לכל בני קהלת קודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבותם,ולגולשי האתר - אשדוד נט, יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים.

מובא בתנא דבי אליהו (פרק יז) כיוון שקבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה, ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, שנאמר דבר אל בני וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וצריכים אנו להבין, מהו הקשר והשייכות בין אמירת בני ישראל נעשה ונשמע לציווי על בנין המשכן, ומדוע הא בהא תליא.

כדי להבין זאת צריך לדעת יסוד גדול, שיש להזהר זהירות גדולה בענייני ממונות, ואמרו חז"ל (סנהדרין ח' ע"א) יהא חביב עליך דין פרוטה כדין מאה, ועוד אמרו, שדיני ממונות אין לך מקצוע גדול בתורה יותר מהם (עין בברכות ס"ג). ולפי גודל הנסיון וחומרתו, כך גדולים תחבולות היצר, וצריכים אנו להשמר מכל משמר מכל נדנוד וסרך בעניני ממון. ולכן החמירו חז"ל בענין הממון עד שאמרו (עירובין ס"ה) אדם ניכר בכיסו, ולפי אופן הנהגת האדם עם ממונו, אפשר ללמוד על הכלל כולו ולדעת את תכונת ומדת האדם. שהרי אמרו חז"ל גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן, ועל כן לפי התנהגות האדם בענין הממון אפשר לרדת ולחקור את שורש נפשו והלך רוחו של האדם.

והנה ראינו אצל צדיקים גדולים בעלי מעלה ודרגה, שלשלת הדורות והיוחסין, שלא הניחו אחריהם זרע קדוש וטהור, ויצאו מחלציהם בנים שאינם מהוגנים, ורבים וכן שלמים תמהו בדבר, היאך אפשר שמצדיקים שכאלו יצאו בנים לא כשרים. אך פתרון הדבר הוא, משום שאותם צדיקים לא הקפידו הקפדה גמורה בענייני הממון, וקיבלו פדיונות מאנשים שאינם מהוגנים, משום כך נענשו ובניהם לא הלכו בדרכם, כיוון שהשפעת הממון שלא היה בתכלית הכשרות השפיעה על נפש בניהם והותירה בם רושם רע. ואמרו חז"ל (פסחים ק"ד) שרבי מנחם בר סימאי היה נקרא "בנן של קדושים", ואמאי קרי ליה בנן של קדושים, דלא איסתכל בצורתא דזוזא. והיינו, ששואלת הגמרא במה זכה רבי מנחם שנשאר בנן של קדושים והלך בדרכי אבותיו, ותירצה הגמרא, בזה שלא הסתכל בצורתא דזוזא, ומחמת שלא השתמש בממון, הוקבע שמו לדורות כבנם של קדושים, וע"י שלא הושפע מממון שאינו כשר בתכלית, זכות זו עמדה לו שנותר קדוש. וכמו שזכור לנו ששמענו ממו"ר זקננו ה"בבא סאלי" זיע"א, שהיה לו מעטפה שהיה מניח בה את כספי הפדיונות מאנשים שאינם מהוגנים, ושם אותם במעטפה מיוחדת וקרא לה "כסף של בית הכסא", ולא רצה להשתמש בה.

ואדם שמצליח לעמוד בנסיון הממון יוכל לעמוד בנסיונות אחרים בשאר תחומי החיים, אבל אדם שנכשל בענייני ממון, יהא קשה עליו לעמוד בשאר נסיונות החיים. והן הן הדברים שאמרו חז"ל שאדם "ניכר" בכיסו, וע"י התנהגות האדם עם ממונו שלו ושל זולתו, יכולים אנו ללמוד ולהכיר את אופן הנהגתו עם שאר דברים. ולכן "צדקה תציל ממוות" (משלי י' ב') וכן מובא בזוהר הקדוש שצדקה היא אילנא דחיי, והצדקה מאריכה ימיו ושנותיו של האדם, וכל כך למה, משום שהאדם קשור אל ממונו, ולכן נקרא הכסף דמים, משום שהוא כמו דמו של האדם שממנו חיותו. ואדם שנתן צדקה הרי שכאילו נתן מחלבו ודמו, ובזה מכפר על מיתתו, משום שנתן את דמיו וכאילו הקריב את עצמו. ולכן נסיון העושר כל כך קשה, משום שנפש האדם מתאווה לממון, כי הדמים הם הנפש, ולכן מי שעומד בנסיון הממון יוכל לעמוד בעוד נסיונות גדולים וקשים.

ועל פי זה יובן מדוע כשאמרו בני ישראל נעשה ונשמע, אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, כיוון שבשעה שבני ישראל מסרו את ליבם לה', וכאיש אחד בלב אחד הסכימו לקבל את מצוות ה' אפילו בלי ידיעה מוקדמת על מהות המצוות, כיוון שבאותה השעה היו לבבות בני ישראל פתוחים לקבל כל דבר, וה' רצה שיבנו את המשכן בנדבת לב גמורה, שתהא הנתינה בטוהר הלב גמור, והאדם קשה לו מאוד להפרד מממונו כשם שקשה לו להפרד מחייו, כי הדמים הם הנפש. לכן לא היתה שעה מוכשרת לבקש מבני ישראל על תרומת המשכן, אלא בשעה זו שאמרו נעשה ונשמע, בשעה שמסרו את ליבם להקב"ה, ובעת הזאת תרומתם תהא מושלמת בלא שום סרך של פקפוק. ויתרה מזאת, בשעה שאמר להם הקב"ה ויקחו לי תרומה, על ידי זה הוכשרו בני ישראל לעמוד בנסיון הממון שהוא נסיון גדול וקשה מאוד, וכיוון שפעם אחת הוציאו מממונם בלב שלם, בזה הוכשרה נפשם שגם בשאר הפעמים יהא נקל יותר להתגבר על הנסיון הכרוך בענייני ממון.

ומזה נלמד לחזק את עצמנו בענייני הממון, וצריכים להיות שואלים ודורשים בהלכות אלו וכמו שכתב בספר פלא יועץ (ערך ממון) שראוי להתחזק ברוב עוז ותעצומות לקיים מאמר התנא שאמר (אבות ד') ואל בינתך אל תישען. וידרוש ויתור מפי ספרים ומפי סופרים לדעת את אשר יעשה ואת הדרך אשר ילך בה. ולא יהא הכסף נחשב בעיניו למאומה במקום שיש צד נדנוד איסור, וירחק מן הכיעור מן הדומה לו כי מוטב לו לאדם שימות ברעב ואל יהא רשע לפני המקום שעה אחת, ומה גם כי דורשי ה' לא יחסרו כל טוב.