לא ייאמן איך בזמן כ"כ קצר אפשר לשנות כ"כ הרבה! אני, שכל חיי ייחלתי לאהבה, התפללתי שיגיע כבר האחד, תמיד אמרתי שאני חיה באגדה ושאהבה זה הכל בחיים.. פתאום שיניתי גישה, והאמת, אני מבסוטית שאתם לא מתארים! עברתי כ"כ הרבה דברים בחיים, ההספק שלי מבחינת פגיעה מגברים או ממערכות יחסים בהחלט שוות ערך לבת 40 פחות או יותר, אך מעולם לא התייאשתי ומעולם לא הפסקתי לרצות את זה. והנה, הגיע לו לא מזמן בחור שזעזע את עולמי. מה הכוונה? הוא הגיע כרוח סערה, נכנס לחיים שלי ללא כל התראה מוקדמת, גרם לי להסתחרר, לרצות, להרגיש, להתרגש ופוף, בוקר אחד קם והפך את עורו. עד היום איני יודעת מה גרם לו לחזור בו, אני משערת שאני יודעת את התשובה אבל בינינו- מה זה משנה בכלל? האכזבה והדרך המשפילה בה הוא בחר לגמור את זה, פשוט גרמה לי לאיזשהו שינוי בלתי נמנע.. מי שמכיר אותי שנים יודע שמעולם לא הוצאתי מהפה את המשפט: "אני לא בנויה לקשר כרגע", אלא אם כן רציתי להתחמק באלגנטיות ממישהו שלא הייתי מעוניינת בו. מעולם לא אמרתי את זה כי מעולם לא חשבתי ולא הרגשתי ככה... תמיד ייחלתי לאהבה שתגיע, תמיד אהבתי לאהוב, אבל הנה, הפלא ופלא, הגיע בחור שבזמן כה קצר זעזע את עולמי כ"כ חזק, שגרם לי לשחרר את הפחד הזה מחתונה מאוחרת, שחרר את המחשבות על הלבד שלי ואיך זה שלא מגיע כבר ה-מישהו שלי? פתאום הבנתי שהלבד שלי לא כ"כ נורא כמו שזה נראה, שלא להיות במערכת יחסים הוא לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות לך.. אני יודעת בביטחון מלא שיש שני דברים שהם אך ורק משמיים- פרנסה וזיווג. אז זה לא משנה כמה אני ארצה בזה, מתי שהזמן שלו יגיע- הוא יגיע. ועד אז מה? תחשבו רגע, אם כתוב לכם להתחתן בגיל 33, אז זה אומר שעד אז תבזבזו את הזמן היקר בחיים המדהימים האלה על מרמור ודיכאון וציפייה ואכזבה ועוד אכזבה ועוד אכזבה...? אז אחרי 26 שנה, בפעם הראשונה אני מבינה שכדי שמישהו ירצה לחיות איתי, אני צריכה לחיות בשלום עם עצמי, איך אדם יכול לצפות שיהיה אדם שירצה אותו אם הוא בעצמו שופט את עצמו בחומרה, רואה כל הזמן את החסרונות שלו ולא מבסוט משום דבר שקורה לו..? רוצה שיאהבו אותך? תאהב את עצמך קודם כל, רוצה שמישהו ירצה להיות איתך? תאהב את הזמן שלך עם עצמך, תעריך את עצמך ואת האיכויות שלך, תסכים לקבל את העובדה שאתה בנאדם, שאתה אנושי- מה שאומר שאתה לא מושלם וזה בסדר, מותר לך! תאהב את עצמך, תפרגן לעצמך, ותרשה לעצמך להיות לבד לפעמים, אתה עוד תגלה שזה לא כ"כ נורא.. אז אני שחררתי קצת את החבל, שחררתי את הפחדים להינשא בגיל מאוחר, שחררתי את הלחץ למצוא בן זוג, למצוא אהבה, כי ברור לי שמה ששלי יגיע עד אליי ושאני יכולה להיות שמחה גם בלי אהבה, עד שהיא תגיע. זה לא העיקר שיהיה מישהו, העיקר שזה יהיה ה-מישהו! ועד שהוא יגיע, אני משקיעה ומבלה את הזמן שלי עם אנשים חשובים וקרובים שעושים לי טוב, משקיעה זמן בלתכנן תוכניות גדולות, בלעשות צעדים קטנים לקידום הקריירה שלי, לעשות את הדברים שאני אוהבת, הבנתי שאולי עברתי עוד נחיתת אונס.. אך נחתי ישר על הרגליים, וזה מה שחשוב! בקיצור, חבריי היקרים, תחיו את היום, תשמחו, כי אולי אין לכם אהבה של בן זוג אבל יש לכם את עצמכם, תהנו מזה, תלמדו, תתבגרו, תתמודדו, תחוו, הכל יגיע בזמן שהוא אמור. אני מודה, לאור ההפתעה הלא נעימה שקיבלתי מהבחור הזה שסיפרתי עליו קודם, אולי ייקח לי קצת זמן להתחיל מחדש, אבל זה בסדר, מותר לנו לקחת קצת זמן כדי להתנקות מהכל, לנסות להבין מהו השיעור שעלינו ללמוד בעקבות הדבר הזה שחווינו, הרי לכל דבר יש סיבה, תפתחו את הראש, תלמדו את השיעור ותמשיכו הלאה חכמים יותר, שמחים יותר, חזקים יותר ואל תשכחו- לא משנה מה קורה לך, ה' עושה הכל לטובתך ומה ששלך יגיע עד אליך, כל מה שעליך לעשות זה לסמוך על השם.
אחד מחבריי הקרובים ביותר, אלי-רן (כן, אנחנו אלי-רן ומי-טל), חזר ארצה מחו"ל אחרי חצי שנה ששהה בארה"ב. הוא הפתיע את כולנו וחזר ללא כל התראה מוקדמת. אז יומיים אחרי שהוא חזר אנחנו נפגשים לקפה. הגעגועים העזים והתקופה הלא קצרה בה לא נפגשנו ובקושי דיברנו השאירה לנו המון דברים להשלים, לספר, אז אחרי חיבוק ארוך והתלהבות מהחיבור המחודש הזה, ישבנו לקפה ושוחחנו על הכל. שעתיים עברו כמו 10 דק'.. בעוד אני יושבת מולו ומקשיבה לו מספר בלהט על חו"ל ועל כל החוויות שחווה שם, התקרב אלינו בחור ושאל אותי אם הוא יכול לדבר איתי לרגע. לא הבנתי מה פשר העניין אבל הסקרנות, אתם יודעים.. קמתי והלכתי איתו כמה צעדים הצידה. הוא אמר לי שהוא תמיד רצה לספר לי את הסיפור שלו אך לא העז לפנות אליי ועכשיו כשהוא רואה אותי במציאות הוא מרגיש שהוא חייב. הבטתי עליו והבנתי שהוא הצטרך לאזור אומץ רב כדי לגשת אליי אז שאני אאכזב אותו..? חלילה. אלי-רן עזב אותנו לשעה כדי שנשב לדבר. הוא התיישב מולי לחוץ ומתוח. חייכתי אליו, רציתי שירגיש בנוח, זאת הרי רק אני... אחרי שיחה קלה ופיזור המתח מהאויר, הוא התחיל לספר לי: "טוב, תקשיבי. אני קורא את המדור שלך מתחילת דרכך.. וידעתי שבמוקדם או במאוחר אני אפגש איתך כדי לספר לך את הסיפור האישי שלי, רק לא ידעתי מתי. בכל אופן, לפני 4 שנים טסתי לחו"ל, אחרי הצבא, כדי לטייל ולעבוד במקביל. הגעתי לשם עם חבר, וחבר שכבר שהה שם אסף אותנו משדה התעופה. לפני שטסתי סיפרו לי דברים מדהימים, גרמו לזה להישמע כמו חלום, והרגשתי שאני חייב לעשות את זה! הוא לקח אותנו לדירה שלו, הסביר לנו על העבודה קצת יותר לעומק ומה אנחנו אמורים לעשות כבר למחרת. התרגשתי, הייתי גאה בעצמי שקמתי ועשיתי את מה שבאמת רציתי. אז קמתי למחרת, היום התחיל ורוד.. הסתיים שחור".
"למה??"
"הרגשתי כמו עבד.. באתי מבית שתמיד פינקו אותי, באתי ממשפחה מאוד עשירה, לא עבדתי קשה באמת בחיים.. גם לא בצבא, לא הבנתי מאיפה זה בא לי.. אבל לא נשברתי, את לא יכולה להתקשר לאמא ולהגיד 'קשה לי', את בחו"ל, חייבת להתמודד! בכל אופן בהתחלה ממש היה לי קשה, כמעט נשברתי וחזרתי.. עד שיום אחד הגיעה לעגלה שעבדתי בה בחורה מדהימה.. זה היה קליק מטורף, היא נשארה משהו כמו שעה רק כדי לדבר איתי.. היא לא הייתה ישראלית אבל האנגלית שלי הייתה טובה ועוד השתפרה שם כמובן. לא נפרדנו מאותו יום. תוך שבוע וחצי עברתי לגור איתה, משהו הזוי.. עזבתי כל מה שקשור לדת בגללה.. התעוורתי לחלוטין, לא ראיתי כלום חוץ ממנה. התנתקתי גם מהחברים שלי כי הם לא סבלו אותה והיא לא אותם, ובחרתי בה. אהבתי אותה יותר מאשר את עצמי. שנה שלמה גרתי שם איתה. החברים שלי לא ויתרו עליי, כל הזמן ניסו לדבר איתי, להסביר לי שהיא לא בשבילי, שהיא בחורה רעה, שאני נופל בפח.. אבל אני לא ראיתי בעיניים, לא עניין אותי כלום. קניתי לה המון מתנות, השקעתי בה, פינקתי אותה, כל מה שהיה לי נתתי לה. כמו שאמרתי באתי מבית עשיר והיה לי המון כסף. יום אחד אני חוזר מוקדם מהעבודה כדי להפתיע אותה, אני מגיע והדלת פתוחה במקצת. אני נכנס פנימה, מציץ לחדר ורואה אותה עושה סקס עם מישהו אחר. נתתי שאגה.. צרחה מתוך הנשמה, הרגשתי שאני מת.. רצתי החוצה, נעלמתי. אחרי יומיים חזרתי".
"אליה?"
"חזרתי לדירה. מצאתי אותה שם, היא בכתה והתנצלה, ואני.. סלחתי לה. אהבתי אותה מדי. חזרתי לשבוע לארץ, פתחתי את כל החסכונות שהיו לו ועוד מההורים ולקחתי איתי את כל הכסף"
"למה?"
"החלטתי שאני מתחתן איתה וקונה לנו בית. ההורים שלי כמובן היו נגד אבל הייתי כ"כ עיוור ואידיוט.. כמו שיכור, לא הבנתי מה אני עושה. כולם ניסו לעצור אותי אבל אני.. בשלי. חזרתי לשם, קניתי לה טבעת יהלום במחיר שעדיף שלא אגיד בקול רם והגעתי לדירה שלנו, הצעתי לה נישואין, היא הסכימה. הייתי המאושר באדם. את כל הכסף שהבאתי השארתי בכספת שלנו בדירה, והחלטנו שלמחרת אנחנו הולכים לחפש בית. היה לי מספיק כסף כדי לשלם תשלום ראשון על בית. אחרי שחגגנו ושתינו, שיכור נכנסתי לישון. בבוקר היא כבר לא הייתה.."
"מה ז"א?"
"התעוררתי בבוקר, המיטה הייתה ריקה. אני מסתכל מסביב ורואה שחסרים דברים. קמתי, ראיתי שכל החפצים שלה נעלמו. לא הבנתי מה קורה.. הסתובבתי בדירה כמו מטורף, ואז.. נפל לי האסימון. פתחתי את הכספת כשאני כבר יודע מה יהיה.. או יותר נכון לא יהיה. היא לקחה את כל הכסף שלי ונעלמה".
"אתה רציני..?"
"מי-טל, אני מדבר איתך על סכומי עתק.. לקחה הכל ונעלמה. אני לא מספיק לעכל ובעל הדירה מגיע להודיע לי שעליי לפנות את הדירה עוד באותו יום, החוזה נגמר והיא הודיעה לו שאנחנו מפנים. היא לא השאירה לי שקל, רוקנה את הבית ואת החשבון המשותף שפתחתי איתה, לשם הלכה המשכורת שלי. לא נשאר לי כסף אפילו לכרטיס אוטובוס.. מצאתי את עצמי זרוק מחוץ לדירה עם מזוודת הבגדים שלי, לא יודע מה לעשות.. ישנתי בחוץ, ממש כמו הומלס, האגו שלי לא נתן לי לחזור לחברים או למשפחה אחרי שלא הקשבתי להם.. והייתי שבור, לא האמנתי שהיא עשתה לי את זה. יום אחד אתה אדם עשיר שעומד להינשא לאהבת חייך ויום לאחר מכן אתה חסר בית, עני ללא אהבה. אחרי מס' ימים נשברתי, חזרתי לחברים שלי. למזלי, הם קיבלו אותי באהבה ועזרו לי בלי לשאול יותר מדי שאלות. לקח לי שנה להשתקם, לחזור לעצמי, להבין את כל הטעויות שלי אך עד היום אני עוד חושב עליה ושואל את עצמי איפה היא ומה היא עושה עכשיו.. ובפעם הראשונה בחיי אני אגיד את זה בקול רם: אני עדיין מקווה בתוך תוכי שהיא עוד תחזור אליי.. אני יודע, זה אדיוטי מצידי, אבל הצלקת שהיא השאירה בי לא תתאחה לעולם..".
אז תגידו, לא עדיף פשוט להיות לבד לפעמים.. ולתת לאדם המיועד לך באמת, פשוט להגיע אליך..? וותרו על התמימות, אין לה מקום בעולם שלנו. שבת שלום.