הקניונים ומרכזי הקניות מהווים יעד מרכזי לבילוי של בני נוער בכל הארץ, בדרום בפרט ובאשדוד בעיקר. מדובר בקהל יעד נחשק עבור הרשתות השונות, והמפרסמים עושים הכול על מנת למשוך אותם. בני הנוער הם צרכנים מושפעים, משפיעים, מבזבזים כסף ואוהבים מותגים. נפגשנו עם חמישה מהם, תושבי אשדוד, כדי לבדוק את הלך הרוח הצרכני מנקודת מבטם: האם שופינג עבורם הוא צורך, הנאה ואולי שניהם יחד, האם הם מעדיפים לכתת רגליהם ולבחון את המוצרים בחנויות או להצטרף לגל העכשווי של רכישות אונליין באינטרנט, מה הפריט הכי יקר בארון שלהם וכמה כסף הם מוציאים בחודש על קניות.

"הקניון הפך למקום בילוי עבורנו", מסבירה שובל אשואן (16), תלמידת י"א במקיף ו'. "לפעמים יוצאים רק להסתכל כי אין מספיק כסף. אבל אם היה בטח הייתי קונה".

לינוי פרץ (16), אף היא תלמידת י"א במקיף ו', מוסיפה: "אנחנו יוצאות לקניונים לקנות בגדים, אבל תלוי מה מצב הכסף. אימא תמיד תיתן כסף שיהיה לי, אבל לא לקניית בגדים. את הקניות האלה אני עושה רק עם אימא שלי, כי אני לא עובדת והיא משלמת".

"אני עובדת בבייביסיטר ומנסה קצת לחסוך, ולעיתים קונה בכסף שהרווחתי", מנסה סול כהן (16), תלמידת י"א במקיף ו', לספק זווית כלכלית אישית. גם היא כמובן לא תימנע מהסתובבות בקניונים אם אין לה בדיוק צורך ברכישה: "יוצאים לקניון, מסתובבים, מסתכלים על חלונות הראווה גם אם לא קונים כי אין כסף. זה חלק מהבילוי".

"אני לא יוצא לקניונים סתם לטייל או לשפר את מצב הרוח שלי בקניות", אומר עידו גינזבורסקי (17), תלמיד כיתה י"ב במקיף ד', שלא מבין מה כל כך מעניין בלצאת לקניון: "מאוד תלוי מה אני צריך ולפי זה אני קונה. אם אני רוצה לשפר את מצב הרוח שלי אני הולך למש"צים (מדריכי של"ח צעירים) ולטיולים. אני יוצא עם החברים שלי לפארקים, לא לקניונים".

עידן בר (15), תלמיד כיתה ט' במקיף ד', מוסיף: "אני יוצא עם חברים וחברות לקניון אבל לא קונה לבד. הקניות הן עם אימא או עם דודה שלי, שמבינה את הראש שלי, אבל זה תמיד עם כרטיס האשראי של אימא כמובן".

בגדים לאינסטוש

לקנות בגדים זה חשוב, כי חייבים ללבוש משהו, אבל הרי מה שחשוב באמת זה איך הבגד ייראה בסלפוש כשנעלה אותו לרשת החברתית. ומאחר שזה מה שחשוב יש גם כאלה שקונים בגד מיועד אינסטגרם - רוכשים, לובשים פעם אחת, מתעדים וקוברים אותו בארון.

פרץ: "אני לובשת בגדים יותר מפעם אחת, אבל יש לי פריטים שאני קונה לאירוע אחד ולא לובשת יותר. אני כן אקנה בגד במיוחד למסיבה ולפעמים לא אלבש אותו שוב. יש לי מלא דברים בארון שאני לא לובשת ואימא שלי מתחרפנת מזה, אבל לפעמים באמת אהבתי את הבגד באותו רגע אבל אחר כך אני אוהבת פחות".

אשואן: "אני קונה בעיקר בשביל להתחדש ולא בגלל צורך, אבל שומרת את הבגדים הישנים ומשתמשת בהם. אני מכירה בנות שקונות סטים של בגדים רק לתמונה באינסטגרם ואחר כך לא משתמשות בזה שוב, שלא תהיה להן את אותה התמונה פעמיים".

בר: "אני קונה כי אני רוצה ולא כי אני צריך".

גינזבורסקי: "אני אקנה כי אני צריך, אין לי בגדים שאני לא לובש, ואם אני לא לובש אני תורם או מעביר לבני משפחה".

כהן: "זה כיף שיש מה לבחור, אבל גם תלוי בחודש. אם זה קיץ ואני יודעת שיש לי מלא בגדים לקיץ אז לא אמהר לקנות".

אשואן: "אבל אם תראי חולצה ותרצי, את כן תקני".

כהן: "כן, ברור. אבל אם אראה גופייה שכבר יש לי אז לא אקנה. יש לי שמלה שלבשתי פעם אחת, שקניתי לאירוע. יצא שקניתי גם סריגים שבסוף הופכים לבגדי בית".

בר: "אני לובש את כל מה שיש לי בארון, בלי בעיה".

כמה כסף אתם מוציאים בחודש על קניות?

פרץ: "ההורים שלי צריכים משכנתה בשביל הקניות שלי, בערך 2,000 שקל בחודש".

כהן: "אני מוציאה בערך 1,000 שקל בחודש".

גינזבורסקי: "אצלי זה משתנה. החודש לדוגמה קניתי שעון של סווטץ' ב־700 שקל, אבל יהיו חודשים שאוציא הרבה פחות. אגב, קניתי את השעון כי אני אוהב אותו ולא בשביל מה שיחשבו עליי".

אשואן: "אין לי סכום קבוע, אבל לא אכנס לחנות ואקרע להורים שלי את הכרטיס. אני לא אבזבז סתם, יש לי גבול. אני גם עובדת בבייביסיטר וחוסכת, לפעמים מוציאה כסף על קניות ולפעמים אימא".