ברשות החליטו לפתע (אחרי שקודם החליטו אחרת) כי המדינה תממן 50% מעלות הנחת צינור, שיעביר גז ממאגרי לווייתן ותמר למצריים. עלות הנחת הצינור מוערכת ב–700–800 מיליון שקל.

טיוטת ההחלטה, שפורסמה להערות הציבור, סותרת החלטה קודמת של הרשות, שלפיה חברת הגז עצמה תשא במלוא עלות התשתית ליצוא. (הציבור ובעלי עניין יכולים להגיש את תגובתם להצעת ההחלטה עד 1 במארס — יום לפני הבחירות לכנסת).

נראה שהאישור הדרמטי יאושר סופית עוד לפני שתתמנה הממשלה החדשה. לא זו בלבד, ההחלטה התקבלה ברשות הגז כאשר אין לה מנהל נבחר (רק ממ"ק זמני).

יצוא הגז נכון להיום מתבסס על צנרת ההולכה היבשתית הקיימת של נתג"ז ב(נתיבי גז) ישראל, שמחבר בין אשקלון לאל עריש.

קצב הולכת הגז אינו מספיק לכמויות שמבקשים לספק למיצרים ולכן השותפות בלווייתן ובתמר —החליטו לקדם הנחת צינור גז ימי בין אשדוד לאשקלון באורך של 46 ק"מ ובקוטר של 36 אינץ'.

בחודשים האחרונים ניהלו דלק ונובל מגעים ארוכים עם רשות הגז והפעילו לחצים כדי שהמדינה תחלוק עמן את עלויות הצינור הנאמדת בכ800 מיליון שקל. אך בנתיבי גז לישראל  סירבו לבקשה בטענה שהחלטת מועצת רשות הגז, עוד מ–2014, קובעת כי מימון פרויקט המיועד ליצוא יתבצע על ידי היצואן וכי אין צורך אמיתי בצינור.

לפני כשנה סיים מנהל רשות הגז יוסי (סאשה) ורשבסקי, את תפקידו, ובמקומו מונה כממלא מקום גראזי. והנה ברשות הגז החליטו לשנות את המדיניות של המנהל הקודם... וקבעו כי חצי עלות הצנרת תמומן על ידי נתג"ז (נתיבי גז, כלומר המדינה) ורק חצי יממן  היצואן עצמו שהם חברות הגז (החלטה שתעלה למשלם המיסים מאות מיליונים).

מלחמת הדעות:

יש שיטענו כי העסקה להנחת הצינור למצרים היא טובה למדינה, שכן  נתג"ז תשקיע 350–400 מיליון שקל, ובשנים הבאות היא צפויה לקבל כ–80 אגורות לכל יחידית חום, כתשלום על העברת הגז. מה שעשוי להכניס לה תגמול של עד 2 מיליארד שקל.

יש שיטענו  שזו עסקה עם מרכיב סיכון גבוה מאוד לחבלות מצד ארגוני טרור.

עוד נטען כי קיימת אפשרות שהמדינה תשקיע אך לא תהיה פעילות העברת גז דרך צינורות אלו ולכן גם אפשרי שיהיו אפס הכנסות.

אנשי מקצוע גם תוהים – אם המדינה כבר מממנת אז למה  מחצית מעלות הצינור ולא רק 10%? ביחס הגיוני לתגמול העתידי שלה?

ההחלטה כאמור כבר התקבלה (אם לא יהיו התפתחויות דרמטיות) - יצחק תשובה וחבריו ייהנו ממימון של הציבור לקידום עסקת הגז עם מצריים...