[object HTMLHeadingElement]

סיפורי אשדוד - אלפסי, החמור שנעלם ואבוב החשיש שנפלט מהים אל נערי המעברה


להאזנה לתוכן:

אשדוד נט יציג לכם סיפורי נוסטלגיה ופולקלור מאשדוד הקטנה והאהובה של פעם, הדמויות הצבעוניות שיצרו את הווי החיים והסיפורים של העיר ונהפכו לאגדות אורבניות מקומיות משעשעות.
והפעם הסיפור על אברהם (ברהם) אלפסי ז''ל, החמור הנאמן שלו ואבוב החשיש שנפלט מהים הישר לנערי המעברה.
פרויקט של משה אלהרר לאשדוד נט . 

הסיפור מתחיל עם חבורת נערים שנקראו "חבורת המעברה" על שם מעברת העולים ברחוב ז'בוטינסקי ברובע א' .

מתחם המעברה פונה מהצריפים בסוף שנות ה70 ונהפך בתחילת שנות ה80 לטריטוריה הפרטית של חבורת המעברה שהורכבה מכמה עשרות נערים תושבי שוכנת הרב קוק באזור ב' משמר הירדן ורחוב ז'בוטינסקי ברובע א'. נערים שפרשו ממסגרות החינוך  והעבירו את ילדותם ונעוריהם ברחוב.

הם העבירו את זמנם בדייג בשובר של הנמל , בגידול סוסים וכלבים ..ועוד שאר עניינים שהשתיקה יפה להם.

כדי להיכנס לטריטוריה של המעברה היה צורך בכרטיס מועדון אקסקלוסיבי ...לא כולם הורשו להסתובב באזור - היית חייב להיות מקושר לאחד מאנשי המעברה כדי להסתובב בשטח והסלקציה הייתה חזקה וקפדנית.

במתחם המעברה על כביש ז'בוטנסקי הייתה בסטת האבטיחים של אברהם (ברהם) אלפסי ז''ל שהיה דמות מאוד מוכרת ואהובה מראשית ימיה של אשדוד.

אלפסי והחמור האהוב
אלפסי והחמור האהוב

ברהם באמצעות החמור הנאמן "נערי" שהיה רתום לעגלה היו יוצאים בעונת הקיץ לשכונות הדרומיות יותר כדי למכור אבטיחים (אבטיח על הסכין) שניהם היו חרוצים ביותר וברהם אהב את חמורו עד מאוד.
לנערי החמור תיכף נחזור.

בשנות ה80 הייתה תופעה של הברחות חשיש איכותי לארץ מלבנון דרך הים ובאמצעות אבובים מלאים בסוליות חשיש.

לחשיש האיכותי קראו אז בארץ  "זהרת אל לובנן " או "דובדוב" בשפה האשדודית המקומית של אז  וזה היה הקרם של הקרם של החשיש בארץ.

סוחרי הסמים בארץ שציפו למשלוח היו יצאו לים עם סירות דייג אותן שכרו באמצעי כזה או אחר ומדי פעם פספסו אבוב או שניים שנפלטו לחוף.

בבוקר אחד למרבה המזל נפלט לחוף השובר באשדוד אבוב מלא בחשיש אותו איתרו הנערים מחבורת המעברה בזמן שישבו על הטרפורטים ודגו "כחילות" (סוג של דג חוף). עם זיהוי האבוב החבר'ה נטשו את החכות ורצו לחוף "לחלץ" את "הבוננזה" שהגיעה מלבנון. הם ידעו מניסיונם שהאבוב שווה הרבה מאוד כסף ברחוב (המחשבה להעביר את האבוב למשטרת אשדוד לא הייתה אופציה שעלתה במוחם).

זו הייתה "מכה" רצינית עבורם שאמורה הייתה לשדרג את זמנם ואיכות חייהם.

אבוב החשיש הועבר להסלקה בשטחי המעברה בה הייתה ממוקמת גם בסטת האבטיחים של ברהם אלפסי ז''ל. משכנו של החמור החרוץ והנאמן היה מאחורי הבאסטה.

הבסטה מאחוריה הוחבא האבוב
הבסטה מאחוריה הוחבא האבוב

מה שהנערים לא לקחו בחשבון הוא שלא המשטרה תגלה את האבוב, אלא דווקא החמור. הם לא ידעו אז שהחשיש הוא חומר אורגני שטעים לחמור הרבה יותר מעשב רגיל. והחמור כמו חמור,  ראה בסוליית החשיש סעודת מלכים אותה הוא לעס להנאתו. לאחר שסיים החמור לאכול קילו וחצי עד שניים, הוא פשוט התעלף ונרדם.

אלפסי והחמור האהוב
אלפסי והחמור האהוב

במשך כמעט שבוע ימים החמור נעלם וכול השכונה יצאה לחפש את החמור האהוב של אלפסי.

באותה העת החליטה חבורת המעברה לחזור ל"מסתור החשיש"" ולחלק את החשיש לאצבעות שניתן למכור... ואז התברר גודל המחדל.

החמור התגלה שרוע מעולף בצמוד למה שנשאר ממצבור החשיש.
לקח זמן עד שהבינו שהסוטול עשה את שלו והחמור החרוץ פשוט נרדם להנאתו לכמעט שבוע!

יודעי דבר מספרים שלקח לחמור עוד שבוע (מאז שהוא נמצא) להתאושש ולעמוד על הרגליים בצורה מלאה ולחזור לעבודה באבטיחים.

החבורה בזבזה את הבוננזה שנפלה לידיה מהים על "לקוח" שלא שילם אגורה.

מר אלפסי היקר נפגע מכך שלא יכול היה לעבוד במשך כמעט שבועיים בשל הפגרה שלקח החמור, שלא לדבר על הלחץ הנפשי שלו כשאיבד את חמורו וכשראה אותו שרוע ללא תנועה.

המרוויח הגדול בסיפור הזה היה ללא ספק החמור "נערי" שתפס לעצמו חופשה לא מתוכננת של שבועיים.

מאז החמור הספיק לחיות לעוד הרבה שנים והלך לעולמו בשיבה טובה והשאיר לנו סיפור שיש מי שמוכנים להישבע שהוא אמיתי לגמרי .

אברהם "ברהם" אלפסי ז''ל הלך לעולמו כאגדת אבטחים ידועה, חבורת המעברה כבר מזמן יצאה לפנסיה, ילדו ילדים באשדוד ובהמשך נכדים שגדלו על נערי החמור, על אלפסי, על סיפורי המעברה ועל החיים שהיו כאן יפים ושמחים בסה"כ בעיר האהובה.

 
 
x תמונה ללא תיאור
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה
נגישות