"אני רוצה שתציירי אותי כמו אחת מהנערות הצרפתיות שלך", התוודה באומץ לפני כחודשיים עידו אלי־אמר (18), מתנדב בשנת שירות באשדוד, לפני קהל גדול למדי במרכז המסחרי של רובע ב'. ואז במשך ארבע דקות נוטפות כישרון, שירה ואינטונציה דרמטית-הומוריסטית הוא הסביר מדוע הוא משתמש במשפט המפורסם שאמרה פעם קייט וינסלט ללאונרדו דיקפריו בסרט "טיטניק". הוא גם הוסיף איך - שלא כמו בסרט - הוא ממש לא רוצה שמי שתצייר אותו תביט בו, אלא דווקא תצייר אותו מזיכרונה ו"כי הציור שיתגבש לו יהיה של גבר נאה שאני לא מזהה לפעמים כשאני מביט במראה".

לווידוי הזה של אלי־אמר קוראים ספוקן וורד - או שירה מדוברת. מדובר בשילוב בין מונולוג, ראפ, סטורי טלינג (סיפור סיפורים) ושירה מדוברת. זהו ז'אנר אומנותי פרפורמטיבי שמשלב שפה יומיומית לצד שפה לירית עשירה ומרובדת, עם ביצוע הנע על מנעד שבין דקלום והקראה לבין משחק תיאטרלי מלא. בשנים האחרונות צבר הז'אנר פופולריות רבה בקרב קהלים מגוונים ואף זכה לתוכנית טלוויזיה משלו בשם "הקרם דה לה סלאם" בערוץ הראשון. כפי שמדגים השיר של אלי־אמר, מדובר בצורת הביטוי הייחודית שמאפשרת למשוררים לבטא תכנים מעולמם באמצעות שירה מדוברת, בעולם שמשלב יחד היפ־הופ ואלתרמן.

בשנה האחרונה ניתן לשמוע יותר ויותר ספוקן וורד גם באירועים שונים באשדוד, מאז הגיעו לכאן חברי וחברות גרעין שנת השירות הראשון בארץ שמקדם את אומנות הספוקן וורד. מדובר באחד עשר בני ובנות נוער, שסיימו את בית הספר התיכון והגיעו לשנת התנדבות חריגה למדי, שכולה אומנות וחינוך וקירוב בני נוער נוספים לאומנות הספוקן וורד, המאפשרת יצירת מרחב של ביטוי עצמי עמוק דרך שירה מדוברת.

מה אתה אומר?

זה התחיל בשנת 1986 בשיקגו. מארק סמית, פועל בניין אמריקאי ומשורר בראשית דרכו, ישב בפאב השכונתי כשהוא נרגש כולו. הוא ראה איך ערבי הקראת השירה שהוא מארגן במועדון הג'אז המקומי הולכים וצוברים תאוצה, והבין שעלה על נוסחה מנצחת: כאשר המשורר מבצע את השירה שלו ולא רק קורא אותה, הקהל מקשיב ומשתתף והפופולריות של הערבים עולה. באותה שנה קיים סמית את ערב הפואטרי סלאם (Poetry Slam) הראשון במועדון הג'אז הידוע "גרין מייל". התופעה התפשטה במהירות בבתי הקפה ובפאבים בארצות הברית והגיעה גם לאירופה. ז'אנר חדש נוצר - שירה פרפורמטיבית. בערבי השירה שמתקיימים מאז ועד היום מתקיימת תחרות בין המשתתפים והקהל בוחר את הסלאמר הטוב ביותר.

"גם בארץ", מספר גלעד בלום, רכז גרעין הנוער האשדודי ומי שהקים עם אסף שנהר את גרעיני הספוקן וורד ברחבי המדינה, "מתכנסים צעירים ומבוגרים, ראפרים, משוררים, שחקנים ונביאים, שעולים בזה אחר זה על הבמה. חלקם מספרים סיפור, חלקם רוצים להעביר מסר, חלקם מתמקדים בקצב, חלקם מתמקדים בשירה עצמה, אחד כותב על אהבה, אחד על מהפכה, כל אחד מהבטן שלו".

כמה זמן אתם כבר עושים את זה?

"זו כבר שנה רביעית, והשנה התחלנו באשדוד. היה לנו חשוב ליצור מרחב מיוחד שבו בני נוער מרגישים שהם יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי, שמותר להם לומר את כל מה שעולה על דעתם, בלי בושה, בלי ציניות, בז'אנר האומנותי הכי כנה שקיים".

זה נחשב אומנות?

"ברור. זו אומנות שמייצרת נראות ושקיפות לסיפורים, לכאב, לשמחה ולקולות שאין להם מקום על בסיס יומיומי. אנחנו מקווים שזה יסייע ליצירת חברה אמפטית יותר, בה יש מקום לקבלת השונה ולסיפור הקולקטיבי והאישי של כל אחד ואחת מאיתנו".

לא נשמע כמו משהו שבני נוער באשדוד או בכל מקום אחר יתחברו אליו בקלות.

"נכון. אני בן 28 ועדיין קשה לי במפגשים הראשונים עם בני נוער, אבל לאט לאט ועם עבודה קשה אנשים נפתחים לזה. זה לא פשוט עבורם, גם מבחינת יכולת ההבעה וגם מבחינת הרצון להיפתח רגשית".

איך קיבלו אתכם בבתי הספר?

"בהמון אהבה, גם מצד המורים וגם מצד התלמידים. ברגע שמבינים מה שאנחנו עושים זה הופך להיות קל הרבה יותר, במיוחד כאשר עכשיו אפשר גם לגשת לבגרות בספוקן וורד".

אני טועה או שאמרת בגרות בספוקן וורד?

"אמרתי, בהחלט. 11 מדריכי ה'ספוקנוער' שלנו בעיר מפעילים פרויקט שנקרא 'משוררים חיים', שמהווה חלק מהבגרות של תלמידי כיתות י' במקצועות ספרות, אזרחות, תנ''ך ותקשורת, ובעתיד ישתלב גם במקצועות לימוד נוספים. חלקו של הפרויקט הוא כשלושים אחוזים מהבגרות במקצוע הנלמד, זאת אומרת - במקום ללמוד הררי מידע שיש לשנן ולזכור בעל פה או דרך עבודת הגשה יוצרים קטע ספוקן וורד תוך התייחסות למקצוע. כשמדברים על חוויית למידה מהנה ומשמעותית יותר זה בדיוק זה".

סלאם אשדוד

לפני כחודשיים התקיים ה"אופן ספוקן" האשדודי הראשון, שבו תלמידי כיתות ט'-י"ב ביצעו קטעי ספוקן וורד שהם כתבו בעצמם על עצמם ועל מה שבוער בהם. על הבמה בבית אריה קלנג הופיעו 18 בני נוער, ששיתפו את מחשבותיהם בכנות נדירה ובאומץ רב מול קהל של כ־70 מחבריהם.

ביום ראשון הקרוב יתקיים בבית אריה קלנג "סלאם נוער": שמונה משוררות ומשוררים, בני נוער מאשדוד והסביבה, יעלו בזה אחר זה וידברו שירה מקורית פרי עטם על הבמה - נבואות זעם, תובנות יקרות ערך, וידויים מרעישים, שירה מדוברת וספוקן וורד. מדובר בחלק משלב האליפות המחוזית בשירה מדוברת לנוער, שמתקיים מדי שנה בירושלים, חיפה, תל אביב ואשדוד, כשלאחריו מתקיים גמר ארצי אליו יעפילו שני המשוררים בעלי הניקוד הגבוה ביותר.

גלעד, איך מנצחים?

"בקהל יפוזרו באקראיות חמישה שלטי ניקוד, מ־1 עד 10, שבעזרתם הקהל מגיב לקטעים ומחליט מי עולה סיבוב. מצביעים לפי התחושות האישיות ובוחנים דברים כמו כוונה, טכניקה, שימוש נשגב (או שלא) במילים, כנות, סגנון, מסר, ולמעשה, לפי כמה התחברת לשיר. כמובן שאי אפשר באמת לתת לאומנות ציונים במספרים. מדובר במשחק, הנקודות הן לא הנקודה, הנקודה היא השירה".

"סלאם נוער" בהשתתפות המשוררים הדר אלעזרא, ירדן בר און, נדב מזרחי, נועה שושן, נעה וולושינוב, עדי קרן, פֶלה ושירה הררי. יום ראשון ,25.3 בשעה 19:00, בית אריה קלנג, אשדוד

"מתכנסים צעירים מבוגרים, ראפרים, משוררים, שחקנים ונביאים, שעולים בזה אחר זה על הבמה. חלקם מספרים סיפור, חלקם רוצים להעביר מסר, חלקם מתמקדים בקצב, חלקם מתמקדים בשירה עצמה, אחד כותב על אהבה, אחד על מהפכה, כל אחד מהבטן שלו"