וכך מצאנו יסוד גדול, בפרשת חיי שרה, התורה מונה את חיי שרה וכופלת ואומרת; "שני חיי שרה" ודבר זה אינו מובן, הלא כל מילה בתורה יש לה משמעות גדולה, מה הכפל שני חיי שרה?  אלא, נבאר ונאמר, שרה אמנו מתה לפני זמנה, כפי שביארנו בכמה מקומות, שמעה על מעשה העקדה ופרחה נשמתה

אברהם אבינו חי אחרי שרה עוד 48 שנים. והנה, חסרים לשרה כמה עשרות שנים, אשר הייתה צריכה לחיות אותם, ומה עם אותם שנים שנחסרו ממנה, האם תקבל עליהם שכר או לא

אלא, פה יבואר יסוד גדול כשם שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כך שני חיי שרה, שני סוגי חיים תקבל עליהם שכר, סוג ראשון של חיים שחיה בהם וקיימה בהם תורה ומצוות חסדים ומעשים טובים, וסוג שני של שכר, על הזמן שמתה קודם זמנה ונחסר ממנה חיים, תקבל על זה שכר כמו שחייה ועבדה את ה' באמונה בתמימות וביושר. וזה "כולם שווים לטובה" החיים שחייה והזמן שנחסר ממנה, שווים לטובה בשכר שתזכה מהשמים

וזה פרוש הפסוק "את מספר ימיך אמלא", גם אם מת האדם לפני זמנו, כמו שמצאנו שמתים לפני הזמן, בדברי הגמרא, אשר מספרת על האמורא רב ביבי בר אביי, שמלאך המוות היה מבקרו לעיתים קרובות בביתו, סיפר לו באחד הימים מלאך המוות ששלח את שלוחו להרוג ולהביא לו את נשמתה של אשה בשם מרים שמלאכתה הייתה קליעת שיער נשים, אך השליח טעה והרג מרים אחרת שמלאכתה הייתה לגדל תינוקות. משנוכח השליח בטעותו, הציע למלאך המות להחזיר לה את נשמתה, אך מלאך המות סירב ואמר לו; שמכיון שכבר הובאה לכאן תצטרף למיניין הנשמות שעליו לאסוף, וכששאלו כיצד הרגה מאחר שלא הגיע עדיין זמנה השיבו בדברי הפסוק: יש נספה בלא משפט

אם כן, מוצאים שישנם אנשים, אשר נלקחים מהעולם טרם זמנם. אך, אנשים כאלו שנלקחים טרם זמנם כשרה אמנו, הקב"ה בודק את חייהם, אם רוב החיים היו חיים של רצון טוב, מסירות, אהבת ה' ויראת שמים, נותן להם הקב"ה שכר כפי שחיו את רוב חייהם, הכל הולך אחר הרוב. פרשה קדושה זו, פרשת חיי שרה יש בה הרבה מוסר ודרך חיים ללמד את היהודי, כשנתבונן באברהם אבינו, בשעה שרצה לקבור את שרה אימנו עומד אברהם אבינו בצער גדול, מתו מוטל לפניו ומבקש לקבור את מתו, עומדים מולו עפרון ובני עירו אנשי חת ומבקש אברהם בכל דרך שיתנו את אחוזת הקבר, עפרון אומר לאברהם; אני אתן לך את אחוזת הקבר ללא דמים, אך אברהם מתעקש ואומר; אני רוצה לשלם. ועפרון מתווכח עם אברהם שלא צריך. ואומרים חז"ל: עפרון אמר יאמרו אנשי העיר שמכרתי לנשיא אלוקים איש גדול בכסף את הקבר, ובפני כולם צעק ואמר; תיקח זה בחינם. אך דרך הרשעים, דרך שקר ומירמה, אחד בפה ואחד בלב, בפיו צעק ואמר קח זה בחינם ללא תשלום, בליבו זמם איך לגזול, לחמוס את אברהם אבינו ברגעיו הקשים שמתו מוטל לפניו.
וכן אמרו חז"ל; הזהרו מן הצבועים העושים מעשה זימרי ומבקשים שכר פנחס. וזה דרכם של הצבועים, בפיו ידבר שלום ובלבבם מחלוקת ושנאה ודרכים איך להזיק לכלל

ולכן מדורי דורות כל הצבועים תמיד השרו מחלוקת, מדון ומרורים בכל מקום, מדוע? פחדו שמא שניים יתחברו ואיש לרעהו יאמר חזק וכך קלונם יצא. ולכן, כל פעם שהרשעים ראו תלמיד חכם, או איש ישר שמתקרב למקום קדוש, צר ומר ויגון להם. כמו שמצאנו כשבני ישראל רצו לעבור בארץ מואב, לילך לארץ ישראל, שלח מלך מואב למשה רבנו; לא תעבור בארצי כי אם בחרב אקדמך, וצריך להבין, בני ישראל היו עם עשיר עם ממון רב ורק מבקשים לעבור בארץ ובודאי יקנו בה מטוב הארץ, איזה מדינה או עם לא רוצה שיבואו לארצו תיירים, עם שלם אשר אוכל רק מן ולובש סוג אחד של בגדים עומד לעבור בארץ, כמה יועיל לכלכלת המדינה, אך פחדו מעם ישראל פחד אחד, שמא בני הארץ יראו את המיוחדות והטוב של עם ישראל, ילמדו ממעשיהם, ידבקו במידותם וירצו להתגייר ולילך עם ע"י

 ולכן, "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיק". בלי סיבה, הרשע שונא את הצדיק ולא יכול ליהיות בסביבתו ובקירבתו. ומצאנו זה ברבקה אמנו, אשר בארצה כולם היו פרוצים בעריות. והתורה מדגישה ואומרת; "והיא יפת תואר ולא ידעה איש". וצריך להבין והיא יפת תואר ולא ידעה איש?  אלא, אף על פי שהייתה יפת תואר בארץ של פרוצים, אך משום שהייתה צדקת שנאו אותה ואף לחטוא, אפילו שהייתה יפת תואר לא רצו לחטוא עימה, משום שהרשע שונא את הצדיק, לא משנה אם יש סיבה או אין סיבה. ולכן, צריך האדם להיזהר מסוג הרשעים, אשר נפשם מושחתת ומקולקלת ומנסים להתקרב לתלמידי חכמים ולצדיקים וההרס, אשר עושים הרס גמור ומוחלט והנזק הוא נזק לדורי דורות. כפי שמצאנו אצל אלישע הנביא, אלישע הנביא היה תלמידו של אליהו הנביא והיה אחד מן הנביאים הגדולים של עם ישראל ולאלישע הנביא, היה גבאי בשם גחזי, אשר רשעותו הייתה ידועה בעולם כולו. וידוע שבזמן אלישע היה שר צבא גדול אשר שמו היה נעמן, אשר בכל מלחמה שהיה יוצא, ידו הייתה על העליונה והיה מנצח

באחד הימים חלה בצרעת קשה וכל הרופאים ניסו לרפאותו ולא עלה בידם, עד שסיפרו ואמרו לו שיש נביא ה' צבקות, קדוש וטהור, אשר כל אשר יאמר ה' שומע לו. הלך נעמן שר הצבא אצל אלישע הנביא ושפך לפניו את צרת ליבו על הצרעת הקשה אשר חלה בה, אמר לו אלישע; לך לירדן ותטבול בו שבע פעמים ותתרפא מצרעתך, וכך עשה והתרפא. כשבא להודות לנביא, הנביא קיבלו בכבוד גדול ושמחה מרובה וכשסיים הלך לדרכו. בא לבית הנביא הגבאי גחזי הרשע, ושאל; מי היה פה, מדוע השולחנות ערוכים והבית מסודר, ענו ואמרו לו; נעמן שר הצבא הגדול. שאל; האם נתן ממון או מתנות, אמרו לו; לא. רץ מהר לנעמן ואמר לו; אני הגבאי של הנביא תן לי בבקשה חליפות לי לילדים שלי קצת כסף למשפחתי. נעמן נתן לו, אך מאותו היום נעמן התנתק מעם ישראל וניתק כל קשר עם העם היהודי. ועל אותו גחזי הרשע מסופר עוד סיפורים רבים, אשר השתמש ברבו לרצונות עצמו, נשמות פגומות כאלו אחריתם עדי אובד, עושים את התורה קרדום לחפור בה ולוקחים את התורה כעוד מדרגה מן המדרגות לעלות לספק את צרכיהם ותועלת עצמם, אוי לאותם נשמות עשוקות

הקב"ה יצילנו מן הטועים ויצילנו מן הפגומים, אשר אין תקנה לנפשם.
בעז"ה נזכה לגאולה שלמה בקרוב