שלושה שבועות ארוכים, מלאים בגעגוע, תסכול וייאוש רב עברו על יוגב, תושב עוטף עזה, שלא זכה לראות את בנו בן ה-5 (שגר עם אימו באשדוד ) בשל סכסוך עם גרושתו - כך לטענתו. כמי שמצא עצמו אובד עצות, הוא יצא השבוע חמוש במגפון תחת ביתה באשדוד, לו רק בכדי ליצור אינטראקציה עם בנו על מנת שידע כי אביו מתגעגע אליו מאוד.

צפו ברגע קורע הלב >>

"רציתי לראות את הילד עפ"י הסכם הסדרי הראייה שלנו וחזרתי הביתה בלעדיו" – סיפר יוגב, "לא ראיתי אותו כבר שלושה שבועות ופשוט החלטתי שהוא צריך לדעת שאבא שלו פה, מתגעגע אליו ורוצה לראות אותו. אני בטוח שגם הוא  מתגעגע אליי, שמעתי אותו צועק מהחלון: "אבא, אבא". אני לא מפסיק לחשוב עליו, נשבר לי הלב".

בין השניים, שגרושים מזה ארבע שנים, קיים הסדר ראייה במסגרתו הוגדרו הימים בהם יוגב יכול לפגוש בבנו, אולם לדברי אישתו הנוכחית, מידי חופשת קיץ עליהם לגשת לבית המשפט ולעובדת הסוציאלית על מנת שיוכלו להתחלק בימים שווה בשווה.  

"כל קיץ אותו דבר, אנחנו צריכים לפנות לבית המשפט ולעובדת הסוציאלית, ולהשקיע אנרגיות מיותרות בכדי להתחלק שווה בשווה בימי החופש" – היא מספרת, "השנה החלטנו לא לפנות לבית המשפט מפני שרצינו להגיע להבנה מול האימא".

"ניסינו ליצור איתה קשר אך ללא הועיל" – הוסיפה, "וכשנסענו לקחת את הילד במסגרת הסדרי הראייה הרגילים, היא לא נתנה לנו לקחת אותו בטענה כי לא זכורה לה איזושהי החלטה מבית המשפט בנוגע לימי החופש. ניסינו לפנות אליה שוב ושוב אך ללא הועיל, לכן פנינו לבית המשפט ועד היום לא זכינו לראות את הילד".

מדוע אתם צריכים לפנות לבית משפט כל קיץ מחדש?
"העובדת הסוציאלית משום מה ממליצה על הסדר ראייה רק לאותה שנה, על אף שביקשנו תוקף של כמה שנים קדימה. באופן כללי התחושה היא שסגרו בפנינו את הדלת. כל שנה מחדש זה מלווה בריבים ובהתחננויות - זו פשוט אטימות שאין להסביר. והינה הגענו למצב הנוכחי".

עורך הדין שמשון דוידי, בא כוחה של האם, מסר בתגובה: 

"מאז ומתמיד, כבר מזה כ-4 שנים, עמדה מרשתי בהסדרי הראיה אשר נקבעו על ידי בית המשפט. התביעה להסדרי ראיה נסגרה על ידי בית המשפט מחוסר מעש מצדו של האב, כפועל יוצא מכך, הסדרי הראיה שהתקיימו עד כה בוטלו. בנוסף, הסדרי הראיה בחופשת הקיץ נקבעו על ידי בית המשפט בכל שנה עבור אותה השנה בלבד.

עוד יודגש כי האם ניסתה להחיות את כלל התובענות בכלל ואת התובענה להסדרי ראיה בפרט, אך לצערה הרב ניסיונה כשל עת דחה כבוד בית המשפט את בקשותיה.

לאור ניסיון העבר של האם בקיום הסדרי ראיה בין האב לקטין, קיים חשש כבד בליבה של מרשתי כי ללא הסדרי ראיה תקפים יוכל האב לקחת את הקטין ולא להחזירו לביתה, שכן על אף החלטת כבוד בית המשפט בדבר המועדים הקבועים להסדרי ראיה, האב נהג להפר ברגל גסה את הצו השיפוטי ולא אחת אילץ את מרשתי לפנות אל משטרת ישראל להשבת הקטין.

מרשתי סבורה כי האב מחפש קיצורי דרך להשגת מטרותיו, שעה שכל מה שהיה עליו לעשות זה לפנות אל כבוד בית המשפט בבקשה מתאימה, בהליך המתאים ותו לא. אולם, האב בחר לנקוט בצעדים בניגוד לדין, תוך כדי הכפשת שמה של מרשתי, על ידי הוצאת פרסום מעוות ברשת החברתית שכתוצאה הוכפש שמה של מרשתי ללא עוול והיא אף קיבלה איומים של ממש על חייה.

עצוב מאוד כי האב בחר להעביר את הדיון במחלוקות בין הצדדים מכותלי בית המשפט אל שולחן הציבור הרחב, על אחת כמה וכמה כשמדובר בענייני משפחה שהמחוקק קבע מפורשות כי אין להוציאם אל מחוץ לדלתיים הסגורות של בית המשפט. 

הגרוע מכל כי האב ביים את הסרטון והעלה אותו ברשת החברתית לשם מטרת הכפשת שמה של מרשתי בלבד, זאת לנוכח העובדה כי בד בבד השכיל להגיש לכבוד בית המשפט בקשה דחופה לקיום הסדרי ראיה, כפי שהיה צריך לנהוג בנסיבות העניין, מבלי לגזור את דינה של מרשתי בכיכר העיר.

בכל מדיה בה התראיין האב הלין על מרשתי כאילו במשך 20 ימים, לכאורה, לא זכה לראות את בנו הקטין, שעה שעמד בפניו ארגז כלים שהעניק לו המחוקק בנסיבות העניין, קרי הגשת בקשה דחופה להסדרי ראיה והיה זוכה לתגובה מידית של כבוד בית המשפט ואף בקביעת הסדרי ראיה על פי צו שיפוטי.

מרשתי שומרת על זכותה לפעול להשבת שמה הטוב וכבודה באמצעות הכלים המוענקים לה על פי כל דין".