת מעט, היא הוציאה 2 מילים מהפה והתחילה לבכות.
שאלתי אותה למה היא בוכה וחיבקתי אותה.
היא שתקה לזמן מה ואז סיפרה לי שהיא יוצאת בו זמנית עם רועי ועם עוד מישהו, כבר תקופה, ולא סתם סטוץ עם השני, אמרה שבשניהם היא מאוהבת ולא יודעת מה לעשות! רציתי להרוג אותה..! רציתי שהיא תשלם על מה שהיא עושה לבחור שאני אוהבת.
כל כך לא מגיע לו.. הוא כל כך טוב אליה וככה היא מתנהגת?? לא ידעתי מה לעשות! נשבעתי לה שלא אספר מצד אחד, אבל מצד שני, איך לא אספר לרועי דבר כזה? ישבתי שם בשתיקה והקשבתי לה. היא סיפרה איך במשך תקופה היא יוצאת עם שניהם, מבלה עם שניהם, שוכבת עם שניהם ואף אחד מהם לא יודע את האמת.
החלטתי לחכות קצת כדי לחשוב בהגיון איך לפתור את זה.
הרגשתי שאני תקועה באמצע, הצטערתי שבכלל הקשבתי לה.. זה רק גרם לי לבלגאן בלב ואחריות גדולה בקשר לאושרו הדמיוני של רועי, שאין לו שום מושג על מה שקורה.
בסופו של דבר החלטתי לא להתערב בזה באופן ישיר אלא לנסות לרמוז לו מדי פעם שמשהו קורה שם.
הייתי שואלת מדי פעם אם היא טובה אליו וכאלה.. באיזשהו שלב הוא התפרץ עליי! אמר לי שאני לא צריכה להתערב ושהיא הבחורה הכי מדהימה שיש! כעסתי נורא... איך הוא מעז לכעוס עליי על זה שאני דואגת לו ולאהוב את זו שבוגדת בו?!
מאותו רגע תפסתי ממנו מרחק. בקושי אמרתי לו שלום כשהתראינו.. נפגעתי כל כך. אך למרות כל זה, עדיין הייתי מאוהבת בו. בסוף עשיתי מעשה..! התקשרתי לחברה של רועי ואמרתי לה שהחלטתי לעזור לה ושאני מעוניינת לפגוש את החבר השני שלה וכך אוכל לעזור לה להחליט במי לבחור.. והתקשרתי לרועי ואמרתי לו שאני צריכה להראות לו משהו".
"חשפת אותה..?
טוב, האמת.. אני מבינה אותך, לאהבה אין גבולות.." "תודה. קשה לי עם מה שעשיתי.. לא ידעתי מה יהיו ההשלכות במקרה הזה, אבל היה לי יותר חשוב שהבנאדם שאני אוהבת לא יחיה בשקר.
בקיצור, הלכנו והם חיכו לי באיזשהו פארק ציבורי, רועי עמד במקום שלא רואים אותו וכשהגעתי לשם היא הציגה לי את הבחור: 'תכירי, זה חבר שלי עידו', רועי שמע את זה ונעלם.
ישבתי איתם מעט זמן והלכתי. ניסיתי להתקשר אליו אך לא הייתה תשובה. שבוע מאוחר יותר קיבלתי טלפון מרועי.. הוא ביקש שניפגש.
בהתחלה היססתי אך הרגש גבר עליי. הגעתי אליהם הביתה, הוא היה לבדו. כשנכנסתי הוא הביט בי בעיניים נפוחות מעט.. ואז חיבק אותי חזק לכמה דקות. לא הבנתי מה קורה..
אחרי דקות של שתיקה הוא אמר לי: 'אני לא זוכר מתי לאחרונה מישהו דאג כל כך לאושר שלי וסיכן את הקשר שלי איתו רק כדי שאני אגלה את האמת.. אין לך מושג כמה אני מעריך את מה שעשית'.
הרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ! מאותו יום הפכנו לחברים טובים... הנשיקה הראשונה בינינו לא איחרה לבוא. וכך, לאט לאט בנינו את הקשר הכי מדהים שיכול להיות והנה, אנחנו מתחתנים בחודש הבא אחרי 3 וחצי שנות זוגיות".
"די! את רצינית...? איזה יופי, מזל טוב!"
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
