בשנתיים וחצי מאז בחירות 2018, נרקם רומן בין האויבים המרים לשעבר – יחיאל לסרי ושמעון כצנלסון שהתמודדו זה מול זה לראשות העיר.

ההסכם הקואליציוני ביניהם הפתיע רבים, בעיקר לאור העובדה שכצנלסון היה הראשון להיכנס לקואליציה, לפני ש"ס, יהדות התורה ואחרים.

למעשה ההסכם ביניהם הפך לבסיס של הקואליציה הנוכחית.

ומאז ועד היום הם חיו באושר ובעושר ובשיתוף פעולה מרשים, תוך אמון הדדי מלא ובעיקר פירגון.... עד שהגיע הרגע של  אלי נכט, יריבו הפוליטי של כצנלסון לקבל את תפקיד סגן ראש העיר (בהסכם רוטציה עם שרון מרק).

משום מה, אף אחד לא התכונן כראוי לרגע הזה, היו להם שנתיים וחצי לטפל, אבל רק לאחרונה החלו הגישושים שלא עלו יפה.

אף אחד לא העריך נכון עד כמה התהום מפרידה בין כצנלסון לנכט והערכה הייתה שבשיחה טובה במסעדה... הדברים יפתרו ויהיו כלא היו.

אז זהו שלא... כצנלסון טען שנכט מכפיש אותו באופן אובססיבי בתקשורת הרוסית ואף שולט באתר שנועד למשימה זו ונראה שהרגשות בינהם עמוקים רק בצד השני של הרומנטיקה.

שניהם רואים לנגד עיניהם קהל יעד של 8-10 מנדטים שרק האחד יכול לנגוס לשני מהם וזהו פתח להכפיש, להקטין ולגמד זה את זה .

שיתוף פעולה? איחוד כוחות? זה לא היה ולא נמצא בלקסיקון שלהם.

כצנלסון המנוסה והוותיק מרגיש שנכט, הפוליטיקאי השאפתן והצעיר לא יודע לכבד ולא משחק לפי הכללים המקובלים.

עד לרגע האחרון ניסו גורמים מכאן ומכאן לגשר על הפערים ללא הצלחה.... אבל כצנלסון בחר להעביר מסר כוחני וקיבל החלטה בנושא אחר לחלוטין – במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת בניין ערים, הוא החליט להוריד מסדר היום את ההצבעה בנושא פרויקט "ריווי"ברובע הסיטי. נושא שהיה חשוב מאוד לראש העיר ובניגוד לרצונו..... המסר היה ברור. סוג של איום... מה  יהיה אם.... ולסרי הכי לא אוהב איומים, הם מוציאים את הצד הפחות נחמד שלו...

בעיה קשה, אבל עדין הייתה דרך להחזיר את החיים למסלולם התקין.

אמש נפל דבר – ישיב מועצת העיר בה צריכים חברי מועצת העיר לאשר את מינויו של אלי נכט כסגן ראש העיר, לפי הסכם קואליציוני שחתם עם ראש העיר..... וכאן מתחיל הקרע בין ראש העיר לממלא מקומו, כצנלסון.

מבחינת ראש העיר, לא יעלה על הדעת שהוא לא יכול לכבד הסכם שחתם וכי חברי הקואליציה שלו שאיתם חתם על הסכמים וכיבד אותם, לא יעניקו לו גב.

הוא ציפה מכצנלסון שיהיה לצידו גם כשקשה לו.

אבל עבור כצנלסון זה היה קשה מידי.

הוא וסיעתו כאקט של מרד, פשוט לא הגיעו לישיבה באופן מופגן.

הלחץ על ראש העיר גבר, שכן גם החרדים לא ששו (בלשון ההמעטה) להצביע עבור מי שנחשב כאנטי חרדי מובהק ולהעניק לו במו ידיהם את תפקיד הכבוד והמנעמים – סגן ראש העיר.

עד לדקה ה90 התנהלו דיונים ולחצים והסכמות והתחייבויות מצד נכט ואחרים שיתנהג באופן ממלכתי.... בסופו של דבר – חלקם נעדרו (כולל יו"ר ש"ס אמסלם) וחלקם הצביעו ( לפי הכמות המינימלית שאפשרה רוב להצבעה).

כבודו של ראש העיר ניצל!  ההסכם קוים.

אלי נכט הפך לסגן ראש העיר והתיישב על כיסא הסגן סמוך לכיסא הריק של כצנלסון.

האופוזיציה מריחה משבר ומנצלת אותו:

חברי האופוזיציה זיהו את המשבר, הם הבינו שכצנלסון ונכט ביחד זה מתכון לפיצוץ בתוך הבית, ההחלטה שלהם הייתה להצביע עם ראש העיר בעד המינוי של נכט ובכך להעמיק את הקרע בתוך הקואליציה.

הסיבה הרשמית להצבעתם הייתה הומניטרית , אך המהלך שנרקם היה מתוחכם יותר.

יום אחרי מתחילה המלחמה:

עוד לפני שיבש הדיו מאישור נכט כסגן, שלח אילן בן עדי (מנכ"ל העירייה והרמטכ"ל של ראש העיר)  מכתב למנכ"ל חפ"א (שבשליטת כצנלסון) בו הוא מודיע שהוא מנשל את חפ"א מלב העשייה שלה.

ההסבר כמובן היה מקצועי, שדברים לא זזים וכו', אבל כצנלסון הוא לא חניך בתנועת נוער, אלא פוליטיקאי משופשף, המסר ברור – הכרזת מלחמה!

הטנקים החלו לנוע לעבר הגזרה.

מה עושים עכשיו? לאן זה מוביל? האם יש דרך חזרה?

התשובה היא אגו. הרבה אגו והיכולת לרדת איתו מהעץ.

האוטומט של השותפים (הזמניים?) לסרי וכצנלסון – הוא להגיב בעוצמה על כל פגיעה.

השכל הישר אומר – למה? מה זה יתרום ועד לאן זה יתדרדר? אבל כשההורמונים משתוללים, השכל ב....

ובתוך כל הניתוחים מרחפת השאלה של הבחירות הבאות....

האם כצנלסון ימשיך להתמודד? ואם כן, האם יתמודד לראשות העיר? ואם הוא יתמודד, האם עדיף שזה יהיה מעמדת ממ"ק ראש העיר או האופוזיציה?

כיצד תתפקד מועצת העיר כששישה חברי סיעת אשדוד ביחד (כצנלסון) יצטרפו לאופוזיציה?

האם הכוח יחזור שוב לחרדים?

כל התשובות לשאלות הרציונאליות נמצאות במקום מלא בהורמונים ושמו – אגו.

מי יהיו המרווחים הגדולים מהמשבר?

המרוויח הגדול יהיה ממ"ק ראש העיר, אבי אמסלם שמעמדו ומעמד סיעתו ש"ס יזנקו פלאים.

המרוויחים הבאים יהיו חברי יהדות התורה שכצנלסון כבר לא יוכל לאזן את שאיפותיהם בנושאי השבת ועוד.

המרווחים הנוספים יהיו חברי האופוזיציה שמעתה יהיה להם קל יותר להתנגח בראש העיר.

המרוויח הבא יהיה אלי נכט שמעמדו בקרב ציבור עולי חבר העמים רק יתחזק על חשבון כצנלסון.

עוד מרוויחים עשויים להיות יניב קקון ושרון מרק שבמידה וכצנלסון יפרוש לאופוזיציה, הם עשויים לרשת חלק מסמכויותיו, אולי גם מי מהם את תפקיד הסגן בשכר.

מי יהיו המפסידים?

המפסידים יהיו הלוחמים בעצמם – ראש העיר וממלא מקומו כצנלסון (על כל סיעתו).

ראש העיר - כי מעתה יהיה תלוי יותר ויותר בסיעות האחרות והנטל על כתפיו יגדל.

כצנלסון יפסיד את כל העשייה שלו.

 אז תהיה מלחמה?

התשובה לא בידי שמיים אלא בידי שניים.... בהשפעת כל מי שיחמם להם את האוזן בימים הקרובים