שנות ה60 וה70– "תחילתה של סצנה תרבותית" 

" נתחיל במוזיקה " .

אשדוד "המוזיקלית "של השנים הראשונות, הייתה בתולית לחלוטין. הנוף בעיר כלל שני צבעים כחול (ים ) וצהבהב (חול) - חברתית הצבעים היו יותר מגוונים, והאווירה קסומה  - כולם הכירו את כולם, וכמעט כולם היו באותו מצב סוציואקונומי (כלכלי) דומה. עידן הפשטות.
הייתה תקופה שהקימו כאן את "חוג המגש", ניסו ליצור תרבות מכלום ושום דבר.

ביקום מקביל, בתל לאביב, החלה סצנת ה"רוק אנד רול" והסלואו ( פול אנקה / אלוויס פרסלי /צ'אק ברי / ג'רי לי לואיס / ריי צ'רלס / הביטלס / הביץ בוייז). בצמוד, כיכבו גם הזאנרים הצרפתיים כגון  דלידה/ אזנבור / אנריקו מסיאס / ג'ו דאסנג' ורבים נוספים ובאשדוד שמעו אותם בשקיקה בעיקר דרך הפטיפון.

בתחילת שנות ה70 הז'אנר היווני הקצבי של אריס סאן שהתחיל לפעול במועדונים של יפו "נובמבר" "אריאנה" "כליף" עם סצנת להקות ה"קצב" ומועדונים כמו "קליפסו" ו"כריש" ברמלה אבל ניצנים החלו גם באשדוד.

"דיסקוטק מי עמי" 1970-1 ( מלון מי עמי רובע א' )

התושבים /העולים החדשים אהבו לרקוד – יוצאי רומניה, כמו יוצאי ארצות צפון אפריקה, עם ההשפעות הצרפתיות/מזרח תיכוניות,  חיפשו לרקוד כמו בסרטים – מצב הרוח, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים היה מרומם - אנשים רצו לרקוד וכשיש ביקוש קמים גם יזמים:

כך הוקם דיסקוטק מי עמי, ע''י אנשי העסקים האחים מישל ודוד אזוגי. המועדון / דיסקוטק נפתח בבית המלון עצמו ,והיה הראשון שהציג חוויית בילוי שהייתה דומה יותר למקומות מקצועיים בצרפת. אנשים ובעיקר נשים התלבשו כמו לנשף בהגיעם לשם , הדור מן (שומר הסף היה מוריס סולטן ) הברמן הראשי היה אמיל נידם .

 מועדון ריקודים " זום זום "

הוקם ונוהל ע''י האחים שלמה ואלברט וויצמן ז''ל שהיו עובדי נמל, המועדון נפתח בווילה פרטית ברחוב הרב הרצוג ברובע ב' ( רחוב סומסום של ימנו ), אלברט היה מדריך לריקודים סלוניים, ובהמשך היה שותף בעוד מס' מקומות בילוי מוכרים שנפתחו בעיר מאוחר יותר, המועדון נפתח בשנת 1971/2 ופעל שנתיים שלוש, במקום גם הופקו מס' חתונות. הקהל של המועדון היה בגילאי 16-22 והיה נראה כמו סצנה בסדרה האמריקנית המיתולוגית HAPPY DAYS.

"מועדון "מולן רוז' "

נפתח באמצע שנות ה70 ( 1975-6 ) במתחם הבילויים החדש שבקומפלקס מי עמי. הבעלים היו אנשי העסקים מישל ודוד אזוגי וסמואל אזוליס. משפחת אזוגי הייתה בעלים של חלק משמעותי מהנדל''ן במתחם מי עמי כולל בית המלון. 

הדור מן ( שומר הסף ) בכניסה למועדון היה צ'רלי בן כליפה ז''ל האגדי, איש חזק מאוד עם לב ענק באותה מידה, מולן רוז' פעל מס שנים בודדות והציב את אשדוד לראשונה כמקום שמבלים בו בסטנדרט של חו''ל .

מולן רוז' כבר דיבר בשפה הרבה יותר מקצועית ברמת העיצוב והחדשנות, הסאונד והתאורה, שטיחים מקיר לקיר, ספות קפיטונז' , בר יוקרתי ונוצץ, קוקטיילים ואלכוהול תוצרת חוץ ... המוזיקה הייתה שילוב של הרוק אנד רול, והתחלת הדיסקו הקלאסי ( גלוריה גיינור / דונה סאמר /הג'קסונים / הבי ג'יז ועוד ).

הקהל היה מחויט ולבוש פיקס.

" לידו "

בתחילת שנות ה70, הוקם בעצם מועדון החוף הראשון בעיר שהיה ממוקם מאוד ) קרוב לנקודה בה הוקם שנים מאוחר יותר ה"חוף המערבי" של ג'וג'ו אבוטבול).

את המקום פתחו אנשי העסקים האחים מישל ויהודה בן שושן, שבהמשך פתחו עוד מספר מקומות חזקים בתחום הבילוי והמסעדנות וכמובן את קולנוע אשדוד ...

עד היום זכורות לדור המייסדים הופעות של  להקת "האחים בנז" מאשקלון שהיו להקה חזקה ומושכת קהל .

"מועדון הניצחון "

נפתח בתחילת שנות ה70 ע''י זלמן וקוקי ( קוקי בהמשך פתח את הגלידריה ובית הקפה במרכז א' שנשא את שמו). המקום נבנה במפלס התת קרקע של מרכז מסחרי ב', לאחר שנסגר המועדון ניהפך למועדון סנוקר וביליארד של האחים אקב .

"אולמי לחיים "

הוקמו ונוהלו ע''י משפחת אסולין אף הוא בקומפלקס מי עמי. מעבר להיותו אולם שמחות המקום הפיק מסיבות של מאות רוקדים ומבלים, והיה בזמנו למתחם הריקודים הגדול ביותר באזור, המסיבות במקום החלו באמצע שנות ה70 עד תחילת ה80, להקות קצב, הופעות תקליטנים ועוד ...

מרכזים קהילתיים

המרכזים הקהילתיים והעירוניים, בתחילת שנותיה של העיר, נועדו למשוך אליהם נערים ונערות ולתת להם סוג של מסגרת של אחרי בית הספר , אם בספורט / אומנות / מוזיקה / חוגים ועוד פעילויות כאלה ואחרות.

הדור של אותם הילדים שבילו במסגרות הללו גדל והגיע לגיל נערות ובגרות ...ואז התחילו בעצמם לארגן מסיבות לבני נוער ומסיבות גיוס לצבא, עם DJS חובבים ( בעיקר כאלה שהביאו תקליטים של האחים הגדולים וההורים שלהם) הסאונד היה בסיסי/בייתי וחצי מקצועי. אלכוהול לא היה שם ...

" ויצו" ברובע א'  ה"ביצה" ברובע ג' ו'  " בית רוגוזין" ברובע ב' ( שם גם התקיימו חתונות, כולל של איציק ועופרה ההורים שלי) – המרכזים הללו היו רלבנטיים מאוד מאמצע שנות ה60 ועד תחילת שנות ה80.

הסרט ההסטרי, שגעון המוזיקה, הוקרן בעיר בשנת 1977, בכיכובו של ג'ון טרבולטה. חוקי המשחק השתנו. "כולם רצו להיות טרבולטה" . לגבר שידע לרקוד הייתה הצלחה גדולה יותר עם נשים והגבר החדש שינה פוזיציה.

שנות ה80 אשדוד הופכת למעצמת דיסקוטקים (יחסית)

הדור החדש  שקם לתוך העיר אשדוד, הוא זה שיצר למעשה את תקופת השיא של הבילויים בעיר – בסוף שנות ה70, תחילת ה80.

מוזיקת הדיסקו הביאה איתה מועדוני ריקודים וכל גברבר קשוח לכאורה, היה צריך להתחיל ללמוד לנענע כי אם לא... הוא היה מחוץ למשחק הבנים בנות.
ג'ון טרבולטה היה המודל ברחבת הריקודים ופארה פוסט הייתה הפנטזיה.

בתל אביב נפתח הקוליסאום שהיה הדבר של חיי הלילה והמקום שכל אשדודי חלם להיכנס אליו.

המוזיקה היא דיסקו. שיא האופנה - מכנסי פדלפון - רחבים למטה וצמודים מאוד למעלה (גם לגברים וגם לנשים), שיער ארוך לגברים בסגנון מייק ברנט, כולל שיערות בחזה, לבחורות שיער מנופח בקבוקים וקארה שמזכיר את הפנטזיה של אותה התקופה. הכול היה מאוד שמח וצבעוני וכולם השקיעו לפני כל יציאה, בעיקר באוגוסט כשהצרפתים (אם נדייק אז הצרפתיות) באו לאשדוד לחופשת הקיץ.

בסוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80 באשדוד, מסיבות רבות התקיימו בבתים פרטיים ובמקלטים בעיקר בימי שישי (יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה - נבחר לשיר השנה ב1982).

דור המייסדים בעיר היה הרבה יותר ליברלי מבחינה דתית מדור הבליינים ב2024. 

בכל שישי כולם חיפשו היכן מתקיימת מסיבה, גם אם לא הוזמנו אליה ישירות.

בחתונות ובמועדונים עלו לשיר קבוע להקת " אצבעות הזהב" האשדודית של מקסים ומרקו שהיו נערצים עד תחילת שנות ה90 .

"נגרסקו" ו "ה30 פלוס":

נפתח ב 1981 ע''י האחים ארמו ובני נידם, המקום הוקם במפלס התחתון של מתחם "ריווירה" בחוף מי עמי. המקום היה סוג של מועדון ולאונג' שמכיל 150 איש. המקום היה מושקע עיצובית ומאוד קלאסי, קהל מחויט בחליפות.

הוותיקים זוכרים את זהבה המלצרית ואת בן זוגה תומאס הבלגי שהיה הברמן במקום, תמיד לבוש בקפידה עם פפיון או עניבה. תומס היה ברמן מקצועי שהתמחה בקוקטיילים צבעונים שמזכירים את "ספינת האהבה". הDJ היה מיכה בן אלי.

בהמשך המועדון החליף ידיים ונהפך ל 30 פלוס שנוהל ע''י שלמה נהר וחיה. הם ביקשו לתת מענה לקהל הבוגר יותר מהצעירים שהשתלטו על כל מקומות הבילוי, אבל לא הכניסו כסף, מקסימום בזבזו כוסית שתיה חריפה או קלה מדמי הכיס.

אבל אז, גילאי ה30 פלוס היו כבר בעלי משפחות עם יותר מילד אחד, הם הגיעו פחות והבעלים נאלצו שוב ושוב להתפשר על הגיל.

"היי סוסייטי"  

נפתח ב1984-5 ע''י שלושה אנשי עסקים גיאורגים ( דוד ,סוסו והרצל ) המקום הפגיז סגנון עיצובי יוקרתי הכולל - אקווריומים, שטיחים מקיר לקיר, מערכות סאונד ותאורה מתקדמות. בקיצור, המקום היה מאוד קלאסי באופן יחסי לתקופה וישב במפלס התחתון של קומפלקס מי עמי .

תקליטן הבית היה מיכה בן אלי שהיה שם דבר בעיר ואחד הראשונים לתת את המקצבים והסאונדים הנכונים לאותה תקופה.

את קריירת הDJ מיכה החל מס שנים לפני. עם פתיחת הדיסקוטק קיבל את הבמה והפך לתקליטן הבית של המקום, בהמשך מיכה פתח את חברת המוזיקה לאירועים "קליק" שלקחה חלק בהמון חתונות ובר מצוות בעיר עד סוף שנות ה90 .

"מג'יק"

נפתח ב1986-7, אף הוא במפלס התחתון של קופלקס מי עמי, מס' מטרים הפרידו בינו לבין השכן הוותיק היי סוסייטי.

את המקום פתחו המסעדנים ואנשי חיי הלילה אלי ביטון (בגין) ז''ל ורעייתו גרציה שתבדל לחיים ארוכים.

המועדון הזה כבר היה  גירסה ראשונית למועדונים היותר חדשים שעתידים להיפתח בשנות ה90, עם תאורת אולטרה סגול, פליקרים וסגנונות מוזיקליים שהיו חדשניים יותר לתקופה.

מג'יק היה הראשון לזהות את הכיוון אילו סצנת המועדונים תגיע בשנות ה90 וה 2000.

תקליטן הבית במקום היה צ'רלי אביטן שהיה מאוד מוכשר ואהוב בעיר. לצ'רלי הצטרף בהמשך עולה חדש ממרוקו ששמו הוא גדי אטדגי שהיה DJ שהתמחה במוזיקה שהתאימה לקהל הצרפתי הצעיר שהגיע בהמוניו בכול קיץ לחודשיים של חופשה בישראל, לכול התיירים היו משפחות באשדוד וגדי ידע לנגן את הז'נרים הצרפתיים. באותה התקופה המועדון היה מאוכלס בחצי ויותר של תיירים, וההרגשה הייתה של חו''ל, המועדון היה סיפור הצלחה ועבד מס שנים עד 1991-2.

" טרופיגל " 

הוקם בחוף לידו ע''י איש העסקים אורי מור יוסף והיה בעצם לפארק המים הראשון באשדוד.

בשנת 1987-8 הDJ והמפיק יורם סוויסה ( 2001 ) התחיל להפיק שם מסיבות המוניות לבני נוער. המקום משך מאות בליינים בכול מסיבה ויורם דאג לארח DJS כוכבים כמו יורם וזנה ועוד.

המקום פעל בחודשים יולי ואוגוסט מס' עונות. מס שנים לאחר מכן שכרו את המתחם האחים אשר וסם בן שושן הבנים של יהודה, וקראו למקום הטוסיק קלאב שלא החזיק הרבה זמן.

שנות ה90 ותחילתם של המועדונים הגדולים והמוזיקה האלקטרונית

בתחילת שנות ה90 הסצנה השתנתה באופן דרמטי - מדיסקוטקים קטנים וצבעוניים שהכילו 150-250 בליינים ל"מועדונים" שמכילים בין כמה מאות ליותר מאלף בליינים, המקומות היו כבר הרבה יותר גדולים והרבה יותר מקצועיים, סגנון הבילוי השתנה, המוזיקה אלקטרונית נכנסה וכנ''ל משני התודעה (סמי מסיבות) כגון אקסטזי נכנסו לחוויה ה"קלאברית".

המסיבות היו מתחילות רק בשעה 24:00 וכל מי שהיה מאחר יותר (לכיוון 01:00 ומעלה, היה נחשב יותר). הצעירים היו מתייבשים בבית, מחכים בקוצר רוח מארוחת השבת ועד לחצות מבלי חלילה להרדם (לא היה אספרסו).

בלייני המועדונים נהפכו להיות "קלברים" הסגנונות המוזיקליים הפכו יותר ויותר לאלקטרוניים וDJS כמו צ'ופי /רביד יהושוע / לאקי לו / עופר ניסים /סהר זנגילביץ' /אסי קוז'אק ועוד נהפכו למגה סטארים.

הז'אנרים הבולטים היו ,HOUSE / TECNO / TRANS עם השפעות מלונדון, אמסטרדם, שיקגו וניו יורק.

הראשונים להיפתח ולקבוע את הסצנה בארץ היו בת''א אליזבט ...KU ופאצ'ה / אלנבי 58 ואוקטופוס / LEMON / וכמובן האומן 17 בירושלים.

את המוזיקה האלקטרונית הכניס והשריש באשדוד הDJ והיוצר צ'רלי בן מוחה (מיסטיקה) בן העיר, שהיה חלק מדור המייסדים של הטראנס בארץ.

בשנים 90-99 המוזיקה האלקטרונית עדיין לא הייתה חזקה כמו בת''א ובירושלים, אבל נתנה סימנים ברורים לאן הסצנה הולכת, ומבין הז'נרים שהזכרתי הטראנס התקבל באשדוד בזרועות פתוחות,  ממש מההתחלה והיה הראשון לפרוץ.

" בולדוג "

נפתח בשנת 1989 ע''י היזמים ואנשי חיי הלילה מומי אבן צור (שכבר הפעיל מס פאבים בעיר) רמי שביט (היום הבעלים של המשביר) וצביקה רז (מוזיקאי ואיש עסקים ).

בהמשך יהודה שביט תפס את מקומו של רמי אחיו והמשיך שנים קדימה. המועדון היה המיזם הראשון הכי גדול שקרה בעיר באותן שנים.

החלל של המקום היה מאפייה ישנה באזור התעשייה הקלה ומרגע פתיחתו חווה הצלחה אסטרונומית.

בליינים מכול האזור שמסביב לאשדוד פקדו אותו ללא הרף. חלל של שני מפלסים ותקרה בגבוה של 6-7 מטרים ויכולת הכלה של מס' מאות בליינים, סאונד איכותי וחדשני. כנ''ל בנוגע לתאורה ומסכי הקרנה עליהם הוקרנו קליפים מMTV ועוד.

מעבר לליין הקבוע בשישי בערב התקיימו במקום אין ספור הופעות של אומנים ולהקות מובילות מת''א, משינה, רמי פורטיס, רפי פרסקי, תיסלם, גידי גוב ועוד.

הבולדוג היה המקום הראשון שאירח הופעות "דראג" ורקדניות בכלובים ונתן הרגשה של מועדון בניו יורק או אמסטרדם.

שמו של המועדון ניתן לו אחרי ביקור של מומי וחברים במועדון הBULDOG האגדי באמסטרדם הולנד משם באה גם ההשראה למועדון גדול בסגנון CLUB , בשנת 1992-3.

מומי לקח תחת חסותו את הגולש החתיך והמוכשר שגיא אפשטיין שהיה בעצם היחצ''ן הראשון שבא עם ניואנסים בסגנון התל אביבי שביחד עם גדי בן זמרה נתנו התנעה מחודשת לבולדוג.

שגיא וגדי בן זמרה התאימו את המקום והתכנים שבו לקהלים היותר צעירים שהפכו להיות ה"מי ומי " של אשדוד.

לאחר סגירת הבולדוג ב1994 שגיא המשיך עם מומי ויהודה  ל"היצ'קוק" לעוד מס שנים. על ההצ'קוק נרחיב בכתבה הבאה.

הDJ המיתולוגי של הבולדוג היה חנן דרוב , חנן כבר בשנים ההם נחשב לכוח עולה בסצנת המועדונים וניגן בסינרמה ובקולוסיאום בת''א. החיבור של חנן לבולדוג היה בזכות יורם סוויסה ואילן בן שחר. המוזיקה נגעה במס סגנונות בולטים בשנות ה90, פאנקי / ראגאי /URO POP  וNEW BIT שהיה ההתחלה של המוזיקה האלקטרונית.

חנן מספר שהחיבור עם הקהל בבולדוג היה מהשנייה הראשונה, וגם את אשתו הכיר כשעבדה בבר המועדון עבד כבולדוג עד שנת 94.

אחריו היו מס' ניסיונות לא מוצלחים להחזיר את ימיו כקדם ונסגר סופית בסוף 94 .

" הארגוס "

הוקם ב 1993-4 על ידי איש העסקים והיזם גדי רגב.

 גדי העלה את הרף התכנוני של המועדון בכול רמה אפשרית ובעצם פתח את המגה קלאב הראשון באשדוד - עשרות מטרים של ברים, צוותי בר הכי מקצועיים שנבנו ממובילי דעת קהל מקומיים וגם קצת מת''א.

הסלקציה בהתחלה נעשתה ע''י חברת אבטחה מת''א וכול הסטנדרט דיבר בשפה תל אביבית. התחרות של ארגוס הייתה מול הבולדוג הוותיק, ועל מנת ל"חסל" את המתחרה גדי הביא איתו לשותפות כוח אסטרטגי בשם גיל לוגסי.

גיל כבר היה אייקון בליינות וותיק ומאוד אהוב באשדוד ועליו נרחיב בכתבה הבאה.

גיל עשה מהלך אסטרטגי חשוב כשהביא את DJ הבית של הבולדוג (חנן דרוב) לנגן בארגוס.

החיבורים של מועדון בסטנדרט הרבה יותר מקצועי וכוח יחצני ושיווקי חזק מאוד בעצם קבע את סיומו הסופי של הבולדוג כשולט בשטח.

המקום הכיל כ1,000 בליינים והיה ממוקם במתחם התת קרקע של מתחם חוף הקשתות. המקום פעל עד שנת 1996 .

לאחר סגירת הארגוס גדי וגילי פתחו את מועדון ה"דיזל" באזור התעשייה הקלה, המועדון לא התקרב להצלחה של הארגוס מהסיבה שמספר חודשים אחרי פתיחת הדיזל נפתח מועדון מפלצתי חדש בשם טיטורה .

"הטיטורה" – מגה מועדון

הפרויקט הכי גרנדיוזי שקם באשדוד מאז ועד היום היה הטיטורה .שהוקם ב 1996 ע''י קבוצת יזמים מאוד מתוקשרת: ג'קי בן זקן, אייל בן שמחון, הכדורגלנים איתן רביבו ומירו בן שמעון - מובילי דעת קהל באשדוד. 

הטיטורה נבנה על המודל של פורום באר שבע, רק יותר גרנדיוזי, חלל עצום של אלפי מטרים מרובעים כ6 ברים מפוזרים באולם ויכולת הכלה של יותר מ2,000 בליינים. מערכות הסאונד והתאורה היו הכי הכי מתקדמים שהיו ומשחקי הלייזרים הביאו משהו חדש שלא הכירו עד אז, ברמה של חו''ל  והשקעה של מיליונים.

הטיטורה הוא למעשה תחילתה וסיומה של תקופה באשדוד - הוא היה יותר גדול ומושקע יותר מהקוליסאום האגדי בת לאביב אבל ברגע שהוא נסגר - לא קם מאז דיסקוטק בעיר.

הטיטורה עבד מטורף בשנה הראשונה ומשך אליו בליינים מכל רחבי הארץ, הרחבה הייתה מלאה בכל היפים והיפות מאשדוד והסביבה

על הברים שלטו יפיפיות מאיטליה, הונגריה וגם ליז בן גיגי האשדודית האגדית שהייתה מובילה חברתית בחיי הלילה בעיר ואיתה כל יפות העיר ( הכי יפות בארץ היו מאשדוד)

והנה, סוף סוף - במקום שאשדוד תיסע לתל אביב, תל אביב באה אליה...לטיטורה.

עד ש...

לאחר שנה, רכש את השליטה במקום, מאיר גור, הבן של אפרים גור (חבר כנסת אשדודי).

הקושי של המקום היה שאם היו בו פחות מ800 איש, הוא היה נראה ריק וכך החלו לשחרר את הסלקציה, מבלים מרמלה ולוד הציפו את המקום ואיתם פחתו המבלים האשדודים ואחרים. הסתבר שאשדוד היא עדין לא ת''א וירושלים ולא יכולה להחזיק לאורך זמן מקום בסדר גודל שכזה.

אנקדוטה אישית:

 ב96 כבר הייתי עם רגל אחת בת''א וכבר התחלתי לפעול ולהיות לחלק הפקתי מהמועדונים המובילים בסצנת הCLUBING בת''א וירושלים ( אומן 17 / קו ופאצ'ה ) ובמקביל הייתה לי היכרות אישית עם חלק מהיזמים של הטיטורה ויזמתי חיבור מקצועי בינהם לבין יגאל שפי שהיה אחד הבעלים של המועדון האגדי אליזבט ביפו ושותף של אורי שטארק ( מי שהיה מאוחר יותר הבעלים של אלנבי 58 בת''א) כדי לייעץ ולהוביל את תהליך בניית הטיטורה.

את יום הולדת 23 שלי ושל ליזט ביטון, ידידתי האהובה, הפקתי בטיטורה, וגם עבדתי שם לפרק זמן קצר מאוד כסלקטור וכברמן. 

ב1997 עזבתי את אשדוד לת''א ליותר מ 20 שנים בהם פעלתי בתחום ההפקה וחיי הלילה  .

כך הסתיימה לה תקופת הריקודים באשדוד שהמשיכה להיות מעצמה של ריקודי עם, אבל זה כבר לקהל אחר בסרט אחר.

הכתבות הבאות יספרו לכם על נישות נוספות וחשובות לא פחות בהתהוות חיי הלילה באשדוד .

הכתבה הבאה תתמקד בברים ובפאבים המובילים באשדוד משנות ה60 ועד ה90 .