מחדרון קטן וחשוך בחניון תת־קרקעי של אחד מבנייני המגורים ברובע הסיטי באשדוד תשוגר אולי התשובה הישראלית לטרור העפיפונים מרצועת עזה. דני סלומון, צלם עיתונות לשעבר שתיעד במשך 13 שנה את הנעשה ברצועת עזה, מייצר במעבדה הקטנה והמסתורית שלו רחפנים מסוגים שונים, אותם הוא משווק לחקלאים ולחברות מסחריות בארץ ובחו"ל. לאחרונה ערך סלומון מספר ניסויים עם מערכת הביטחון כדי לבחון האם הרחפנים שהוא מייצר יכולים לשמש סוג של "כיפת ברזל" ולמגר את עפיפוני התבערה שמשוגרים מרצועת עזה אל עבר השדות החקלאיים שסמוכים לגדר המערכת.      

"בניתי רחפן שמתאים בדיוק למטרה", אומר סלומון. "הוא קל יותר, זריז יותר ויעיל יותר. הרחפנים שלי מסיטים את העפיפונים לשטח פתוח, כך שהם לא נוחתים בשדות החקלאיים וגורמים לנזקים עצומים. אין לי ספק שהפתרון שלי עשוי להצליח. אנחנו בעיצומו של הניסוי עבור הצבא, ואני מאמין שבקרוב נעבור לשלב הבא, שהוא שלב הביצוע".

הניסויים המוצלחים שערך סלומון באופן פרטי ומתוך סקרנות הרשימו את הגורמים הרלוונטים בצה"ל, ובין הצדדים נפתח ערוץ תקשורת. "בשיטה שאני ניסיתי הרחפן משוגר לאוויר כשעפיפון נשלח מכיוון הרצועה. אני מציב אותו מעל אותו עפיפון ורואה בכל זמן נתון את כל מה שקורה. כדי לנטרל את העפיפון אני מוריד כבל של עד עשרה מטר מהרחפן ותופס את העפיפון עם אנקול. הרחפן מסיט את העפיפון כמה עשרות או מאות מטרים מהשדה אליו הוא היה מיועד, לתוך שטח פתוח, שם הנזק פחות חמור".

"קרימינל או מהנדס"

משנת 2003 ובמשך כעשור התמקד סלומון בשיווק ובהתקנת ציוד מעקב וריגול. "זה היה עסק מכניס מאוד", הוא מספר. "באותה התקופה כולם חיפשו ציוד מיוחד כזה והיה ביקוש. בהמשך השוק נהיה רווי ואנשים העדיפו מוצרים זולים מהשוק הסיני". עבור סלומון זה היה הסימן לעזוב ולחפש את הדבר החם הבא. בחמש השנים האחרונות הוא מקדיש את כל זמנו לבניית רחפנים, תחום שעורר את סקרנותו עוד כשהיה צלם עיתונות. "אחד הדברים שהפריעו לי היה בלוני הצפלין שריחפו באוויר ואספו מידע", הוא משחזר. "תמיד חשבתי שהם מסורבלים, דורשים יותר מדי כוח אדם ורגישים מאוד לרוחות ולשינויים בתנאי מזג האוויר. באותה תקופה צפיתי בסרטון על חברה אמריקאית שהצליחה לבנות פלטפורמה שהתרוממה באוויר באמצעות ארבעה מנועים קטנטנים. אני זוכר שאמרתי לעצמי: 'וואלה, אני עוד אבנה אחד כזה שיעלה לאוויר באמצעות כבל'. ככה הגעתי לעיסוק שלי ברחפנים".

במשך ימים ולילות הוא כתב תוכניות, עשה אינספור ניסויים והשקיע עשרות אלפי שקלים במטרה להרים רחפן לגובה של 20 מטר באמצעות כבלים, שיחזיק מעמד במשך ארבע שעות. "אני מדבר איתך על שנים של עבודת תשאול, חקירה ולמידה עצמית", הוא מספר. העיסוק בתכנון ובבניית הרחפנים סיפק את יצר הסקרנות של סלומון, שהחליט ללכת על זה בגדול ולייצר רחפני הרקולס שיוכלו להרים משקל של עד 80 ק"ג.

רחפנים להמונים

לאחרונה שוקל סלומון להרחיב את העסק שלו ולפתוח מפעל קטן לייצור רחפנים בירוחם. "אני מרוויח באופן סביר אבל רוצה לגדול ולהתפתח", הוא אומר. "ראש עיריית ירוחם מיכאל ביטון הציע להקים את המפעל בעיר שלו ולייצר רחפנים בכמות מסחרית. אנחנו מנהלים כעת משא ומתן. קיבלתי מבנה בעלות מינימלית והבטחתי להעסיק את תושבי המקום בייצור".

למה לא אשדוד?

"הייתי שמח לבנות פה מפעל אבל זה לא פשוט. העלויות הן עצומות, גם של שכירת המבנה וגם של הארנונה. בירוחם העלויות נמוכות בהרבה יותר והרשות המקומית באה לקראתי בעניין המיסוי. אני מאמין שתוך שנה כבר יהיה לי מפעל קטן עם לפחות עשרה עובדים".

מה החלום שלך?

"אני רוצה לגדול ולתכנן רחפנים למטרות גדולות יותר. היו אצלי מחברה ביטחונית גדולה ותכננו איתי כמה סוגי רחפנים מתאבדים. עם אותם רחפנים אפשר לצלול לעבר מטרות לשימושים שונים. כבר בניתי רחפן שאיתו אני יכול להרים 80 ק"ג, זאת אומרת שאפשר להטיס איתו גם בן אדם. יש עדיין את הסיכון של ההתרסקות ולכן זה לא יוצא לפועל. אני מאמין שגם לזה נמצא פתרון".

הכתבה המלאה ביום שישי בידיעות אשדוד