כבר עשרות שנים שאם המשפחה, פנינה רופא (65) מאשדוד, מפסלת בחומרים שונים ותופסת את מקומה בין האמנים המוכשרים בעיר, חברה באגודת האומנים אשדוד. שנים היא עסקה בתחום התיווך והספיקה לשמשה גם כפקידת בנק, אך העיסוק באמנות ויצירה התלווה אליה לאורך כל הדרך.

זה החל עוד מבית, בילדותה. הוריה עברו להתגורר בפריז שבצרפת כשהייתה תינוקת בת שנה, שם עסקו באמנות כל אחד בדרכו – האב מעצב פנים והאם מעצבת אופנה. האמנות עטפה אותה והייתה סביבה כל הזמן. בגיל 16 עלתה יחד עם משפחתה חזרה לארץ ובשנות ה-30 לחייה החלה ללמוד פיסול במתנ"ס ד' שבאשדוד. עד היום תלויה במתנ"ס עבודת הסיום שלה ושל כל אחד מהמשתתפים בסדנא, פסל של דמות רוקדת.

מאז הספיקה פנינה כבר לפתח טכניקות פיסול משלה. כישרונה התגלה דווקא כמבקרת בתערוכת יודאיקה בירושלים, שם במקרה נוצר החיבור בינה לבין בעלי הגלריה. השניים החלו לעבוד יחד וכך החלה פנינה להציג לראשונה את יצירותיה בתערוכות. בשנת 1995 אף יצרה פסל של חייל מתפלל בכותל, שהוקדש לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

בעקבות פרסום לתערוכה בה השתתפה בארץ, ובו השתמשו בצילום של אחת מיצירותיה, מצאה את עצמה פנינה נענית להזמנה מניו-יורק, שם הציגה את אמנותה בגלריה היוקרתית 'NY Art Expo' לפני כ-3 שנים. בתערוכה צולמו יצירותיהם של האמנים המשתתפים, אותם איחדו לספר אחד המציג את האמנים וצילומי יצירותיהם. פנינה בן רגע מצאה את עצמה מופיעה באותה שורה לצדם של האמנים הגדולים בעולם. 

בין היתר היא השתתפה בתערוכות התנדבותיות בהן יצירותיה נמכרו במטרה לגייס תרומות למען חולי סרטן או איידס. כיום ניתן למצוא את יצירותיה מוצגות גם בגלריות ותערוכות שונות באשדוד ובימים אלו בנוסף, יוצא למדפי החנויות ספר אמנות ישראלית בו מופיעים קורות חייה ותצלומים של יצירותיה. 

אם תשאלו אותה, בעבורה היצירה היא מעין ריפוי בעיסוק: "גם כשאני חולה או כשמצב הרוח ירוד - הפיסול הוא התרופה, זה פשוט כיף גדול ותחושת סיפוק גדולה" - היא אומרת. 

צפו, פנינה רופא יוצרת את אחד מפסליה >> 

יצירותיה במרביתן נולדו תחילה כרעיון במוחה ומהר מאוד הפכו לפסלים מוחשיים. במבט ראשון, ביתה שבאשדוד נראה כבית בורגני מן המניין, אך לאחר התבוננות קלה, מיד מתגלים פירטי האמנות הרבים שמונחים במקומות שונים ברחבי חלל הבית שהפך גלריית אמנות - פסלים קטנים וגדולים, פרטי נוי וציורים - יצירות אמנות של ממש, עליהן בעיקר אחראית פנינה.

בסלון על המדף, מתקיים לו חזון אחרית הימים כאשר פסלם של מריה הקדושה וישו מונחים בנחת לצד פסלו של משה רבנו ותיבת נח קטנה, שיצרה בעצמה. לכל פריט כמובן סיפור משלו, ומעבר למראה הטוב, בד"כ קיים בו גם מסר ערכי. על אף ניסיונה העשיר, טרם החלה פנינה להעביר את הידע הלאה, אך היא מעידה שאכן חשבה על כך.

בעבר, כבר הציגה פנינה את יצירותיה בגלריות ותערוכות שונות בתל אביב, מה שאט אט, הופך את דמותה מוכרת ובונה את שמה בתחום. בעקבות כך פנה אליה משה סעידי, שהתרשם לחיוב מעבודותיה, להציג את יצירותיה בתערוכה בגלריית "מגדל" שבתל אביב.

בתחילה, בנוסף אליה הוזמנו שתי אמניות נוספות מאשדוד ולדבריה אלו לא יכלו להצטרף. מיד הציעה לסעידי, אוצר התערוכה, שתדאג בעצמה לאמנים נוספים שיציגו בתערוכה. ניחוש קטן - במי מדובר?

מסתבר כי ארבעת ילדיה, בעלה וכן משפחתה המורחבת, עוסקים כולם באמנות בתחומים שונים ומרביתם יציגו את יצירותיהם בתערוכה המדוברת.

הכירו את בני המשפחה:
נתן (39) בנה, חבר הקהילה הגאה, בין היתר קופירייטר ומעביר פעילויות חינוכיות ותרבותיות בנושא התנהגות ושפה לילדים בכיתות א'-ג', כיום מתגורר בתל אביב. כבר שנים שעוסק בפיסול וציור ומעיד שגדל לתוך כך: עוד בילדותו הצטרף לאימו לחוג הקרמיקה, שם הספיק ללמוד דבר או שניים. בהמשך למד רישום ולקח מספר קורסים והשתלמויות באמנות ובציור.

האמנם, למראית העין נראה כי הכל ורוד בעולמו של נתן, אך אין הדבר מעיד כלל על המציאות שחווה. לאחר חזרתו מהטיול הגדול של אחרי הצבא בעוד בן 24 התגלה לו גידול סרטני. במשך 10 שנים שלמות התמודד עם המחלה, במהלכן אושפז לא פעם בבית החולים, עבר טיפולים רבים ועשרות ניתוחים, איתם גם תקופות החלמה ארוכות שבמהלכן הוגדר כנכה.

"אתה סוג של מת מהלך" הוא אומר ומתאר ימים חשוכים בהם אף חשב לשים קץ לחייו: "המלחמה הייתה להרים את עצמך ולהתנגד לכמיהה למוות, להתנגד לכמיהה לסוף". אם זה לא הספיק, באותן שנים, בעת ששהה בדירתו שבתל אביב, חווה נתן מוות קליני כתוצאה מאיבוד רב של דם. רגע אחד דימם בדירתו, וברגע השני התעורר בבית החולים.

למרות כל זאת ואחרי כל ההתמודדות מפרכת, ניצח נתן את המחלה לפני כ3 שנים. היו אלו שנים ארוכות שבהן כלל לא עסק באמנות, אולם במסגרת השיקום למד קופירייטינג ותסריטאות - תחום שבעיניו היה לתובעני מדיי.

"אני מאוד אוהב שפה, מילים וכתיבה" אומר נתן, "אך אחרי כל מה שעברתי אני לא מעוניין לנהל מלחמות. מה שכן, התפתחתי מאוד בציור באותם ימים והתחלתי לעבוד עם ילדים". באותה העת, פוגש נתן את מי שלימים הופך בן זוגו. מבחינתו הייתה זו תפנית חייו: "הוא החזיר אותי לחיים" הוא אומר, "אפשר גם לומר שמאז, חזרתי לתחום האמנות".

לדבריו, בעקבות המפגש עם המוות רצונו ההישרדותי יצא אל הקנבס, הוא מסביר: "התחלתי לשאול המון שאלות והשאלה שבלטה ביותר הייתה- כיצד נראית הנשמה. כך יצרתי סדרה בת 13 עבודות בהן ניסיתי לצייר את הנשמה בדרכים שונות - חלקן אבסטרקטיות, חלקן פנטזיה. הכל צבעוני ומעוד חי, למעט עבודה אחת בשחור ולבן שגם היא מתפרשת כצבעונית".

לכל ציור תובנה אחרת, הוא מסביר, ולכל נקודה על הקנבס משמעות גדולה. בעבודותיו מבטא נתן את ה'דומה' וה'שונה' ואת שלל הצבעים. בתערוכה הוא יציג את 13 העבודות של הנשמה.

דניאל (29) בן הזקונים, עורך דין במקצועו, יוצר דמויות ופסלים בחוטי ברזל. יצירותיו מתבססות כאמור על חומרים ממוחזרים. הוא מספר כי האמנות סבבה סביבו כל חייו: עוד כשהיה צעיר פיסל יחד עם אימו בחימר, אולם היצירה בחוטי הברזל התגלתה מתוכו והפכה המרכזית עבורו לפני כ-6 שנים. "היצירה עבורי מעין שבירת שגרה" הוא אומר ומוסיף: "מקום להביע את היצירתיות ולעבוד גם עם הידיים, במובן הפיזי. כל זמן שאני רואה לנכון, אני מנצל כדי לעבוד על היצירות שלי."

בתערוכה שתתקיים בשבוע הבא יציג דניאל שלושה פסלים עשויים מחוטי ברזל על בסיס מעץ, וזו למעשה תהיה הפעם הראשונה שיציג מיצירותיו.

אחיה אלי פרגון (59), אשדודי לשעבר, עובד באלתא כבר 34 שנים, כיום מתגורר בתל אביב. הוא עלה ארצה בשנת 1969 מפריז שבצרפת, גר וגדל באשדוד עד לפני 20 שנה. אמנם האמנות והיצירה חגו סביבו עוד מינקות אך רק לפני 10 שנים פרצו החוצה. את הזכות לכך הוא מוקיר לאשתו, טובי, שכמתנה ליום הולדתו ה-50 רשמה אותו לסדנת גילוף בעץ, מאז כל השאר היסטוריה.

לפני כשנתיים החל פרגון לעסוק גם בציור על קירות ולאחרונה ברישום בפחם. בפרויקט ייחודי שיזם יחד עם חבר לעבודה, ציירו השניים על מיגוניות הפרוסות ברחבי אלתא. "הרעיון היה להכניס צבע ולהפוך את מיגוניות הבטון לידידותיות ונעימות מראה" - אומר פרגון ומוסיף: "כמובן גם להבליט אותן, חלילה למקרה של ירי טילים על אשדוד".

יוזמה נוספת, כך מספר, נולדה כתרומה לקהילה ונועדה לשתף ילדים בעלי צרכים מיוחדים בציור על קיר ענק הגובל עם בית הספר מעלות, באורך 300 מטרים. לבסוף, נותרו פרגון וחברו לצייר לבדם על הקיר, עד כה הגיעו לכמחצית הדרך.

אם תשאלו אותו, מעבר לאהבת התחום, הפיסול בעץ בעבורו מביא לידי ביטוי גם את ההיבט האקולוגי. "קשה לי לראות עץ נכרת או נשרף" - הוא אומר, "לכן אני משתדל כמה שיותר להפוך את בולי העץ לפרטי אמנות יפים וכך יוצא שאני משלב את רצונותיי יחד עם האהבה לפיסול".
בתערוכה יציג פרגון מספר פסלי עץ שיצר בעצמו.

דוד אוסונה (18), קרוב משפחתה, עלה מצרפת בשנת 2004, התגייס לאחרונה לצה"ל, וכיום מתגורר באשדוד. אוסונה אמן ברמ"ח איבריו: הוא שר, מנגן, מצייר ומפסל. את ההשראה הוא מעיד כי קיבל מאימו, עוד כשהיה ילד קטן, כיום הוא יוצר בסגנון פופ ארט ויודאיקה. אמנם תהיה זו התערוכה הראשונה בה יציג מיצירותיו, אולם שאיפתו להפוך לאמן מוכר גם ברמה הבינלאומית וחלומו אף להטביע את חותמו ע"י יצירת סגנון חדש לחלוטין.

את האמנות אפשר לומר שלמד בעצמו ללא כל הכשרה ותאמינו או לא, בתיכון כבר היה מורה לאמנות. אמנם הוא שואב השראה מהעולם החיצוני, אך אמנותו כאמור מגיעה בעיקר מעולם הדמיון עד כדי שלא ניתן למצוא יצירה דומה לעבודותיו.

אוסונה נוהג לצייר ליד אנשים, לדבריו הם מעידים שזה מרגיע אותם. מסר כי בתיכון זיהו את כשרונו עד כדי שהותר לו לצייר במהלך השיעורים ואף להיבחן על החומר הנלמד ע"י ציור. בתערוכה הוא יציג שלוש מעבודותיו בסגנון פופ ארט.

בתה קארין (42) עובדת כמנהלת בחברת התעופה אל על, תשתתף גם היא בתערוכה, אבל להבדיל מאחיה, האמנות שלה באה לידי ביטוי כתחביב בתחום המתוקים, וביום פתיחת התערוכה ייהנו המבקרים מהעוגות המושלמות שתכין לרגל האירוע. היחידי מבין ילדיה שלא ישתתף בתערוכה וזאת מפני שהוא מתגורר בארה"ב, הוא מאור (35), אמן בתחום המוזיקה. מלבדם, יציגו את יצירותיה גם האמנית לורה פנחס, פסלת ברונזה מתל אביב והאמן, הרצל דוסטר, צייר ופסל מאשדוד, חבר באגודת האמנים בעיר.

כך מצאה עצמה משפחת רופא ושני החברים, יוצרים תערוכה ייחודית הממחישה את המפגש בין ברונזה, עץ, קנבס וברזל - תחומי היצירה השונים של כל אחד ואחת מהם. התערוכה תיפתח ביום שישי הבא, 21/12, בשעה 11:30 ותימשך עד ה-18 בינואר 2019. הכניסה ללא עלות והיצירות המוצגות בה הן למכירה. 

גלריה ״מגדל״ רח' דניאל פריש 3, תל-אביב. לפרטים נוספים חייגו: 054-260-8333 (פנינה)