משה טטרו הואשם על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) בכך שבעת שכיהן כמתאם הפעולות בוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט, דרש מדוד רוזנברג - הבעלים של סוכנות הביטוח מרוז שסיפקה שירותי ביטוח לעובדי הבנק - לכסות עבורו חוב אישי בסך כ-200 אלף שקל, תוך שהוא מאיים עליו שאם לא יעשה כן, יפסיק הבנק את ההתקשרות עמו.

בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר על-תנאי בן 8 חודשים וקנס כספי בסך 150 אלף שקל בגין הפרת אמונים בתאגיד וזיכה אותו מעבירת השוחד.

בא-כוחו של משה טטרו, עו"ד עמיר ג'ורג'י, הביע סיפוק מהזיכוי בשוחד אך החליט לערער על ההרשעה בעבירת הפרת האמונים.

הרקע לערעור

נגד טטרו ששימש כחבר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט  והיה אחראי על הקשר עם ספקים שנתנו שירותים לעובדי הבנק, הוגש כתב אישום במסגרתו נטען כי ניצל את מעמדו בבנק והתנה שוחד בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו ובכך הפר אמונים אגב תפקידו באופן הפוגע בבנק.

על פי עובדות כתב האישום, עובר לשנת 2003 עבד המערער כסוכן ביטוח.

במסגרת עבודתו התקשר, בין היתר, עם חברת הביטוח מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ומכר פוליסות ביטוח שלה בתמורה לקבלת עמלות שונות.

לאחר שהפסיק לעבוד כסוכן ביטוח, נדרש להחזיר חלק מסכומי העמלות שניתנו לו בעודף, וכתוצאה מכך צבר חוב אשר נכון לשנת 2016 עמד על סך של כ-310 אלף ש"ח .

בשל החוב, פתחה מנורה בהליכי הוצאה לפועל נגד המערער.

בשנת 2007 החל טטרו לעבוד בבנק דיסקונט ובחודש מרץ 2016 נבחר כחבר בוועד. הוא מונה לתפקיד מרכז פעולות הוועד ועמד בראש ועדת הביטוח שהקים הוועד.

עם כניסתו לתפקיד, החל הוועד בבחינת ההתקשרויות של הוועד שקדם לו עם ספקים שונים.

במהלך חודש אפריל 2016 החל המערער בקשרי עבודה עם מר דוד רוזנברג, מנכ"ל סוכנות הביטוח "מרוז" אשר נתנה שירותים שונים לעובדי הבנק.

על פי כתב האישום, טטרו ניצל את מעמדו בבנק ויכולת השפעתו על המשך ההתקשרות עם המתלונן והתנה את המשך ההתקשרות בכך שהמתלונן יישא בתשלום החוב למנורה.

בגין המעשים המפורטים יוחסו למערער עבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד

פסיקת המחוזי:

בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מעבירת השוחד והרשיע אותו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

עורך דינו עמיר ג'ורג ערער כאמור לעליון וטטרו זוכה

מה הנחה את בית המשפט העליון?

בית המשפט העליון קבע כיצד יש להכריע האם המעשה פוגע בערכים המוגנים של העבירה, וכך מקיים פן מחמיר נוסף המצדיק הרשעה פלילית?

בעבירה של מרמה והפרת אמונים כלפי הציבור, המבחנים הם עוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מן השורה הגלומה בניגוד העניינים ומעמדו של עובד הציבור.

לאלו יש להוסיף את הנזק שנגרם או עלול להיגרם לתאגיד ואת מאפייניו של התאגיד, וביניהם גודלו, מידת השפעתו על המשק ומידת "ציבוריותו".

האמור עד כה. עולה כי על מנת לגבש את היסוד העובדתי להרשעת אדם בעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד יש לעבור ארבע משוכות:

ראשית, יש להראות כי מדובר בבעל תפקיד בתאגיד, לרבות עובד,בהתאם לרשימת התפקידים המצויה בסעיף העבירה.

שנית, יש להראות שהאירוע הנידון נעשה אגב מילוי תפקידו של אותו אדם.

שלישית, יש להראות כי התקיימה מרמה והפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, כאשר אחת האפשרויות לכך היא הימצאות במצב של ניגוד עניינים.

הרביעית ו- האם מתקיים אותו פן מחמיר נוסף הנדרש כדי להעביר את המעשה אל תוך התחום הפלילי.

לשם כך יש לבחון האם נפגע לפחות אחד מבין הערכים המוגנים בעבירה. עוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מן השורה הגלומה בניגוד העניינים, מעמדו של העובד בתאגיד, הנזק שנגרם או עלול להיגרם לתאגיד ומאפייניו של התאגיד.

החלטת בית המשפט העליון:

המסקנה העולה מיישום מבחני העזר על העובדות שלפנינו היא שמעשה המערער אינו פוגע בערכים המוגנים בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד באופן המצדיק לקבוע כי הוא חוצה את הרף הפלילי.

מבחני העזר האחרים מכריעים את הכף ומסיטים לכיוון של זיכוי המערער.

מבחינת מעמדו של המערער, מדובר בעובד שתפקידו אינו בכיר ואינו ניהולי, ואין בו כדי להשפיע על החלטות עסקיות משמעותיות בבנק, כל שכן כאלו שיש להן השפעה על הציבור.

כך, לא ניתן לומר כי כתוצאה מהתקשרותו של המערער עם מר רוזנברג נגרם לבנק – או יכול היה להיגרם – נזק ממשי.

בוודאי, לא ניתן לומר כי אמון הציבור בבנק היה נפגע באופן שאף יכול לגרום לנזק חומרי-כלכלי.

פליליות המעשה של המערער – היא ורק היא עומדת לדיון בתיק זה.

הוחלט ברוב דעות  לקבל את הערעור ולזכות את המערער מעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד.