חוף באר שבע, הוא החוף המוכרז הכי דרומי בעיר אשדוד ומכונה חוף ט"ו או בשמו העממי 'חוף העיגולים' (או העיגולדים) שהיה בעבר אזור מבודד וזוגות היו מגיעים להתמזמז שם ברכבים והפך ללא ספק לחוף הרשמי של המשפחות באשדוד מבין כל חופי ים בעיר. השם "חוף באר שבע" ניתן לחוף כאות כבוד לבירת הנגב, שמה לעשות, אינה שוכנת ליד חוף ים.  

החוף היה בעבר אזור פראי ומחוף י"א דרומה עד לפני כשמונה שנים כל אזור רצועת החוף היה כמעין שמורת טבע. עם התפתחות הרובעים ט"ו וי"ז בהמשך בעיר, החליטו לסדר את החוף ולהכריז עליו כרשמי. מכיוון שהחוף גובל עם שמורת הטבע של ניצנים ניתן לראות חיות בר כמו ירבועים, שועלים, נמיות, צביים ועוד... בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, הערב וכמובן אל תוך הלילה.

מי הקהל של "באר שבע"?
חוץ מבעלי החיים, את החוף פוקדים הרבה תיירים ממלון 'ליאונרדו' פלאז'ה הסמוך, משפחות, והרבה תושבי חוץ מאזור באר טוביה והמושבים. עם השנים, הוא תפס די מהר תאוצה ותנופה והפך מלא בעיקר בסופי השבוע ובימים של "ים טוב".  

אל החוף מגיעים אנשים יותר רגועים בגלל המרקם... יותר משפחות מאשר צעירים. קחו בחשבון שאין בתי קפה, מסעדות או ברים באזור להבדיל משאר החופים. הרבה אנשים מגיעים ועושים ריצות/ הליכות לכיוון ניצנים ואימונים במתקנים, לרוב בשעות אחר הצהריים.

אז מה יש בחוף חוץ ממים וחול?
שירותים, מרפאה, קיוסק של מיזם 'חופיקס' (ייפתח בעוד כשבועיים), סיפריה פתוחה לציבור עם מגזינים וספרים מגוונים, צעצועים לילדים להשאלה, שערי כדורגל, רשת כדורעף, אזור מיוחד לאירועים (בתיאום מראש בלבד), נקודה מיוחדת באזור המשרדים בה מותר לעשות "על האש" (כמובן גם בתיאום), ניקיון מפתיע לטובה, שקט יחסי, הנגשה לנכים (עד לקו המים), חוף עם אווירה טובה וצוות מצילים עם כימיה מדליקה ביניהם ולבבות גדולים.

ה- מצילים
תשכחו מהסטיגמה שהכרתם על המצילים, הם נותני שירות הצלה ממש כמו משטרת ישראל, מד"א ולוחמי האש וספציפית, המצילים בחוף באר שבע משדרים מקצוענות, נינוחות והרבה אכפתיות.

המצילים של התחנה: רימון צ'ארלי מציל ים כ- 38 שנים באשדוד שעבד כבר ברוטציה בכל החופים ואחד המצילים שבוחנים ומכשירים מצילים אחרים, משה סנדרוסי בן 63, עם ותק כמציל מאז שהיה בן 18 ומוכר כמציל במשך שנים רבות בחוף לידו , ניסים דהן בן 33, מציל כעשור בחוף באר שבע, ושחר וקנין בן 38 ומציל ים כ- 16 שנה.

כולם נותנים 100% בכל משמרת, מסתובבים בין הקהל, עוזרים לכל דורש, מכבדים אחד את השני ועובדים בכיף עם סנכרון מושלם ביניהם. הם מקפידים על הבנה וכבוד של האחד כלפי השני וכך מביאים לשירות הרבה יותר נעים לציבור, כולם תורמים ונותנים מעצמם.

קחו בחשבון שמדובר בצוות שעובד יחד מידי יום במשך 11 שעות ובחודשים יולי אוגוסט 12 שעות כל יום. הם מבלים שעות ארוכות ולא פשוטות שמטרתן עירנות והצלת חיים ולצערם יש יחסית הרבה מקרי טביעה... בקלות יכולים להיווצר מתחים כשמבלים יחד זמן רק, ממש כמו ב"אח הגדול" רק בלי מצלמות – הם מכינים ארוחות, מתאמנים, גולשים... אבל ה'זרימה' ביניהם נינוחה וכיפית והדבר מקרין גם על הרוחצים. תתפלאו, אבל בסוכת ההצלה של חוף באר שבע כמעט ולא משתמשים במערכת הכריזה (אחד החופים השקטים מהבחינה הזו).

המצילים מכבדים אותי באירוח כיד המלך עם אבטיח מתוק וקר וארטיק קרח לבחירה ואפילו המציל דהן מלווה אותי בירידה מתחנת ההצלה ומגלה לי שעל אף שיש דלי למים לרחיצת כפות הרגליים לפני העלייה לתחנה, הם שוטפים את הרגליים לרוב עם הצינור בצד ומציע לי טרמפ עד לשטח הבנוי לחוויית נסיעה מאושרת וקצרה על החוף.

עד לכתבה על החוף הבא... לפחות תהנו איתנו מהנסיעה :)