הנה רב החובל עומד ואומר ליונה: "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד". וצריך לדקדק, מה פרוש יתעשת אלוקים "לנו", מה המשמעות של "הלנו", היה צריך לאמר אולי ירחם ה' ולא נאבד?.

אלא אפשר לבאר ולומר, מצאנו בעזרא הסופר (עזרא י'), כאשר חטאו בני דורו ונשאו נשים נוכריות, מובא וכהתפלל עזרא וכהתודותו, בוכה ומתפלל לפני בית האלוקים, נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד, אנשים נשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה ע"כ.

והעניין הוא, כאשר צדיק בוכה ומתפלל על צרה מסויימת או על דבר מסויים, אפילו שבוכה בסתר ליבו ובוכה בביתו ואין איש יודע, הוא מעורר בזה התעוררות בליבם של ישראל. ואפשר לבאר את הפסוק בתהילים ק"ט: "אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו", כאשר אני מודה ומשבח לבוראי, נכנס בתוך רבים הלול להלל את ה' וניהיה מסילות בלבבם של הכלל.

וכך, רב החובל אומר ליונה, אתה נביא אלוקים, איש צדיק גדול ועל ידי שאתה תתפלל, יכנס בליבות של כולנו התעוררות גדולה ביותר וזה אולי יתעשת האלוקים "לנו", בזכות תפילתך, לנו לבנו יפתח ותפילתינו תיהיה יותר חזקה.

והנה, זה יסוד גדול, כאשר צדיק מתעורר בתוך ליבו, מעורר יחד איתו את כולם.
ולכן נהגו ישראל קדושים להקפיד ביום כיפור ובימים נוראים להתפלל עם צדיקים, דבזכותם מעוררים את הכלל בתפילתם וכו'.

ועל פי יסוד זה נבאר דברי הגמרא במסכת יומא ע"א: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים, אחרי עבודת הקודש בקודש הקודשים והיו כל עם ישראל מלווים אותו לביתו ופתאום שמעיה ואבטליון יצאו מבית מדרשם וכולם הניחו את הכהן גדול והלכו ללוות את שני גדולי עם ישראל, שמעיה ואבטליון. לבסוף באו שמעיה ואבטליון להפרד מהכהן גדול, אמר הכהן לשמעיה ואבטליון: שלום בן העמים, (שמעיה ואבטליון היו גרים), אמרו לו: אנו בני גרים אך עובדים את עבודת אהרון הכהן. והגמרא הזאת תמוהה, מה פירוש?
ואפשר על פי דברינו לבאר ולאמר: אותו כהן, אמרו חז"ל, היה עם הארץ, אך הוא מבני אהרון ונבחר לשרת את ה', אך את הכח שלו להתפלל ולשרת ביום הכיפורים, ינק וקיבל בזכות הגדולים והצדיקים, שמעיה ואבטליון משם ינק את כוחו.
ולכן, ענו ואמרו לו שהם עושים את עבודת הכהן, הנה כל כח בעולם הולך ונדלק על ידי גדולי וצדיקי הדור.

ולכן, הכהן כשהיה גומר את עבודת יום הכיפורים, "ויום טוב היה עושה לאוהביו", מי הם אוהביו? אלו האנשים אשר מכוחם הגיע למדרגתו הרמה ביום הכיפורים.

ימים אלו, אשר נותרו לנו לפני יום הדין, יום הכיפורים, צריכים להתחזק בליבנו להתקרב לצדיקים ולחסידים וכל אחד סולל מסילה חזקה לעצמו ולכלל כולו.
נחזק עצמנו באהבת ה' "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". והקשה הרמב"ם: איך אפשר לצוות לאהוב, אהבה זה דבר שבלב, ואיך אפשר לצוות על האהבה? ותירץ ואמר: ה' הוא אלוקינו הוא אבינו והאהבה אליו, טמונה עמוק מאוד בתוך הלב של האדם ורק העוונות והחטאים מפרידים ואחרי שמסיר את העוונות האהבה לה' נמצאת בתוכנו.

נחזק עצמנו ונתקרב לבוראינו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב

בברכה בית הרב