לא נעים להכיר, אבל חייבים....

סיום הסבב הנוכחי מחייב את ממשלת ישראל לעשות חושבים – בפעם הראשונה ממשלת ישראל נהלה סבב לחימה ממשי ואף הגיע להסדר הפסקת לחימה מול ארגון שהוא אפילו לא ריבון ברצועה.

הג'האד האיסלמי הוא ארגון טרור עצמאי, קיצוני יותר מהחמאס בדעותיו, ואותו ארגון קטן הצליח במשך יומיים לשתק מדינה שלמה -  לפי נתוני צה"ל, מאז ההתנקשות בבכיר הג'יהאד בהא אבו אל-עטא שהחלה את המבצע נורו כ-450 רקטות לעבר שטח ישראל.

מדובר בארגון ששם לו למטרה לקדם את המאבק הפלסטיני כחלק מאג'נדה יותר רחבה, שקשורה לתפיסה ג'יהדיסטית-סלפיסטית של הקמת ח'ליפות איסלאמית ששטחי מדינת ישראל יהיו חלק ממנה. הוא דומה בתפיסותיו הדתיות לדעא"ש ואל קאעידה.

בעוד בחמאס רואים שימוש באלימות כאמצעי להגדלת הסחר עם ישראל והבטחת המשך קבלת הכסף הקטארי (שתיהן במטרה לשפר את חיי תומכיהם בעזה), אנשי הג’יהאד האסלאמי שואפים לעימות מלא מול ישראל כחלק מהאסטרטגיה האיראנית להסיט את תשומת הלב מהתבססותה בסוריה בפרט ושאיפות ההתפשטות שלה במזרח התיכון בכלל.

את הגיהאד לא מעניינים התושבים בעזה, אלא הם נלחמים למען הרעיון הגדול שלהם והם מהווים מטרד לא קן שמאתגר את ראשי החמאס.

הגיהאד האסלמי התעצם מאוד בשנתיים האחרונות ובכוונתו להמשיך ולצבור עוצמה והשפעה.

את הכוח שלו הוא שואב מאיראן, למעשה הוא תלוי נכון להיום תלות מוחלטת באריאנים ונשמע להוראות שלהם. לוחמיו ומפקדיו עוברים הכשרה בסוריה ואירן והאיראנים דואגים להבריח אליהם  רקטות אירניות אל תוך הרצועה.

נכון להיום, הארגון מחזיק במערך רקטי מרשים של אלפי רקטות, חלקן ארוכות טווח, ומפעיל אלפי לוחמים בשטח.

הנהגת הג'יהאד האיסלאמי יושבת בדמשק ובלבנון, מנותקת יחסית מהעם בעזה. בעזה, הג'יהאד מתנהל כארגון מאוד ממודר והיררכי.

מי שמגיע להתגייס לארגון הם לרוב צעירים בשנות העשרה וה-20 המוקדמות לחייהם, משולי החברה, על רקע קושי בחיי היום-יום שהם חייבים לנקז למקום מסוים, לצד אג'נדה דתית חזקה מאוד.  מתגייסי הארגון הזה רואים בהרג יהודים כחובה קדושה.

טוב לדעת שהגיהאד האיסלמי לא זוכה לאהדה גדולה ברחוב העזתי, הם רואים בו גורם קיצוני שפוגע בהם ובסיכוי שלהם אי פעם לחיים נורמליים.

למרות שאנשיו זוכים להערכה על הקרבתם, רוב תושבי עזה חושדים בחברי הג’יהאד בהיותם שיעים במסווה. בכל מערכת בחירות בוועדי העובדים ובאוניברסיטאות, וגם בכל סקר דעת קהל בעשורים האחרונים, הג’יהאד האסלאמי זוכה לאחוזים בודדים של תמיכה בהשוואה לחמאס ולפת”ח.

גם בעת הלווייתו של אבו אל-עטע,  השתתפו כמה עשרות אנשים בלבד. הדגלים היחידים שהונפו בהלוויה היו אלה השחורים של הג’יהאד, שהתגלה שוב לא רק כארגון חסר פופולריות אלא גם כארגון מבודד.

לאחר סבב הלחימה האחרון, בישראל חייבים לבנות אסטרטגיה ולהשקיע מאמצים גדולים לנסות לפרק את הארגון לפני שזה כבר יהיה בלתי אפשרי לעשות זאת כי הוא רק הולך ומתעצם. רק שיתוף פעולה מודיעיני הדוק עם החמאס מתוך אינטרס משותף מובהק, יכול להביא לתוצאות של ממש.

אירוני? כן!