נוסטלגיית בתי הקולנוע שפעלו באשדוד
03.07.24 / 19:07
באשדוד של שנות ה60 עד שנות ה90, בתי הקולנוע היו מרכז התרבות של העיר הצעירה – קולנוע דגון (1961) ולאחריו קולנוע אסתר (במרכזון רובע ב'), קולנוע אשדוד (בחוף מי עמי) וקולנוע אולימפייה (ברובע ו'), נבנו כמו שנראה אז כהיכלים ענקיים.
מעבר לסרטים שהוקרנו בכל שעות היום עד חצות, הופקו בהם גם הצגות, קרבות אגרוף והאבקות, הצגות לילדים, הופעות של זמרים ומופעי בידור (כמו הגשש), טקסים עירונים ומה לא ...
היציעים היו גדולים יחסית –בין 600-900 מושבים. הייתה בהם במה גדולה עם פעילות מאחורי הווילונות האדומים, שברגע שהיו נפתחים, התרגשות רבה הייתה אוחזת את הצופים... ברגע שנשמעו 3 צלצולי גונג מהדהדים, כולם רצו לתפוס את מקומם ולצפות בסרט בשקיקה רבה.
סיפורה של תקופה שלא תחזור - כתבת תחקיר נוסטלגית של משה אלהרר לאשדוד נט
בטלוויזיה שדרו ערוץ 1 בלבד - שהוא הערוץ הממלכתי - היו בו תוכניות יבשות מאוד. פעם בשבוע ביום רביעי, מאוחר בערב, הוקרן סרט קולנוע ומכאן שהשקיקה לסרטים על המסך הגדול הייתה גדולה. לא היה צריך יותר מללכת לסרט ולקנח במנה או חצי מנת פלאפל. הקולנוע היה הבילוי, החוויה, החלומות המראה לעולם הגדול והמפגש החברתי הכי גדול.
באשדוד קמו 4 בתי קולנוע שהתפזרו נכון ברובעים בעיר והיו נגישים לכל, והתחרות ביניהם, עשתה רק טוב לבני אשדוד.
בכול יום היו לפחות שתי הקרנות של סרטים (19:00 – 21:00 ו 21:30 – 23:00) ולפעמים גם ב 16:00 וביום שישי 2 סרטים בכרטיס 1 וגם סרט בליל שישי - 7 ימים בשבוע הם פעלו כולם.
פרסום הסרטים וההופעות היו באמצעות לוחות מודעות ( עגולים או מרובעים ) שהיו ממוקמים בכול רחוב בעיר. הצפייה והעמידה מול הלוחות הללו היו חלק מתרבות הקולנוע. היה מקצוע מסודר של הדבקת המודעות עם עיסה של קמח ומים + מברשת ואנחנו היינו ממתינים ליום שיודבקו ולגלות האם סרט חדש הגיע לעיר.
רכישת הכרטיסים נעשתה דרך חרכים בקיר ( קופות ) והתורים היו גדולים.
להזמין בחורה לסרט זה היה השיא של הרומנטיקה ואולי תחילתם של יחסים... אם לא הנערה, אז החבר'ה היו שורקים בשכונה וקוראים למי שרוצה לבוא לסרט. המחירים היו זמינים לכל כיס. במזנונים היו הלהיטים בעיר אשדוד - עוגות המילפיי ועוגת הבצק והסוכר בצורת לב. הארטיק הכי נחשק היה הבומבה (מצופה שוקולד עם תוספות). אגב העישון בקולנוע היה מותר וחופשי.
הלהיטים הגדולים שהוקרנו בשנות ה60 עד ה70 - היו קלאסיקות מהוליווד, סרטים ישראלים (שיצאו אז ונהפכו לסרטי קאלט נצחיים), סרטי וולט דיסני, סרטי טרזן ומערבונים.
בשנות ה70, פרצו לחיינו סרטי הקרטה עם ברוס לי כמובן, אבל לא רק הוא. הילדים היו יוצאים מהקולנוע מושפעים מהסרטים - בועטים באוויר ועושים תנועות מוזרות עם הידיים. היה גם את ה"נון צאקו", שהפך לכלי מלחמה מסוכן. אז חשבנו שהפכנו ממש ללוחמים מצפייה בלבד בסרטים (עד שנתקלנו במכות אמיתיות והבנו שחיינו בסרט).
הסרטים ההודים, פרחו באשדוד בתחילת שנות ה70 עם העלייה המסיבית של יהדות הודו לעיר, ומשכו גם את כל שאר בני העדות כדי לצפות בבחורים מתחבאים לבחורות מאחורי עץ ולפתע פוצחים בשיר.
כך גם הפכו ללהיט באותן השנים, הסרטים הטורקים שתמיד הסתיימו בים של דמעות.
מאמצע שנות ה70, בימי שישי בצהריים הוקרנו בתי הקולנוע בעיר אשדוד 2 סרטים בכרטיס 1 –לרוב היה מדובר בסרט קראטה ובסרט מערבון. זה התחיל בשעה 14:00 ועד 18:00 ומשם הבייתה - הישר לסרט ערבית ולשולחן השבת. בזמן שהילדים היו בקולנוע, האימהות יכלו להתפנות לבישולים.
כדי שתקבלו מושג על התקופה הרומנטית באשדוד והאווירה שהייתה באותן השנים, נמליץ לכם לצפות בסרט הישראלי "כיכר החלומות" של בני תורתי משנת 2001 ובסרט האיטלקי "סינמה פרדיסו" שזכה באוסקר הסרט הזר הטוב ביותר ב1989 - תתרגשו מאוד וגם תצחקו עד דמעות)
הקולנוע הראשון באשדוד - קולנוע סדרס – בשנות ה50
קולנוע סדרס נפתח כבר בסוף שנות ה50 במתחם הקליפורניות ברובע א' ע''י אבי המשפחה שלצערי לא השגתי את שמו ( הקולנוע היה בין רח' הראשונים לרח' סיני ) מאחורי מרכז א' בצדו המזרחי...כבר לא נשארו קליפורניות למזכרת באזור הזה למעט אלה שבצדו הצפוני של מרכז א' מאחורי בניין ההסתדרות והמשביר לשעבר .
הקולנוע היה קטן ומאולתר שכלל מסך מקרן ומערכת שמע בסיסית ביותר ומספר מוגבל של כסאות, גם מס' הסרטים היה מאוד דל , אבל משך לא מעט צופים לחוויית הקולנוע הראשונה שלהם בחיים עם סרטים כמו "מצ'יסטה", "טרזן" ועוד ..
תחילתה של תקופה - קולנוע דגון (1975 -1961)
נפתח בקול תרועה גדולה, ע''י איש העסקים יצחק מימון שעלה לארץ עם משפחתו מתוניס בסוף שנות ה50.
דגון היה הקולנוע המקצועי והראשון שנפתח באשדוד וזה קרה במרכז א' ב1961 טרם סיום בנייתו של המרכז .
בית הקולנוע היה היכל תרבות מרכזי ויחיד באשדוד שכלל הצגות ומופעים (ב1963 הופיע בו ענק הזמר הצרפתי אנריקו מסיאס).
מופעי האבקות וקרבות אגרוף למשקל קל בקולנוע דגון
בקולנוע דגון הופקו מופעי האבקות שמשכו קהלים רבים מהעיר ומחוצה לה עם כוכבים כמו צ'רלי בן כליפה ז''ל , צ'רלי בן ברוך ז''ל שהיה גם מתאבק וגם שופט מקצועי , ניסים עמר (המציל ) ואיש העסקים, אורי מור יוסף שיבדלו לחיים ארוכים ..כול הבחורים החסונים שהזכרתי היו כבר במרוקו פעילים בספורט ההאבקות ובניית הגוף, במסגרת מועדון הספורט אלייאנס בקזבלנקה מרוקו.
אורי מור יוסף היה בעל שם ארצי בהיאבקות הרבה לפני שנהפך לטייקון עסקים מקומי ו20 ומשהו שנים לפני האחים ואן אריק ( תפוס כפי יכולתך קראו לזה אז ).
בתחום האגרוף המקצועי זכורים לוותיקים המתאגרפים דוד פחימה ז''ל וארמו (המציל) עמר שיבדל לחיים ארוכים. הספורטאים המקומיים שלנו אירחו מתאבקים ומתאגרפים מכול הארץ ומהעולם ויצאו לקרבות ומופעים בכול הארץ שבאשדוד זה היה על הבמה של קולנוע דגון .
אורי מור יוסף מספר שמופעי ההאבקות היו בני 30 דקות והיו מחולקים לשתיים - ברבע השעה הראשונה לכול קרב היה "שואו" בדיוק כמו WWF והרבע השעה הנוספת היו קרבות האבקות רומית קלאסית. האולם היה מפוצץ בצופים ובכול ערב היו מס' קרבות.
קולנוע דגון נסגר סופית ב1975 עקב שריפה שפרצה בו ( הפילמים של הסרטים היו דליקים ביותר ובאחת ההקרנות האחרונות שריפה רצינית פרצה בעקבות סיגריה בוערת) המקום נשאר שומם שנים רבות כשבכל שנה הייתה הבטחה שהנה הוא נפתח... אבל לא.
עוד קולנוע באשדוד - קולנוע אסתר – ( 1990 - 1966 )
קולנוע אסתר נפתח ב1966 ע''י איש העסקים בני מימון (קפה צמרת). בני שגדל אצל אביו יצחק מימון ז''ל בקולנוע דגון, כבר הבין היטב את הביזניס של הקולנוע ונכנס כיזם לאחד הפרויקטים הכי גדולים שהיו באשדוד באותן השנים הקמת קולנוע אסתר ברחבה של מרכז ב'.
קולנוע רציני ומקצועי שהכיל קרוב ל750 מושבים, לובי מדהים שכלל חלונות ראווה עם פוסטרים ותמונות סטילס של הסרטים המוקרנים ואלה שיוקרנו בהמשך, במה ענקית ומפלס תחתון + יציע ענק, מסך של 10 מטרים וחלל בגובה של 12 מטרים מהרצפה לגג ומערכת סראונד רצינית.
בקולנוע אסתר גם עלו הצגות של הבימה והקאמרי, קונצרטים והופעות, מסיבות סיום שנה של בתי ספר ומה לא. הקולנוע פעל עד תחילת שנות ה90 והחלל המדהים שלו הוסב אחר כך לבניין משרדים . המקרינים באסתר היו בניטו בוחניק ז''ל ומוריס (מואיז) בן שבת ז''ל .
קולנוע חדש בעיר -אשדוד – ( 1993 – 1971)
קולנוע אשדוד נפתח בקומפלקס מי עמי בשנת 1971 ע''י אנשי העסקים מישל ויהודה בן שושן - בית קולנוע מרשים אליו היינו יורדים במדרגות, אל מזנון עשיר (יחסית) משם לאולם בן מאות מקומות הישיבה.
מעבר ללהיטים הגדולים של אותה התקופה (וה2 סרטים בכרטיס אחד של יום שישי), גם בקולנוע אשדוד היו מופעי תרבות על הבמה, תחרויות כישרונות צעירים מקומיים, מסיבות סיום שנה טקסים עירוניים ועוד.
המקום נסגר בתחילת שנות ה90 .
אנקדוטה אישית
בסוף 1999 יזמתי ביחד עם שותפי לשעבר מאיר לביא וביחד עם האחים אשר וסם בן שושן את הפקת מסיבת הסילווסטר של "באג 2000 " בבית הקולנוע , עם DJS ליאור מילר שלומי זידן מומי (אנג'ל טירס ) אוחיון ועוד ... הפקנו מסיבה בסגנון תל אביבי של אז והסבנו את בית הקולנוע למועדון חד פעמי. הפסדנו קצת כסף אבל זו הייתה חוויה , זו הייתה הפעם האחרונה שהחלל המדהים הזה אירח אנשים בתוכו ומאז עברו 24 שנים ועד היום הוא סגור שומם ועצוב .
תמונה מהקולנוע מספר ימים לפני המסיבה מימין לשמאל DJ מומי אנג'ל טירס , אלון אסידו , ליאור מילר ומשה אלהרר
המילה האחרונה - קולנוע אולימפיה ברובע ו' –
נפתח ע''י איש העסקים שמואל אבו ( סאן רמו הראשון ) והאחים בנישו.
קולנוע אולימפיה נפתח במרכז המסחרי של רובע ו' על רחוב דב גור ב1973 ונבנה ע''י חברת סולל בונה. בית קולנוע ענק עם 851 מושבים שכללו מתחם תחתון ומתחם יציע ענק. גובה תקרה של 12 מטרים, הראשון שנבנה בסטנדרט גבוה של מושבים מרופדים ומערכת סראונד מתקדמת ומה לא.
אולימפיה קיבל את שמו בהשראת "תיאטרון אולימפיה בפריז". אולימפיה של אשדוד היה מבנה ענק, עם מראה החיצוני כמו בחו''ל ובת''א (בשונה מקולנוע אסתר ואשדוד שנבנו בתוך קומפלקסים מסחריים והיו מוסתרים בתוכם).
אולימפיה היה הגדול בבתי הקולנוע שקמו באשדוד ונבנה בסטנדרט הכי גבוה שהיה ופעל במשך 11 שנה, עד שנת 1984 ואז נסגר.
סוף דבר
חווית הקולנוע של אשדוד בין השנים 1961-1988 הייתה חוויה שונה לחלוטין מתעשיית הקולנוע של ימנו . לא היו לנו הרבה ציפיות מהאיכות. האכזבה היחידה שהייתה מהסרט הייתה אם השחקן הראשי מת בסוף. כל ההכנה של לפני הקולנוע ואחרי הקולנוע והדיונים על הסרטים בזמן שישבנו על הברזלים, היו ממלאים את חיי התרבות שלנו.
אני רוצה להקדיש את הכתבה הזו לזכרו של מוריס (מואיז) בן שבת ז''ל שבגיל 16 הפך להיות המקרין של קולנוע אולימפיה ואחר כך בקולנוע אסתר. מוריס היה חרש ואילם והיה למקרין מקצועי ודמות אהובה באשדוד יהי זכרו ברוך.
לעוד כתבות נוסטלגיה של הבילויים וחיי הלילה בעיר כנסו כאן:
נוסטלגיית המסעדות שפעלו באשדוד משנות ה60 - 90
נוסטלגיית בתי הקפה של אשדוד - משנות ה60 עד שנות ה90.
על הברים הנוסטלגים בעיר והבילוי חוף מי עמי - לקריאה כנסו כאן