זה קרה ביום שישי שעבר, כשעתיים בלבד לפני כניסת השבת. פול היה בבית לצד אשתו כשלפתע התרחש הנורא מכל. רק 5 שעות קודם לכן הוא שוחח בטלפון עם אסף בנו הבכור. יממה לאחר מכן, במוצאי השבת, הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד כשרבים מלווים אותו בדרכו האחרונה.

"אבא נפטר די בפתאומיות" – אומר אסף. "בחודשים האחרונים אמנם הייתה הידרדרות מסוימת במצב שלו, אבל זה הגיע בהפתעה. לא ציפינו לזה. הוא נלחם כארי עד הרגע האחרון והיה פעיל ועצמאי לחלוטין – הוא נסע לטיפולים לבדו, התלבש יפה כפי שאהב ונהג ללכת לים".

על אותה שיחה שערך עם אביו שעות בודדות לפני מותו הוא מספר: "הוא התקשר וביקש את מספר הטלפון של דוד, בן דוד רחוק שלנו שגר באפריקה. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה השיחה האחרונה שלנו".

"במוצאי השבת התברר כי השיחה לדוד לא הייתה שגרתית" – הוא מוסיף. "דוד שמח שאבא התקשר אליו, אבל הוא לא הבין את פשר העניין. הוא דיבר איתו בעיקר על המשפחה וסיפר לו כמה הוא גאה בנו הילדים שלו וכמה הוא אוהב את אשתו. כמה שעות לאחר מכן הוא נפטר...בדיעבד, הבנו שזו הייתה שיחת פרידה".

הידיעה בדבר פטירתו של פול ז"ל התפשטה במהירות. מאז תחילת השבוע, הפך אוהל האבלים שהוצב בחצר בניין מגוריו ברובע ט"ז למוקד עלייה לרגל עבור רבים מכל רחבי הארץ, שהגיעו לחזק את ידי המשפחה ולהשתתף בצערה.

"היופי היה לראות אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים" – אומר אסף. "אבא שלי, מסתבר, נגע בהרבה מאוד אנשים בחייו, והיה להם חשוב להגיע ולהשתתף בצער המשפחה. היה בחור אחד שהגיע במיוחד מערד, הוא ישב חמש דקות והלך. מסתבר שהוא היה לקוח קבוע של אבא במסעדה".

"אבא לא למד בישול באופן מקצועי מעולם, את הכל הוא למד מאימא שלו"

פול הגיע לראשונה עם משפחתו לארץ ממדריד בשנת 71 לרגל חגיגות בר המצווה שלו. המשפחה התאהבה בן רגע בישראל הצעירה והחליטה להשתקע כאן. הם התגוררו ברובע ו', ופול הצעיר ניגש ללמוד במקיף ג'.

אחרי כ-3 שנים, סביבות גיל 16, הוא החליט לפרוש מהלימודים והחל לעבוד כמלצר במסעדת "אספניה" הצעירה שהוריו הקימו ברובע א'. מאז, במשך 38 שנה, הוא יצא מידי בוקר לפתוח את המסעדה והיה מסיים את עבודתו בשעת לילה, כשאחרון הסועדים עוזב את המקום.

"הוא לא למד בישול באופן מקצועי מעולם, את הכל הוא למד מאמא שלו, סבתא שלי" – מספר אסף. "אני זוכר איך באודישן למשחקי השף לפני כשנתיים הוא סיפר עליה, כמה שהוא מתגעגע אליה, לשיעורים ולטיפים הקטנים שלה בבישול".

מעבר למנות האוכל המוצלחות שהגיש במסעדה, פול תמיד דאג להעניק חוויה תרבותית מלאה לבאי המסעדה. "אין ספק שהוא הביא איתו תרבות שלמה" – אומר אסף, "המאכלים המסורתיים, המוזיקה, הניחוחות והמראות...לא סתם קראו לה "אספניה" (=ספרד)".

לפני כשנתיים הוא החליט בצעד נועז ומשמעותי לסגור את המסעדה אחרי כמעט ארבעה עשורים של פעילות. לדברי אסף, הוא עשה זאת בלב שלם. "הוא הרגיש תחושת מיצוי ומאוד רצה כמו להרוויח את המשפחה מחדש" – הוא אומר, "בסוף, התחום הזה מאוד תובעני ושואב".

חודשיים בלבד עברו והמחשבה כי עליו לשוב לעבוד החלה לנקר בו. "אבא היה רגיל לקום כל בוקר לעבודה במשך 38 שנה" – אומר אסף, "אז הוא החל לעבוד כיועץ קולינרי ומנהל אירועים באולמי הילה. הוא מאוד נהנה שם, הוא שמח לחזור לארח אנשים, אבל אז הוא גילה שחלה במחלה והוא הפסיק לעבוד".

במרוצת השנים, פול הפך לדמות מרכזית בתחום הקולינריה בעיר. עם חיוכו הכובש ושמחת החיים שאפיינו אותו, הוא שבה את ליבם של רבים ולא אחת היה להם להשראה. "אבא מאוד אהב את אשדוד" – אומר אסף. "במשך השנים הגיעו אליו לא מעט הצעות מרחבי הארץ, אבל הוא סירב לכולן בנימוס...הוא פשוט לא היה מוכן לוותר על אשדוד".

לא הרבה יודעים שמאחורי דמותו של בעל מסעדת הדגים ופירות הים הלא כשרה, עמד אדם שניהל לרוב אורח חיים מסורתי-דתי. "אנשים שהסתכלו עלינו מבחוץ תמיד היו בהלם מהדיסוננס" - אומר אסף. "מצד אחד אנחנו משפחה דתית שומרת שבת, מצד שני המסעדה לא כשרה בעליל".

"גם אבא שלי - אמנם הוא לא בא מבית דתי, אבל גם הוא שמר שבת ואכל כשר" – הוא מוסיף. "זה אולי שני צדדים מנוגדים, אבל של אותו המטבע. בבית שלנו תמיד היה את חופש הבחירה, אני חושב שזה מגיע מאותו רצון פשוט, כנה ומכיל למשפחתיות".

"לאבא לפני הכל היה חשוב שנהיה בני אדם, וככה חונכנו" – הוא אומר. "הוא לא כפה עלינו שום דרך מעולם ותמיד נתן את התחושה שלא משנה באיזו דרך נבחר הוא יהיה שם לתמוך בנו. המשפחה הייתה בראש מעייניו עד הרגע האחרון".

פול ז"ל הותיר אחריו את אורית אשתו ואת שלושת ילדיו - אסף (30), אושר (27) וילין (22).

יהי זכרו ברוך!