$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/12/2/801195ab-1e3f-4e89-8ce0-eb96f2627393.jpg',18771,'משכן עונת המנויים ילדים אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/12/5/b3b4cf46-95a6-4f0a-bc3e-be01567f2c0e.gif',18239,'עירייה אייטם ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/12/12/77206715-7454-4100-b394-b156eb00b9a7.jpg',18504,'נטו חיסכון אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/12/12/cc29f6c5-8b6f-44ae-83f2-5b270e1cf99c.jpg',18806,'תדהר אייטם כתבה משרדים',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/8/27/9d7f959a-bbf3-4870-ac1e-bb6b597a0e74.jpg',18332,'אלפרד טניס אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('7ea4d9c2-41f4-4ddc-9f09-c57cedc426f9','/dyncontent/2024/6/9/cf98dfec-78a0-42f1-bab3-156d5c7da59e.jpg',18020,'שפע אייטם כתבה ',525,78,true,20608,'Image','');},15]]);})

לידידינו ואהובינו היקרים, בכל מקום אשר תפנו, ברכת ה' עליכם תמיד.‬‫

פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, פותחת במצוות הביכורים והמעשרות, מצוות יקרות שנזכה בע"ה לקיימן בשלמות בבניין בית מקדשינו. מצוות הביכורים מחזקת את האמונה בהשם יתברך ואת הידיעה, כי ממנו הכל והוא אל זן ומפרנס לכל ולכן, כדי לחדד את ההרגשה הזו, ציוותה עלינו התורה, לקחת את הפרי הראשון שביכר בעץ ולהעלותו לירושלים לבית המקדש. ואע"פ שהאדם משתוקק מאוד לאכול את הפרי הזה ואליו הוא נושא את נפשו, אחרי תקופה של עמל וטרחה גדולה ובכל זאת, מקדיש הוא אותו לה', כדי לבטא ולחזק את אמונתו בה'. מאידך, מצוות המעשרות נועדה, כדי לחזק אצל האדם את מידת הנתינה וההענקה לזולת, ואת החובה להפריש חלק מהטוב שהקב"ה העניק לנו, למי שחסרה לו הברכה בביתו.
וכפי שמפריש המעשרות היה מתוודה ואומר: "ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו לגר ליתום ולאלמנה, ככל מצוותך אשר ציוותני לא עברתי ממצותך ולא שכחתי".‬‫
הרי, שמצוות הביכורים והמעשרות, נועדו לחזק את הקשר שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אשר הם קשורים ושלובים זה בזה.
וכבר אמרו חז"ל (יומא פו), עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. כלומר, יתכן שאדם יקיים את מצוות היום הקדוש כהלכתו, יצום ויתענה ויזעק מקירות ליבו, אך עדיין אין תשובתו שלמה ואינה רצויה לפני ה' וזאת מכיון שלא ריצה ופייס את חברו.‬‫
לכן, חובה עלינו לפשפש ולבדוק בימים אלו, ימי חודש אלול שהם ההכנה לימי הדין הקרבים, ראש השנה ויום הכיפורים, כיצד נוכל למנוע את המחלוקות והסכסוכים בין בני האדם? כיצד נוכל לקרב את הלבבות, ולהגביר את האחווה בין אדם לחברו, שהרי הם המעכבים אותנו מלהשיג את שלימות התשובה. ומוטלת עלינו החובה לבחון, מהי הדרך שעל ידה נוכל להגיע לשלום ושלימות עם כל הסובבים אותנו?‬‫ לימדונו רבותינו: (שבת קלג, ב.) חייב אדם להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הוא חנון ורחום, אף אתה חנון ורחום.
ואחת ממידותיו של הקב"ה היא, להשתתף בצערם של ישראל. ועד כדי כך שותף הקב"ה בצערם של ישראל, שכאשר אדם סובל הקב"ה אומר: קלני מראשי קלני מזרועי (סנהדרין מו, א), כביכול השכינה הקדושה בעצמה סובלת יחד עם אותו אדם וכאשר, בני ישראל סבלו והשתעבדו במצרים, כשהיו הנוגשים מעבידים אותם בחומר ובלבנים, ה' משמים השקיף על עמו וראה והשתתף בצערם וצרתם ולכן, היה "תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י), דהיינו, שהקב"ה כביכול הניח כל זמן השעבוד תחת רגליו, כמין דמות של לבנה (ויקרא רבה כג, ח) וכל זאת למה? כדי לזכור ולהשתתף בצערם של ישראל.‬‫
אם נדבק במידה זו של הקב"ה, נרגיש בצער זולתנו, כמו שאמר דוד המלך בתהלים "עמו אנכי בצרה", אם נתבונן במה שעובר על הקרובים אלינו, וננסה להבין את המתרחש בליבם, ודאי שנצליח למנוע ולדחות את מרבית המחלוקות והסכסוכים. בקורטוב של הבנה והשתתפות בצער ורגשות זולתנו, נוכל לקנות את עולמנו ואף יותר מכך, נזכה לדבוק במידותיו של הקב"ה.‬‫
ישנו מדרש מופלא, אשר מלמד על מידת השותפות של הקב"ה עם בני ישראל בצרתם. לאחר חורבן בית המקדש, כאשר הוגלו בני ישראל מארצם, ספרו השבאים הרומיים את השבויים היהודים בטרם החלו את המסע באוניות לרומא וזאת על מנת למנוע מהשבויים לברוח. והנה פלא, כשהגיעו לאדמת רומי ספרו השבאים את אסיריהם וגילו לתדהמתם שלא רק שלא חסרים אסירים, אלא, שבכל אוניה נוסף שבוי אחד שלא היה בספירה הראשונה כאשר היו בארץ ישראל.‬‫
נדהמים מהענין המופלא, פנו הרומאים אל חכמי ישראל שיסבירו להם את פשר הדבר. אמרו החכמים לרומאים, שאותו אסיר נסתר שהתווסף לכל אוניה, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, אשר קיים בעצמו "עמו אנכי בצרה", ו"בכל צרתם" של ישראל, כביכול גם "לו צר". וגם הקב"ה מצטער ומשתתף בצער בניו, ועל אף שהם בחטאם הביאו על עצמם את הצער הזה. וכאשר נעמול ונתאמץ להרגיש את צער זולתנו, לשאת עמו בעול צערו ויגונו, בזאת הולכים אנו בדרכי ה' כפי שנצטווינו, ובזה קונים אנו את שלמות נפשנו.
‬‫מלבד המעלה המיוחדת שיש לאדם שזכה להיות בצרה יחד זולתו, ישנה תועלת נוספת שאפשר להשיג על ידי השותפות בצער עם השני. הלא ידועים דברי חז"ל (ב"ק צב, א), כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה.
ולכן, מי שירגיש בצער זולתו ויתפלל עליו להצלתו והצלחתו, מלבד התועלת של "והלכת בדרכיו", זוכה הוא שגם תפילותיו ובקשותיו ייענו מן השמים במהרה.‬‫ מסופר בספרים הק', על אדם שגר בשכנות לבית מדרש שהיה מלא בלומדים כל שעות היממה, בפתח בית המדרש ישב שמש שדאג במסירות לכל צרכי הלומדים יומם ולילה, קיץ וחורף. באחד הימים נדבה רוחו של אותו אדם להביא לשמש סל מלא בפירות משובחים, כאות הוקרה על דאגתו ומסירותו ללומדי התורה ועל הארת הפנים שמאיר לכל הבאים. כאשר קיבל השמש את המתנה אמר לעצמו וכי ראוי אני לזאת, הלא הנני אדם פשוט ודל ומתנה שכזו אינה ראויה לי. נטל את סל הפירות ונתנו לראש הישיבה, כאות הוקרה והערכה ללומדי התורה. ראש הישיבה אמר שהיות ואין לו צורך בכל כך הרבה פירות, לכן נטל את הסל ונתנו לאחד התלמידים שלמד בישיבה. התלמיד שלא ידע שהפירות נמסרו על ידי השמש, אמר לעצמו: הרי גם לי אין צורך בכל כך הרבה פירות, אתן אותם לשמש של הישיבה שמשפחתו גדולה ובודאי שימחו בני ביתו בפירות. סוף דבר חזר סל הפירות לשמש, אשר ברוחב ליבו ורוב טובו חשב על זולתו ומן השמים החזירו לו את גמולו כפי ליבו הטוב.‬‫
זוהי הדרך אשר ידבק בה האדם, לחשוב על זולתו, במה יוכל להיטיב לו, לסייע בידו או להקל מעליו את משא דאגותיו וסבלו, זו הדרך אשר בה ישכון אור ומסוגלת היא להרבות אהבה ואחוה בין איש לרעהו ולהגיע לשלמות האמיתית והיא ההכנה הראויה והנוחה לקראת הימים הנוראים - הנפלאים, הבאים עלינו לטובה.

$(function(){setImageBanner('506844b3-7233-4695-91cf-0b293ba49ed3','/dyncontent/2024/12/16/23348308-a338-4763-a45a-8b7b83b66035.jpg',14997,'עיריה אייטם כתבה ',525,78,false,20610,'Image','');})