אין כמעט אשדודי אחד שצפה בפרק של הכוכב הבא ששודר ביום שני האחרון, ולא הרגיש גאוות יחידה אל מול מילותיה המפרגנות על העיר של הכוכבת העולה ליאור מארס מאשדוד שעברה את האודישן ברוב של 85% מהקולות, 5 כחולים ואדום אחד של איתי לוי.

נוטפת פטריותיות ותחושת שליחות משהו, היא דיברה בשבחה של העיר ואמרה: "אין על אשדוד, מה אין בעיר הזאת? יש לנו ים, חופים מרהיבים, חוויה קולינרית מטורפת. יש כאן אחלה אנשים...אני לא חושבת שצריך לעבור לתל אביב כדי להצליח".

ליאור, בת 22, מתחזקת עמוד טיק-טוק עם יותר מ-90 אלף עוקבים. לתיאור "אושיית רשת" או "כוכבת טיק-טוק" היא לא בדיוק מתחברת ומעדיפה יותר שנקרא לה יוצרת תוכן. ואכן זה מה שהיא עושה ברשת עוד מימיה כחיילת בצה"ל.

מה שהחל בסרטונים על הקשיים שחוותה בימים פחות נעימים בצבא, הפך לעמוד טיק-טוק שמספר מנקודת מבטה האישית על כל מה שקורה בצה"ל ואיך זה עובד. "בהתחלה הייתי בוכה את חיי ואנשים בעיקר צחקו ממה שהייתי מפרסמת" – היא מספרת.

"התחלתי לצבור יותר ויותר עוקבים והבנתי שיש לי כוח ביד" – היא מוסיפה. "חשבתי שאולי אצליח לעזור לאנשים שהיו בדיוק במצב שלי ולא ידעו לאן הם נכנסים. התחלתי להעלות נושאים פחות מצחיקים ויותר לימודיים על הצבא מבלי ליפות את הדברים – איך זה עובד, איך הכל נראה מבפנים וכו'".

הבמה לא זרה למארס שכבר בגיל 6 נרשמה לחוג דרמה בתיאטרון הקהילתי "ברמוזה". "אמא שלי רשמה אותי לחוג כדי להעלות לי את הביטחון העצמי ואני התאהבתי בעולם הזה של התיאטרון והמשחק" – היא מספרת.

"שם הכרתי את מירב אלטחן אלבז שהיא היום כמו האמא השנייה שלי ושם גדלתי ולמדתי מה היא אמנות רחוב, הוצאתי תעודה של ליצנות רפואית, וזה רק הלך וגדל והמשפחה הזאת ממשיכה לגדול ואני ביחד איתה".

"היום" – היא מוסיפה. "אני בת 22 ואני עדיין עושה פסלים חיים ומופיע באירועים במרחב הציבורי ובמדרחוב, ואני עדיין עושה בדיוק את אותם דברים שעשיתי לפני עשר שנים".

"עם כל הכבוד לתל אביב, יש לנו באשדוד את כל מה שצריך כדי להצליח"

הפגנת שם הרבה אהבה לאשדוד בתכנית. מאיפה זה מגיע?
"איך אמר טרומפלדור? 'חסר גלגל, אני הגלגל!' – ככה אני מרגישה כאן בעיר. כלומר, אם יש משהו שמפריע לי אני לא קמה ובורחת או מחפשת את הפתרון במקום אחר, אלא נשארת, מתמודדת ומתקנת, ואם יש משהו באשדוד שאני לא אוהבת - אני קמה ונלחמת על זה".

"אני מאוד מחוברת לעיר שלי מבחינת שורשים" – היא ממשיכה ואומרת. "הכרתי כאן את בן הזוג שלי, גדלתי כאן בתיאטרון ברמוזה, הייתי ילדה שחיה ונושמת את העיר...אני באמת חושבת שלא צריך לברוח ולחפש פתרונות במקום אחר, אלא למצוא את הטוב במקום שאתה חי בו ואיפה שלא טוב – לשנות ולתקן".

"די כבר עם הבריחה הזאת" – היא מוסיפה. "ללכת לתל אביב כל פעם שרוצים "להצליח"? לא! אני רוצה להישאר באשדוד, נוח לי פה, כיף לי פה, אני אוהבת את האנשים, אני אוהבת את הווייב, יש לי ים, אני לא צריכה יותר מזה. עם כל הכבוד לתל אביב, יש לנו את כל מה שצריך כדי להצליח".

"השאיפה לגרום לאנשים להרגיש משהו בתוכם"

האודישן ב"כוכב הבא" לא היה הבמה המשמעותית הראשונה של ליאור. היא השתתפה בעבר בריאליטי המוזיקה "THE FOUR", ובשנת 2015 לקחה חלק בפרויקט מרגש מיוחד כאן בעיר שבמסגרתו הולחנו טקסטים של שורדי שואה, ובוצעו מעל הבמה ע"י אמנים מקומיים.

יותר מכל היא מתרגשת להיזכר בסולו הראשון שלה בכיתה ב' כששרה את הפזמון לשיר "כשהלב בוכה" של שרית חדד. "אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל זה תמיד היה בגדר תחביב" – היא מספרת.

"כשהתחיל מבצע צוק איתן והיינו הרבה במקלטים, תפסתי בגיטרה שהייתה שם והתחלתי ללמוד לנגן מרוב שלא היה מה לעשות" – היא מוסיפה. "לאט לאט התחום הזה התפתח, למדתי לנגן על אורגנית, תופים ובאס...זה היה כמו כדור שלג שלא הפסיק להתגלגל, עם רצון ללמוד מוזיקה וליצור".

מאז ועד היום ליאור מספרת כי כתבה והלחינה לא מעט שירים, אך לבינתיים לדבריה הם יישארו כולם במגירה. "עם כמה שאני מעריכה את עצמי ומאמינה שאני אדם יצירתי ומוכשר (לקח לי הרבה זמן להצליח להגיד את זה בקול)" – היא אומרת, "אני חושבת שהחומרים שלי עדיין בוסריים. אז בינתיים הם נשארים במגירה, אולי בהמשך אעבד אותם ואוציא מזה משהו".

אבל בכל זאת הלכת לתוכנית שיכולה להביא לך חשיפה מאוד גדולה בתחום.
"אולי זה מה שיתניע את זה אצלי, אין לדעת".

מה באמת השאיפה שלך?
"לגרום לאנשים להרגיש משהו, בין אם באמצעות משחק, שירה ושירים שאוציא...על במה אני אהיה כך או כך, אני מרגישה את זה בוער בי. אני אוהבת תרבות, אני נושמת תרבות, גדלתי לתוך זה מגיל אפס. וכשמישהו אומר לי שגרמתי לו להרגיש צמרמורת בגוף או שריגשתי אותו, זה הכל בשבילי".

הפרק הבא של הכוכב הבא ישודר ביום שני הקרוב בקשת 12, מיד אחרי החדשות.