גאווה מודחקת -על הזוגות החד מיניים באזורנו
06.07.17 / 10:35
הכינוי "משפחות גאות" רחוק מלהתאים למציאות של הזוגות החד־מיניים באזורנו. הקהילה הקטנה אך המתפתחת של משפחות אלטרנטיביות באשדוד והסביבה כוללת בעיקר זוגות לסביות, שעברו דרומה בשל יוקר המחיה אבל מעדיפות שלא להיחשף בפני הסביבה הלא ממש תומכת.
לעומתן הגברים שבוחרים לחלוק את חייהם עם גבר אחר בדרך כלל משלבים זאת במעבר למרכז הארץ. כי כשאתה גיי שמגדל ילדים אתה מעדיף לעשות זאת במקום שבו המילה "הומו" כבר לא נחשבת לקללה
לפני כמה שבתות ערכו חברות קבוצת הפייסבוק "משפחות גאות אשקלון והסביבה", המורכבת מכמה זוגות נשים בנות הקהילה הלהט"בית, פיקניק בפארק הלאומי. אף אחד מסביב לא התייחס במיוחד לקבוצת הנשים ולילדיהן שהתרוצצו על הדשא. "נראינו כמו קבוצה רגילה של חברות שיצאו עם ילדים שלהן", אומרת ג', חברת הקבוצה. "זה לא שאנו מניפות שלטים של מי אנחנו - מי שיודע יודע, אנחנו לא מפרסמות את זה ברבים".
קשה לחשוב על פער כה תהומי בין הכינוי שקבוצה מסוימת באוכלוסייה בוחרת לעצמה לבין התפיסה שלה במציאות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בימים אלה בקרב חוג המשפחות הגאות בדרום. גאות? אל תצחיקו אותי. מבין בנות הזוג המקיימות משפחה חד־מינית עמן דיברתי אף אחת לא הייתה מוכנה להצטלם לכתבה, חלק מהן אף ביקשו שלא להזדהות בשמן האמיתי. עושה רושם שהגאווה, בהנחה שאמנם קיימת, מוצפנת היטב מתחת לרובד של הכרה במציאות.
הסיבה, אגב, לכך שהפסקאות הקודמות התייחסו למשפחות גאות הבנויות על טהרת המין הנשי נובעת מכך שלמרות חיפוש ממושך בערי הדרום, מאשדוד ויבנה ועד שדרות וקרית גת (כולל אשקלון כמובן), לא נתקלתי במשפחות גאות המורכבות מבני זוג ממין זכר. היה גבר אחד אשדודי, המצוי בזוגיות עם גבר אחר ומסתתר בפייסבוק מאחורי הכינוי המוגזם למדי "גאווה אשדודית", שבתגובה לפנייתי הבטיח להתייעץ עם בן זוגו ולשוב אליי, אולם זה מעולם לא קרה. ומעבר לזה? חיפושיי לא העלו ולו משפחה חד־מינית גברית אחת בכל האזור - וזה לא ממש מפתיע. גברים, כידוע, מרוויחים הרבה יותר מנשים, וכך קורה שכשהומוסקסואלים מהדרום מעוניינים להקים משפחה חד־מינית הם יכולים להרשות לעצמם את הפריבילגיה של מעבר דירה לאזור המרכז, המתירני והיקר יותר, מקום שבו זוגות גאים יכולים להתהלך בגאווה גלויה ולא להסתיר את עצמם כפי שקורה באזורנו.
חשוב לציין כי אין בדברים טענה כנגד בני המשפחות הלהט"ביות - אם כבר, כלפי הסביבה הבלתי מכילה שבה הן גרות. וזה מצער, כי שוב מתגלה שלמרות המרחקים שהתקצרו בין מרכז ופריפריה, התנועה היומיומית ממרכז לדרום (ולהפך) ואשליית הכפר הגלובלי, הרי שהתפיסות החברתיות השמרניות של התושבים בפריפריה נותרו במידה רבה כשהיו.
החרדה של בנות זוג גאות לחשוף את עצמן לעיני כל ולעיני שכניהן, עניין טריוויאלי למדי באזור המרכז, נותרה ביתר שאת גם בדרום שבמרחק שלושת רבעי שעה נסיעה מתל אביב.
זה לא פיקניק
הסיפור של ג' מרתק. היא גדלה במשפחה חרדית בבני ברק, ולמרות שידעה על נטייתה המינית כבר מגיל צעיר היה לה ברור שהיא חייבת להינשא. הנישואין של ג' אמנם החזיקו שנה אחת בלבד, אבל היא נכנסה להיריון ונולד לה בן.
"עזבתי את בני ברק עם התינוק ואז פגשתי את ב' בפגישה ב'בת קול' (ארגון לסביות דתיות - א.ק), גם היא דתייה, ועברנו לגור באשקלון, העיר שבה היא נולדה ובה נמצאת משפחתה. מעולם לא היינו מצליחות לרכוש דירה באזור המרכז, אז בחרנו להגיע לכאן".
ואת עדיין דתייה?
"ברור. זה שיצאתי מהארון לא אומר שוויתרתי על האמונה שלי. הילד שלנו, שהוא כבר בן עשר וחצי, לומד בבית ספר דתי בעיר".
ואיך מתייחסים אליו שם?
"זה לא פשוט. למען האמת אני לא מאמינה שהוא בכלל היה מצליח להיכנס לשם לולא התערבותו של אביה של זוגתי, שהוא בעל תפקיד במשרד החינוך והפעיל את השפעתו. היה לשתינו חשוב שהילד ילמד בבית ספר דתי. הוא כמובן הילד היחיד שם ממשפחה חד־מינית, אז לא ממש יודעים שם איך לאכול את זה. גם היועצת והפסיכולוגית קצת מגמגמות כשהן מדברות איתנו".
והילדים מקבלים אותו?
"יש מי שצוחקים עליו מכיתות אחרות. בכיתה שלו כבר התרגלו לזה".
ואיך הוא עצמו מתמודד?
"אני אספר לך על מקרה שאירע ביום המשפחה האחרון, כשהוא רצה להביא ספר על משפחות מיוחדות כמו שלנו לבית הספר, והמורה שלו אמרה שהיא חייבת לשאול את הרב קודם לפני שהיא מרשה דבר כזה".
אבל זה בית ספר דתי, זה לא הגיוני שזה יקרה?
"אני חושבת שזה רק בגלל המקום. בירושלים או בתל אביב זה לא היה קורה, כי שם זה לא כזה נדיר כמו פה".
אז למה שלא תעברו באמת למקום שיקבל את זה בהבנה?
"קודם כל לא היינו יכולות להרשות לעצמנו לעבור. דבר שני לא הייתי עושה את זה מבחינה עקרונית. יש לנו עוד ילד בן שנתיים, ויש עוד ילדים בני גילו של בנות זוג נוספות שהגיעו לאשקלון בשנים האחרונות בגלל פערי המחירים בין המרכז לפריפריה. אני מקווה שעוד משפחות יגיעו ושזה יהפוך לנורמה בעיר".
השכנים שלכן יודעים שאתן זוג חד־מיני?
"אין לנו שום בעיות עם השכנים או עם אנשים ברחוב. אני חושבת שבניגוד לזוגות של גברים חד־מיניים לסביות עוברות יותר טוב במקומות כאלה. יש כמובן את השכנים המבוגרים שמתעלמים מאיתנו. הם פשוט מסובבים את הראש ולא אומרים שלום. בת הזוג שלי היא ממשפחה מאוד מוכרת בעיר, אז קרובי משפחה שעוברים על פנינו הרבה פעמים מעדיפים לא להתייחס אליה. חברת ילדות של בת הזוג שלי ניתקה איתה את הקשר לאחר שהגענו לכאן. כשניסיתי לברר איתה למה היא עשתה את זה ולמה הבנות שלה כבר לא משחקות עם הבנים שלנו היא הודתה שהיא מפחדת שהבנות שלה יהפכו ללסביות אם תמשיך להיות איתנו בקשר".
אתן נשואות?
מדינת ישראל הרי לא מכירה בנישואים חד־מיניים, אז עשינו תעודה נישואין בעמותת 'משפחה חדשה'. לא שזה נותן משהו אבל שיהיה".
קהילה נולדת
בנות זוג אשקלוניות שבחרו בנישואין הן הילה (32) ודנית (31), שמיסדו את הקשר בחתונה אזרחית בניו יורק. את הברית של ילדם המשותף (הילה היא האם הביולוגית) ערכו אצל מנתח. "אנחנו רק שבעה חודשים כאן", אומרת הילה, "עברנו כדי שהמשפחה תעזור לנו עם התינוק, אז אני לא ממש יודעת איך דברים מתנהלים כאן. אבל כמי שגדלה בקרית גת ויצאה מהארון בגיל 19 אני יודעת שזה לא כמו במרכז. מה שמעודד אותי הוא העובדה שנוצרת כאן קהילה נחמדה מאוד של זוגות ושל ילדים בני אותו גיל שיגדלו, אני מקווה, ביחד בשנים הקרובות".
שרון ואדווה מגן יבנה הן האימהות של התאומות שחר ורוני בנות השנתיים ושי בת העשרה חודשים. "מעולם לא מצאנו טעם להינשא", אומרת שרון, "יש המון כוח בזוגיות שלנו. אנחנו לא מקבלות שום זכות הרי מנישואין אזרחיים".
למה עברתן לכאן?
"אדווה רצתה לפתוח משפחתון, אז עברנו מרמת גן כי זה השתלם מבחינה כלכלית לקנות כאן בית עם גינה".
להורים של הילדים במשפחתון לא מפריע שאתן זוג חד־מיני?
"ההורים יודעים כי מעולם לא הסתרנו את זה. אנו גם פעילות מאוד בגן יבנה מבחינה חברתית ולא נתקלנו בבעיות. הבעיה תהיה מה יקרה כשהבנות יגיעו לגן ולבית הספר ויהיו שונות משאר הילדים מבחינת המשפחה שלהן. במרכז הרי אין את זה. שם יש ילדים רבים כמוהן. זה מה שמדאיג אותנו, חוסר המודעות לנושא של מורים וגננות כאן בגן יבנה".
מנטליות פרובינציאלית
"אחרי שילדתי", מספרת אשת יחסי הציבור בת אל שגב, "חזרתי לקרית גת לתקופה, לגור עם בת הזוג שלי ליד אימא שלי. החלטתי לשים את הילדה במשפחתון כשהייתה בת שנה, אבל כשבעלת המשפחתון שמעה שמדובר בבת של שתי לסביות היא סירבה. כששאלתי אותה למה היא אמרה שהילדים שלה גם ככה לא התקבלו לבית ספר של חב"ד בגלל שהם אתיופים, והיא לא רוצה להסתבך יותר עם הדתיים".
זה מדהים. היא הופלתה והיא מפלה אחרים?
"אתה רואה מה זה?".
שגב, שמתגוררת כיום בגדרה לצד משפחות חד־מיניות אחרות, אומרת שדרומה משם היא לא תעז להתגורר. "זה כמו ארץ אחרת לגמרי", היא טוענת. "זה מתחיל כמובן בנושא של דת ומסורת, שמאוד חזקים בדרום, מה שגורם לאווירה של שמרנות מאוד גדולה. זו גם הסיבה שיצאתי מהארון מאוחר מאוד בחיי. מדובר בסביבה שלא גורמת לך להרגיש בנוח, למרות שאתה לא תמיד יכול להצביע על משהו ספציפי, אבל ברור שזה בגלל שאתה לא נורמטיבי. זו גם הסיבה שאני לעולם לא אגדל את הילדה שלי במקום כמו קרית גת. אני לא רוצה שהיא תרגיש חריגה".
היו עוד מקרים?
"זה יותר עניין של אווירה. את הולכת ברחוב ורואה חברה מהתיכון ששואלת מה עושה בעלך. זה מקום שישר מניחים דבר כזה".
"כשנער מבולבל מינית שגדל באשדוד שומע מהמורה שלו בחטיבה שאיידס זה עונש שה' נתן להומוסקסואלים ושזה מגיע להם, זה לא ממש עושה לו חשק להישאר בעיר הזאת ולהקים בה את התא המשפחתי שלו", מחייך עמר גילאון, הומוסקסואל מוצהר ובנו של חבר הכנסת האשדודי אילן גילאון (מרצ).
גילאון (37), המתגורר ברעננה, נמצא בזוגיות כבר 17 שנה, ולזוג שתי בנות בגילאי שלוש וחמש וחצי מהורות משותפת (עם אימן של הילדות). "בבית לא הייתה כמובן בעיה", הוא מספר. "כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, זה היה בית פתוח ופלורליסטי וידעתי מה זה הומוסקסואלים כבר מגיל צעיר מאוד - אבל הייתי מבולבל מינית ולגדול באשדוד לא עזר, כשהקללה הכי נפוצה הייתה כמובן הומו. אז במשך שנים הייתה לי חברה וחייתי בהכחשה. זה משהו שהייתי רוצה לחסוך מהילדים שלי".
אתה חושב שזה עדיין כך?
"בהחלט. אני מגיע לאשדוד עדיין. השינויים שהעיר עברה הם לטעמי קוסמטיים בלבד. המנטליות באשדוד עדיין פרובינציאלית. זו עיר שמתנהגת כמו כפר".
הורות משותפת
אבל גם ב"עיר שמתנהגת כמו כפר" יש דברים שמשתנים. זוגיות גברית היא אולי טאבו, אבל הורות משותפת של אב מהקהילה עם אימא דווקא עוברת, כך מתברר.
"היחס אליי חם ומדהים", אומר מעצב השיער אסף ביטון (45), שהביא לעולם שני תאומים מקסימים (שנתיים וחצי) יחד עם מיטל גזית האשדודית (39).
"גם אם יהיה לי בן זוג יום אחד", מצהיר ביטון, "עדיין הייתי רוצה שתהיה לו אימא. אני חושב שזוגיות בין שני גברים כהורים זה דבר נפלא, אבל יש אנרגיות לדעתי שרק אימא יכולה להעביר".
ואיך מתייחסים למשפחה האלטרנטיבית שלכם בעיר?
"טוב, אתה יודע, אני מאוד מוכר בעיר ואנשים מרעיפים עליי אהבה בלי הרף. הפתיחות של האשדודים הפתיעה אותי לטובה. לא נתקלתי בתגובות רעות או שליליות לגבי הבחירה שלי. מרגע שהתחלתי את המסע שלי להורות אנשים ליוו אותי בהמון אהבה".
ומה יקרה כשהילדים יגדלו?
"זו הבעיה. החלום שלי הוא לשבת ולכתוב ספר ילדים על הנושא הזה כדי שיבינו ולא ירגישו חריגים יותר מדי לעומת הילדים האחרים".
לא חשבת לעבור למרכז בגלל זה?
"בגלל זה? ממש לא. אולי בגלל סיבות אחרות כמו להחליף סגנון חיים, אבל בטוח לא בגלל המצב האישי שלי".
מיטל גזית, שותפתו של ביטון, היא אשת תיאטרון אשדודית שמצהירה על עצמה שאינה מאמינה במוסד הנישואים. "אבל כן רציתי ילדים", היא אומרת, "אז חיפשתי בן זוג, וחברתי הטובה מירב אלבז־אלטחן שידכה לי את אסף".
איך התגובות ברחוב?
"דווקא יש תגובות ממש יפות. דברים כמו 'איזה צעד נהדר עשית' או 'איזו מתנה יש לך'".
ומה יהיה עם הילדים כשיגדלו?
"כשהילדים יגדלו אני מקווה שהם יבינו את העניין וכמי שגדלו במשפחה כזו יהיה להם את הביטחון להתמודד עם כל הקולות שבחוץ".
ובינתיים בכנסת
"אני מקווה שבפעם הבאה נראה כאן גם יותר נציגות מהפריפריה", אמרה ח"כ מירב בן ארי (כולנו) בדיון בנושא "משפחות גאות" שערכה השדולה הגאה בכנסת בשבוע שעבר. בדיון, שנערך בשיתוף האגודה למען הלהט"ב, עלו האתגרים שעומדים בפני הקהילה הגאה בדרך להקמת משפחה - מנישואים גאים ועד הבאת וגידול ילדים בישראל (פונדקאות, אימוץ ועוד) - על ידי חברי כנסת, משפטנים, דוברים מטעם הקהילה, נציגים ממשלתיים ועוד.
את הכינוס ערכו היו"ריות המשותפות של השדולה: בן ארי, מרב מיכאלי (המחנה הציוני), יעל גרמן (יש עתיד), מיכל רוזין (מרצ) ושרן השכל (הליכוד). בין הסוגיות שהועלו בדיון היו בקשה להכרה בהורה שאינו גנטי כהורה לכל דבר בסוגיות משפטיות וחברתיות, תקצוב לחינוך בבתי הספר שיעסוק בנושא משפחות גאות והטענה כי לא נעשית בישראל חקיקה מהותית למען הקהילה הלהט"ב, בעיקר בתחום המשפחות הגאות.
ח"כ רוזין: "האפליה כלפי הקהילה הגאה היא בכל מקום ושלב בחיים ושורשה הוא באי־הכרה. לא ייתכן שבשנת 2017 אוכלוסייה בישראל תסבול מאוזלת יד כה גדולה בהקמת וכינון משפחה. חודש הגאווה הוא הזמן לדרוש שוויון זכויות; אנחנו נמשיך להיאבק, ועצם היותנו כאן היום, בלב בית המחוקקים הישראלי, הוא ניצחון גדול".
ניצחון גדול עוד יותר הושג יום אחד אחרי, כאשר בהחלטה חסרת תקדים קבעו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב כי זוגות לסביות עם ילדים יוכרו כשתי אימהות מרגע הלידה, ולא יטורטרו בבדיקות של שירותי הרווחה כדי לקבל צו הורות כפי שהיה בעבר.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
