מנהל האתר
15.12.10 / 18:09
להאזנה לתוכן:
לבני קהילת קודש שובה ישראל, בכל מקומות מושבותם, ה' עליהם יחיו וברכת שמים עליכם תמיד.
יעקב אבינו מצווה את בניו לפני מותו, דרך חיים ותוכחת מוסר, ובדבריו הקצרים והתמציתיים, מונה את שבחן של בניו, ומגדיר את תפקידם ומהותם בעולם הזה. על ישכר בנו אמר יעקב אבינו: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד". פירוש, שראייתו של ישכר את המנוחה הטובה ואת הארץ הנעימה, היא שגרמה לו להטות את שכמו ולסבול את עול התורה. ויש להבין, הרי אדרבא, אם אדם נחשף למנעמי החיים ולהנאה שבמנוחה, הרי שיותר קשה לו לסבול עול ולקבל עליו אורח חיים סגפני ולהיות עמל בתורה! ואיך סייעה לישכר ראיית החיים הטובים, כדי לקבל ולסבול על עצמו עול תורה?!
מספרים על אדם שנאלץ לעקור את עצמו מחיק משפחתו לצורך פרנסתו, רצה להרחיק למדינת הים, לעסוק בסחורה ולהביא טרף לביתו. נטל את כל חסכונותיו בידו ויצא לדרך. כיון שהיה אדם חכם ונבון, חילק את כספו, מאתיים מטבעות כסף הפריש לצורך הנסיעה למדינת הים, חמשת אלפים מטבעות כסף ייעד לצורך המסחר, ומאתיים מטבעות נוספות הצניע לצורך הוצאות הדרך חזרה. יצא לדרכו ומיד כשהגיע למחוז חפצו החל לעסוק במסחר, קנה ומכר סחורות ועשה חיל. כשסיים את עסקיו ורצה לחזור למשפחתו, מכר את כל הסחורות שבידו וקנה תיבה מלאה מרגליות ואבני חן. שמח יצא לדרכו חזרה, ומאתיים מטבעות הכסף בידו להוצאות הדרך. ברגע האחרון, לפני שעלה לאוניה בדרכו חזרה, הגיע אליו סוחר האבנים הטובות והציע לו לרכוש עוד מחרוזת פנינים מיוחדת במחיר מציאה. שמח הסוחר על ההצעה, אך לא היה בידו כסף כדי לרכוש את המחרוזת. מה עשה, נטל מאה וחמישים מטבעות כסף מהסך שהפריש להוצאות הדרך חזרה ונתן אותם בתמורה לסוחר האבנים. שמח שמחה מרובה על המחרוזת שקנה, ובליבו חשב לתת אותה לאשתו כאות תשורה והוקרה על כל הצער והסבל שסבלה בעת העדרו.
שש ושמח עלה לאוניה, וכשבקש ממנו רב החובל לתת את דמי הנסיעה, אמר לו שיש בידו רק חמישים מטבעות. ענה רב החובל שבמחיר כזה לא יוכל להשכיר לו שום חדר או תא באוניה, ולא יוכל להצטרף לנסיעה. בצר לו, הציע הסוחר לרב החובל, שיתן לו מקום ללון בירכתי הספינה ובמגורי הפועלים ואף יסייע להם מעת לעת בעבודתם. ניאות רב החובל להצעה, נטל את חמישים המטבעות, והראה לסוחר את מקומו באוניה. יצאו לדרך והסוחר נפשו הומיה מהמפגש עם בני משפחתו, הדרך הייתה קשה וארוכה, והמגורים בירכתי הספינה, במקום לח ומחניק, לא הטיבו עם הסוחר. כשיסורי הדרך וטלטולי הספינה כבדו עליו מאוד, וכשהיה קשה לו מאוד לשאת אותם, היה ניגש אל תיבת האבנים היקרות, פותח אותה, ומתבונן בהן ומחזיק בידו את מחרוזת הפנינים, כשהיה רואה את האבנים והמחרוזת, מיד הייתה נחה עליו דעתו, והיה נרגע לחלוטין. הידיעה שהוא מיטלטל כעת במקום צר ומחניק, ובתמורה לזה יש בידו את המחרוזת להעניקה לאשתו, הייתה נוסכת בו כוחות ותעצומות נפש להמשיך את המסע. על אף הקושי, בתוך תוכו ידע ששוה הוא המאמץ, וכדאית היא הדרך הקשה, כדי לזכות אחר כך להעניק לאשתו את המתנה שהוענקה בכל ליבו.
כך ישכר ידע, שאמנם עמל התורה הוא אינו פשוט, אך היה לו כח ויכולות בנפשו להטות את שכמו לסבול, כיון שידע מה הטוב הצפון לו לעולם הבא, כי אמנם קל לחיות בנוחות וללא עמל בעולם הזה, אך כשרואים את המנוחה האמיתית שבעולם הבא, ואת הטוב הצפון לצדיקים, יותר קל להטות שכם ולסבול עול. וכן בכל ענין וענין, כאשר האדם רואה את התוצאה, ואת העתיד לבוא, יותר קל לו לסבול צער זמני, על מנת לקבל מנוחה אמיתית ושלווה קבועה. וזה יסוד גדול שצריך כל אדם לחזק בעצמו, להיות חכם ולדעת לראות את הנולד, ואת העתיד הטוב שעומד לבוא, ואז יש מנוחת הנפש והדעת להתמודד עם כל אתגרי החיים. 
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
