התוכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית תקועה, הרעיונות שעלו כשלו, העיר החדשה חריש, שתוכננה במקור לציבור החרדי בלבד, משווקת כיום לאוכלוסייה הכללית, לאחר שב–2012 קבע בית המשפט כי העיר תיפתח לכלל הציבור.

בתוכנית של משרד השיכון מ–2015 נכתב כי הפתרון המיטבי אינו בניית יישובים לאוכלוסייה חרדית אלא דווקא קידום שכונות חרדיות בערים מעורבות, באופן שיעודד השתלבות בתעסוקה ובכלכלה. בהמשך לכך היו ניסיונות לתכנן ולשווק שכונות כאלו במסגרת הסכמי הגג, בערים שבהן שיעור החרדים אינו עולה על 15% מכלל האוכלוסייה. עם זאת, בסופו של דבר בוצעו מהלכים כאלה רק בערים מעטות — ובהן נתיבות, אשדוד, נוף הגליל (לשעבר נצרת עלית) ורמלה — שהסכימו לפתח שכונות חרדיות בשטחן כחלק מהסכמי הגג. כשמספר יחידות הדיור שיקומו בערים אלה הוא 6,400 בלבד.

מדוע העיריות מסרבות להיערך לקליטת משפחות חרדיות:

ראשי ערים ורשויות רבים בישראל מסרבים לקלוט אליהם אוכלוסייה חרדית מסיבה פשוטה שהציבור החרדי מכביד על קופת העירייה יותר מאוכלוסיות אחרות - הצרכים של הציבור החרדי גבוה משמעותית מהעלויות של ציבור שאינו חרדי ובמקביל הם זכאים להנחות מפליגות בארנונה – כך שמצד אחד עולים פי 2 ומצד שני מכניסים לקופת העירייה פחות מחצי מתושב ממוצע.

חלק לא מבוטל מראשי הרשויות המקומיות מביעים חשש משינוי ההרכב הדמוגרפי וצביון היישוב. הניסיון מלמד את ראשי הרשויות על התערבות המגזר החרדי בחיי הציבור שאינו חרדי. מה שפוגם במרקם החברתי.

במקביל חוששים ראשי הרשויות מפגיעה ברמת השירותים בשל עלייה לא פרופורציונלית בהוצאות.

בשל ריבוי ילדים במגזר זה נוצר גם צורך בריבוי מוסדות ציבור וחינוך הממומנים על ידי הרשות המקומית. כל זאת כששיעור הכנסה נמוך, אחוז זכאות גבוה להנחות ופטורים בארנונה וכשציבור זה לא מסייע תורם להגדלת והרחבת המסחר בעירים מאחר והוא מרבה לקנות ברשתות ומקומות הייעודיים למגזר.

התמריצים של משרד השיכון לקליטת חרדים:

בעקבות התנגדות זו, במשרד השיכון שוקלים לנקוט אמצעים מרחיקי לכת כדי לעודד קליטת חרדים ביישובים שאינם חרדיים — ובהם תמרוץ רשויות מקומיות בתשלום תמורת כל משפחה חרדית שתיקלט בשטחה.

במשרד הבינוי והשיכון מקדמים הצעה שתאפשר מתן תמריצים לרשויות מקומיות שיסכימו לקלוט משפחות חרדיות לשטחן, בעיקר במסגרת הסכמי הגג העתידיים שייחתמו ובחלק תיקונים להסכמי גג קיימים.

על פי מסמך חדש שיצא  - מוצע כי רשויות מקומיות שיציגו תב"עות (תוכניות בניין עיר) חדשות או מתוקנות שבהן תהיה התאמה לאוכלוסייה חרדית — (בניינים בגובה  7–8 קומות שיכללו ריבוי מוסדות חינוך וציבור כמו ישיבות, בתי כנסת, מקוואות וכדומה) יזכו להטבות בסך אלפי שקלים, עד ל–20 אלף שקל לכל משפחה חרדית שתיקלט.

האם התמריצים ישכנעו את ראשי הערים?

מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בני דרייפוס מעריך שגם אם יאושרו מסלולי התמריצים, הדבר לא יספיק כדי לשכנע ראשי רשויות לקלוט אוכלוסייה חרדית לשטחם. "גם אם היינו משיגים הסכמות מצד כל משרדי הממשלה מבחינה תקציבית ואישור עקרוני מהממשלה — לא בטוח שהתמריצים היו מגייסים את ראשי הרשויות".

"זה לא פתרון מספק למשבר הדיור בציבור החרדי. ראשי ערים רבות שעמם שוחחנו לא מסתפקים בעידוד כלכלי שכן הם מרגישים מאוימים גם פוליטית מכניסת חרדים לעיר, מההשפעה על דעת הקהל, על אורח החיים ועל המרקם העירוני הקיים.  כדי שראשי הרשויות יפתחו את הדלת לציבור החרדי יש צורך בתיאום בין כמה משרדי ממשלה בתחומים שונים ובצעדים מצד הקהילה החרדית עצמה. כרגע אנחנו מזהים קושי להגיע להסכמות ולהבנות".

בהיעדר ממשלה מתפקדת, כל ההצעות האלו יצטרכו להמתין עד אחרי הבחירות הקרובות ולהרכבת הממשלה הבאה.

הפתרון - יוזמות מקומיות:

באין תכנון ארצי מוצלח, היוזמות הפתרונות באים משהטח, כלומר ע"י יוזמות של הציבור עצמו באמצעות השתלטות איטית על רבעים ותיקים בשלבים, עד להפיכתם לשכונות חרדיות...כמו למשל באשדוד ב3 רבעים - ג'ו' וח' שאט אט נשלטים ע"י האוכלוסיה החרדית בלבד.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה:

"אגף חרדים שהוקם לפני כמה שנים במשרד פועל ללא לאות ליצירת פתרונות דיור לאוכלוסייה החרדית — אך יישומם בשטח דורש שיתוף פעולה של כלל משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים רלוונטיים נוספים"