כבר קרוב לשבע שנים שאיציק סעידיאן, הלום הקרב שהצית את עצמו ביום שני השבוע מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה וזעזע את המדינה כולה, סוחב עמו את המחזות הקשים מהקרבות במבצע צוק איתן, במהלכן איבד שבעה מחבריו, ביניהם סמל בן וענונו הי"ד. 

השניים, לוחמי גדוד 13 של גולני, היו חברים טובים ונלחמו כתף לכתף בקרב בסג'עייה. במהלך הלחימה, בן ז"ל התעקש להחליף מקום בנגמ"ש עם סעידיאן שנענה לבקשת חברו וירד מהנגמ"ש. רגעים ספורים לאחר מכן, נורה טיל נ"ט על הנגמ"ש שעלה בלהבות וחבריו של סעידיאן בתוכו. 

שרית וענונו, אמו של בן, שמעה על שאירע השבוע והתקשתה להאמין. "התחלתי לבכות בבית כמו משוגעת" - סיפרה בריאון ל"חמש עם שרון גל" של רשת 13. "תמיד ידעתי שהמצב הנפשי של איציק לא כל-כך טוב. הוא סיפר לי על המלחמות שלו מול משרד הביטחון ושיתף אותי על החברות הטובה עם בן".

"הוא סיפר לי שלקח מאוד קשה את זה שבן החליף אותו בנגמ"ש" - הוסיפה. "הוא אמר לי - 'למה אלוהים לא לקח אותי במקומו? אף אחד לא היה מרגיש בחסרוני כמו בחסרונו'. ניסיתי לעודד ולחזק אותו". 

שרית הוסיפה וסיפרה כי איציק שיתף אותה בעבר על כך שלעתים הוא רואה לנגד עיניו את הנגמ"ש בוער, ודמותו של בן עומדת מעליו ומחייכת אליו. לדבריה, איציק אמר כי באותו הרגע הוא היה מנסה "לכסות את עצמו בחול ולקבור את עצמו". 

סעידיאן, שמאושפז במצב אנוש בשיבא תל השומר, נאלץ כמו לוחמים רבים אחרים להילחם על מנת שיאמינו לו ויעלו לו את קצבת הנכות. במכתב הערעור שלו למשרד הביטחון לאחר שסירבו להעלות לו את הקצבה, הוא כתב: "אני לא רוצה להתאבד. אם לא הייתי צריך אתכם לא הייתי מגיע לפה. אני לא יודע מי אני ומה אני. אני לא רוצה להישאר מסכן".