מכתב לשמש ששקעה: רב סרן ע' כותב לרס"ל אוהד שמש ז"ל
28.04.20 / 15:28
רב סמל ראשון אוהד שמש נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ג בתמוז תשע"ד (21.7.2014). בן עשרים ושבע היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר רעיה, הורים, אח – אסף ואחות למחצה – הילה. חברו רב סרן ע כתב לו מכתב
"אוהד יקר
יש מפגשים בחיים שבזמן שהם קורים אתה לא נותן להם חשיבות או יודע להסביר למה הם לא עוזבים אותך, אבל ככל שהזמן עובר, אתה מבין שאולי לא סתם המפגשים האלו קרו, ואולי זה נותן לך איזשהו הסבר למה הם לא יוצאים לך מהראש.
היו לנו מלא שיחות בזמן השירות בפלס"ר, כאשר הייתי המפק"צ של הצוות הכי מיוחד בסיירת. וגם אח"כ כשחשבתי שדרכינו לא יפגשו לעולם, פתאום שמעתי את הצעקה שלך במרחב כאשר התגייסתי חזרה לשירות ביחידה ואתה כבר היית מילואימניק ותיק.
אבל למרות כל השיחות הרבות שהיו לנו, וכן היו גם לא מעט ויכוחים, כי איתך הרבה דברים היו צריכים להיות ככה גם אם שנינו הסכמנו.
אני חייב להודות שאם יש משהו שאהבתי אצלך זה היכולת להתווכח ולפעמים להתרגז, וברגע שהכל נגמר לחזור לעניינים להיות אתה ולתת מעצמך את כל מה שאפשר. ובכל זאת יש שני מפגשים שאני פשוט לא מצליח להוציא אותם מהראש:
הראשון- שיחת ההיכרות בנינו כאשר נכנסתי להיות המפק"צ שלכם. ישבנו בפלגה, כמובן שהשיחה הייתה יותר ארוכה משאר השיחות, ישבנו ודיברנו על הכל חוץ מעל השירות הצבאי ומה הציפיות שלך ממני ומה חסר לך.
בעיקר שאלת אותי שאלות על החיים, על התוכניות להמשך וסיפרת לי את התוכניות שלך. הפתיע אותי איך אתה יודע מה אתה רוצה לעשות בכל שלב, ואני חייב להודות שאחרי מספר שנים שנפגשנו שוב, הייתי בהלם- שכל מה שתכננת עשית ואפילו התבאסת שאין לך מספיק זמן כי יש לך עוד מלא דברים שאתה מתכנן.
המפגש השני- שלצערי גם היה האחרון שלנו. בין מבצע "שובו אחים" ל"צוק איתן". הגעת למרחב, להתארגנות של כמה שעות, ישבנו לשתות קפה ושאלתי אותך "למה אתה צריך את כל הכאב ראש הזה, למה אתה לא חוזר לשירות (שב"כ)? גם ככה יש מלא עבודה ותתרום שם באותה המידה!".
אמרת לי "נראה לך?! אני לא אצליח להירדם בלילה אם אני אדע שיש חיילים ברצועה ואני לא בניהם".
עוד סיפרת לי על הזוגיות עם הדר, ואיזה כיף לכם וכמה טוב לך בחיים מאז שאתם ביחד, הדבר האחרון שסיפרת לי והשבעת אותי לא לגלות לאף אחד זה הפרס שנבחרת לקבל מראש השירות על העבודה שאתה עושה. היית מובך אבל כל כך מאושר מהסיפור הזה.
רבי נחמן מברסלב כתב באחד מכתביו מאמר שלימים זכה לעיבוד מוזיקלי של נעמי שמר שיצרה ממנו שיר-
"דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו. ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה".
מאמר זה מתאר כמה כל רועה שונה מחברו, וכמה כל עשב הגדל על אדמתו הוא שונה מזה שגדל לידו. כמובן שכוונתו במאמר הוא החיבור שיש לנו, בני האדם, לאדמה וכמו הרועה שיש לו דרך מיוחדת להוביל את העדר ולהכיר כל פרט ופרט, וכמו שלעשב הגדל יש מנגינה משלו, כך אנו, בני האדם החיים בארץ ישראל, צריכים לזכור את החיבור המחייב לאדמה, מצד אחד כמו העשב ומנגד היכולת לראות ולקבל כל אדם באשר הוא.
כזה היית שמש, ולימדת אותי שיעור ענק לחיים על קבלת האחר, על סובלנות מה היא, ועל איך לגשת לכל אחד בצורה ובדרך שמתאימה לו, ועל כך אני מודה לך, שזיכית אותי בשיעור זה ובכלל על תקופה בה זכיתי להכיר לוחם, חבר ואדם מיוחד במינו.
שרה, שי וכל המשפחה- אין מילים בהן אוכל לתאר את החלל והחוסר העצום שנוצר במשפחתכם על מותו של אוהד, אך דעו שגידלתם ילד מיוחד וכל מה שאומר לא יוכל לתאר את ההערכה הרבה שיש לי כלפי מי שהוא היה ומה שהוא הספיק לעשות בשביל כולם.
לך הדר, אני באמת לא מוצא את המילים שאיתן אוכל לנחם, אבל דעי שהיה לך איש מדהים ושזכית להכיר ולחיות עם אדם מיוחד שאהב והעריץ אותך בצורה מעוררת השראה.
אסיים במילים של אילן גולדהירש לשירו של אריק איינשטיין:
"שרק נמצא כוחות להתגבר - שרק נמצא מילים בתוך האלם - המון מילים רוצות להיאמר - וכל מילה בתוך דמעה נמהלת. כל כך קשה לכתוב דמעות - קשה לשאת את הדממה- כל כך קשה לשיר דמעות ומי יתננו נחמה"
אוהד יקירי- היית השמש של כולנו, רוחך לעולם תישאר איתנו ומבטיחים להמשיך ולהאיר מאורך. נוח על משכבך בשלום והייה מליץ יושר למשפחתך ולכל עם ישראל
שלך, ע.