רקע על ההסכם המושחת בתולדות המדינה:

בשנות ה-50 וה-60 לא היה אדם בארץ שלא ידע מיהו עובד בן-עמי. הוא נודע כאחד מהעשירים הגדולים כאן וכאישיות  בעלת השפעה ועוצמה פוליטית וכלכלית. בן עמי היה בין היתר מבכירי תעשיית היהלומים בארץ, ממייסדי ומבעלי העיתון מעריב והוצאת מודיעין, שלט על מגוון רחב של עסקים ומיזמים נוספים.
בנוסף לכל אלה, בן עמי היה גם ראש עיריית נתניה ואחד המנהיגים הבולטים בציונים הכלליים (ברבבות הימים חרות ומחל). דלתו הייתה פתוחה לבכירי הפוליטיקה ובהם שר האוצר דאז - לוי אשכול.

אשדוד בוודאי לא עניינה אותו, אבל הקרקעות שלה בהחלט כן - בראשית 1956 בן עמי איגד קבוצת משקיעים בראשותו וביקש ממשרד האוצר שיחכיר להם אדמות המשתרעות ממערב לעיר העתיקה אשדוד ועד לשפת הים. באוגוסט 1957 אושר סופית החוזה בין קבוצת המשקיעים בראשות בן עמי לבין שר האוצר.

מאה וחמישים מיליון שקל רווחים לחברה המוצגים בכתבה (מתחת לטקסט) - הם רק עד שנת 1961 - מאז הסכומים רק זינקו למספרים דימיוניים.

ב-4.8.57, נחתם הסכם:  על העברת כ-40 אלף דונם (כמעט כגודלה של העיר תל אביב!) שהם רוב שטח השיפוט של העיר אשדוד לטובת חברת אשדוד שהוקמה לצורך כך על ידי בן עמי.

בהמשך הסתבר ש"החוזה" בין הממשלה לבין חברת נמל אשדוד לא עבר כל דיון ואישור בממשלה כפי שהחוק מחייב, אבל למרות הביקורת הקשה, החוזה לא בוטל. 

בפברואר 1961 יו"ר חברת אשדוד, מר עובד בן עמי, התחייב להשקיע שני מיליארד ושלושים מיליון לירות לפיתוח אשדוד במשך חמש עשרה עד עשרים השנים הבאות (כלומר עד אמצע שנות השבעים מקסימום תחילת שנות השמונים) בפועל החברה לא השקיעה בפיתוח העיר אשדוד ולו אחוז מסכום זה.

בסעיף 9 של החוזה בין חברת אשדוד לממשלה, התחייבה החברה בין היתר (עוד לפני שהעיר תמנה  100 אלף תושבים) להקים באשדוד מבנים לבית-חולים, בתי ספר, בתי כנסת, מקוואות, מרכזי תרבות, להכשיר ולנטוע 300 דונם לגנים וחורשות, לסלול 425 מ"ר כבישים (בשלבים), לגייס מפעלים לעיר ועוד ועוד ועוד … אך בפועל לא עשתה ולו קמצוץ מהבטחות אלו וגם לא גייסה אפילו מפעל אחד לעיר (למזלה של העיר - פעילי ציבור עשו זאת).
הסתבר כי החברה השקיעה פחות משני מיליון לירות בכבישים (שגם אותם הייתה מחויבת לבצע עבור דייריה בחוזה מכירת הדירות) והתעסקה במכירת הקרקעות של העיר (שקיבלה כבמתנה) רק כדי להעשיר את קופת בעליה.

בחוזה אגב, לא היו סנקציות - מה יקרה אם החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה והיא אכן לא עמדה.

בזמן שחברת אשדוד לא השקיע בעיר אשדוד, הממשלה השקיעה סכומים של מאות מיליונים באשדוד בהקמת הנמל  ובהקמת תחנת כוח, מה שהקפיץ עוד יותר את ערך הקרקע של חברת אשדוד ובן עמי.

בעקבות לחץ ציבורי עצום, ב-1961 נערך שינוי בחוזה שהממשלה רשאית שלא להחכיר לחברה 50% מהקרקע והממשלה תקבל 20 אחוז מהרווח של מכירת הקרקעות. אולם גם לאחר השיפור בהסכם הייתה התנגדות עצומה בעיר אשדוד לקיומו – שכן חברת אשדוד ובן עמי עשו בעיר כרצונם, תקעו את הפיתוח של העיר ולא היו מעוניינים שתקום באשדוד מועצה נבחרת, אלא שהעיר תשלט על ידי החברה ותנוהל כחברה בע"מ.

המאבק של התושבים הצליח רק חלקית אך בן עמי ויורשיו נהנו מעסקת ענק שלא הייתה כדוגמתה מקום המדינה ועד עצם היום הזה.

בהמשך השנים, פרצה סערה נוספת, משהתברר שחברת אשדוד מכרה תמורת סכום זעום, חלק מהקרקעות שקיבלה מהממשלה לכל מיני מקורבים ובעלי עניין, כולל שורת בכירים בשירות הציבורי. אם תרצו - עוד שערוריית שוחד וטובות הנאה שנטענו באותן השנים (תיעוד מאותם ימים בסוף הכתבה).

על פי ההסכם המלא (שנמצא ברשותינו) דמי החכירה של קרקעות העיר אשדוד, נקבעו לדולר 1 לדונם לשנה.
קודם להסכם - המדינה מתחייבת לפתח על חשבונה - נמל בעיר אשדוד ותחנת כוח. כך החל בן עמי לסלול את דרכו לייצר מאות מיליונים מקרקעות העיר אשדוד

אשדוד נט מציג לכם כאן רק חלק  מעשרות הכתבות שהתפרסמו אז (בזמן אמת) בעיתונות הארצית - על העסקה הכי מושחתת שנעשתה אי פעם במדינה (הוליילנד אפילו לא זבוב לידה) - כיצד במשך עשרות שנים בן עמי ושות' חלבו את העיר אשדוד עד הטיפה האחרונה מבלי לתת תמורה

תשפטו אתם, תושבי העיר - האם עובד בן עמי ראוי לכבוד שעיריית אשדוד מעניקה לו?

אגב, תושבי אשדוד שילמו ומשלמים מאז ועד היום - מחיר כבד על עסקה מושחתת זו שעכבה מאוד את ההתפתחותה של העיר - כל ניסיון להקים מיזם ציבורי, אילץ אותנו לפצות את החברה שבן עמי הקים שכן הם היו בעלי הקרקעות של העיר.
אנו, עם כל הזהירות, מגדירים אותו יותר כשודד העיר אשדוד מאשר מיסדה וממליצים בחום לבטל את השדרה באשדוד שנקראת על שמו ובטח להפסיק להציג אותו בפני המבקרים כאיש שייסד את אשדוד (הוא לא יסד, הוא האיש שמכר אותה).

יורשיו (שהמשיכו למכור את קרקעות העיר ובהמשך את החברה, בהרבה מאוד כסף) מוזמנים להגיש כנגדנו תביעת דיבה ואז נוכל להציג לבית המשפט את כל העובדות שרק חלקם הקטן מופיע כאן

כל הפניות של הנהגת העיר אשדוד דאז, אל משרדי הממשלה לבניית דירות, כבישים בתי ספר, גנים מרפאות וכו', נענו בתשובה שעל מנהיגי העיר לפנות לחברת אשדוד, אשר התחייבה בהסכם לספק את צורכי הציבור במקום. ככל שעבר הזמן וגדלו הצרכים, כך החברה הפכה לנטל על העיר כאשר הממשלה מסירה אחריות מתושבי העיר בעקבות ההסכם מול חברת אשדוד.

מבוסס על הכתבה בעיתון "קול העם"  - מרץ 1961:

בתחרות האולימפית על שיאי הרווחים מחזיקים בן עמי וקולוצניק עם החברה העוסקת במה שנקרא – פיתוח אשדוד -  הם למעשי הפכו לבעלי הזיכיון של 40 אלף דונמים משטחה של העיר אשדוד ומשלשלים לכיסם בלי לנקוף אצבע – רווחים בשיעור של למעלה מ 1000% (לא זו לא טעות דפוס).

הפגיעה בחוקים לביצוע העסקה היא דבר של מה בכך לעומת הנזק הכלכלי למשק הישראלי שמימדיו האמיתיים מתגלים רק עתה (נכתב 1961, מאז הנזקים עוד עלו פלאים). שר האוצר הפקיר עשרות אלפי דונמים לבעלי הון פרטיים – בעד הזיכיון לא תבע שר האוצר שום דבר. הם עצמם לא השקיעו פרוטה מכיסם בפיתוח העיר אשדוד.

לצד ההסכם הממשלה (במקום להרוויח) השקיעה בעצמה  70 מיליון בהקמת נמל ועוד 88 מיליון בהקמת תחנת כוח, חברת רסקו השקיעה עוד 15 מיליון  ושווי הקרקעות של חברת אשדוד (שכאמור לא השקיעה דבר) רק המשיך לזנק.

המשמעות של העיסקה המקורית שאשדוד הפכה לעיר הפרטית הראשונה והיחידה בישראל וכנראה בעולם, עיר בבעלות פרטית של חברה - התושבים הופכים ללקוחות וכל מי שרוצה לבנות, להקים, ליצור, ליזום או לגור באשדוד - היה צריך אישור של חברה פרטית. אגב את אותה חברה לא עיניין כלל המצב החברתי והתעסוקתי של תושביה (או לקוחותיה). 

הועדה הציבורית למען אשדוד טענה שגם מיסים חברת אשדוד לא מוכנה לשלם למועצת העיר אשדוד. למרות שהחברה נהנית משומת מיסים מאוד נמוכה כפי שנקבע לה בהסכם - גם מסכומים אלו היא משתמטת וב3 השנים האחרונות החובות שלה הצטברו ל 500 אלף לירות למועצה המקומית (שהייתה זקוקה אז לכל לירה כדי לטפל בעולים החדשים לעיר).

הטענה הייתה שכל שמעניין את חברת אשדוד הוא לספסר בקרקעות של העיר והיא מחבלת בהתפתחותה.

סיעות בכנסת דרשו לקיים דיון בכנסת על החוזה עם חברת אשדוד שהתגלה שהוא אינו תופס - הוא אינו חוקי כי לא אושר בכנסת - אך הממשלה התנגדה לקיים דיון זה

יוני 1962 - מבקר המדינה תוקף את "פרשת הקרקעות" של המדינה עם עובד בן עמי וטוען שהם קיבלו קרקעות ששווים מאות מיליונים, כמעט בחינם. בזמן שהממשלה השקיעה השקעות עצומות בפיתוח העיר, המדינה לא קיבלה את התמורה הראויה בהסכם.

התושבים בעיר אשדוד - "אנו נפעל בכל האמצעים כדי שהציבור שמחוץ לאשדוד יידע את האמת על המתרחש כאן". החברה לא קיימה את ההתחיבויות שלה לעיר אשדוד כמופיע בהסכם עם המדינה 

נובמבר 1963 - בחוות דעת - היועץ המשפטי לממשלה קובע שעסקת הענק נחתמה עם בן עמי ללא אישור הכנסת ומשכך היא לא חוקית. הממשלה ניסתה לעקוף את החוק. חוגים כלכליים התפלאו על להיטוטה של הממשלה לוותר על אפשרות לבטל את "עסקת אשדוד" בה הפסידה מאות מיליונים לטובתם של בן עמי ושותפיו

יוני 1961 - עיתון הארץ כותב- "סדרת מאמרים בעיתון הארץ על חוזה הזיכיון היא שעוררה את משרדי הממשלה ומבקר המדינה לבדוק מחדש את ההסכם ולפנות למשרד האוצר בשאלות ובבקשת הסברים"

1963 - משה דיין, חברו האישי של שאול בן שמחון (שעמד בראש המאבק), נרתם גם הוא למאבק בכנסת נגד ההסכם עם בן עמי ומואשם כי הוא עושה זאת משיקולים פוליטיים כדי לפגוע בשר האוצר

"העסקה הביאה עד היום (1963) רווח של 750 מיליון לקבוצת בעלי ההון ברשותם של בן עמי - מתברר שלא רק שקרקעות המדינה נמכרו בזיל הזול לבעלי הון פרטיים, אלא שגם העסקה נעשתה בניגוד לחוק "

ועדת הכספים בהשתתפות שר האוצר, דחתה את הבקשה לבטל את ההסכם ולהסתפק בשינויים שערכו בחוזה בעקבות משא ומתן שהתנהל בין החברה לבין השר.

מתוך עיתון על המשמר אוגוסט 1964:
"אנו משוכנעים כי אין כשערורייה הלאומית והממלכתית הזאת לערעור העקרון של הבעלות הלאומית על הקרקע מאז יסודה של קרן הקיימת לישראל ועד ימנו אלה (גם מאז ועד היום 2022). אפילו לאחר התיקונים שהכניסה הממשלה לעסק הביש כדי לפייס את דעת הקהל הנסערת, שכן לא החוזה אלא עצם העסקה היא עסק הביש.

אכן משהו מרקיב ומצחין וצנחת הרקבון מתפשטת – עסק הביש כבר הזרים ויוסיף להזרים מאות מיליונים לכספות הבנק של בעלות אדמות אשדוד החדשים (בן עמי ושות')

שר האוצר דאז לוי אשכול, החל להפעיל לחץ על ההנהגה המקומית  כדי שירדו מהמאבק נגד חברת אשדוד ובתמורה הבטיח שר האוצר דאז -  להשקיע בפיתוח העיר אשדוד, כולל בניית בית חולים (שנות ה60). אכן הונחה אבן פינה לבית החולים אבל האבן נשארה רק אבן ובית החולים לא הוקם.

אוגוסט 1964 - תושבי אשדוד מקימים מערך התרמה למימון משפט נגד חברת אשדוד ובן עמי

בזכות משה דיין החוזה השערורייתי עולה לדיון בממשלה ומתגלים בו סעיפים נוספים שאינם סבירים כמו - 1 דולר לשנה דמי חכירה, שהרשות המקומית לא תטיל ארנונה על הרכוש של בן עמי ושות'. בן עמי מתנגד נחרצות לכל בדיקה של החברה ולכל התערבות חיצונית בה, למרות שהוא כבר מכר בעשרות מיליוני דולרים חלקים ממניותיו בה - הוא הפך למתנגד היחיד לשינויים שהממשלה הציעה לטובת אזרחי העיר אשדוד

מתוך עיתון דבר  1961 - "לפני כמה חודשים פורסמה ב"דבר" סדרת מאמרים שבה נמתחה ביקורת על המשקיעים שבמקום לעסוק בפיתוח אשדוד (כפי שהיו מחוייבים בחוזה מול הממשלה), חיכו לעליית מחירי הקרקע כדי למכור את הקרקעות ברווח עצום (מכרו ב7000 לירות לדונם והעבירו למדינה 90 לירות). 

גם את החוזה המתוקן הפרה חברת אשדוד - כך פוסקת ועדה ממשלתית מיוחדת: "החברה לא העבירה אף פרוטה אחת על חשבון דמי החכירה לשטחים אותם העבירה לאחרים, בעוד החוזה מחייב לשלם דמי חכירה ל 5 שנים מראש".

כבר ב1961 החלו חברי כנסת לשאול שאלות קשות - כמה השקיע בן עמי באשדוד - התשובה אז כמו היום ב 2022 היא כמעט אפס והוא לא עמד בהתחייבויותיו לפתח את אשדוד - לעומת זאת הוא נהנה מרווחים דימיוניים בשנות ה60 ו ה70 וה80 ובהמשך יורשיו שנהנו ממכירת הקרקעות של העיר אשדוד לכל המרבה במחיר.

בשנת 1964 הכנסת מבקשת לבטל את החוזה ועולה דיון בועדת הכספים בבקשה לבטלו -כך גם פונים תושבי אשדוד לכנסת בבקשה לבטלו לחלוטין ולא רק לתקנו. אך שר האוצר החדש, פנחס ספיר, מביא לועדה הסכם חדש שמשפר את מעמד המדינה וגם מסביר מדוע יש קושי לבטל את החוזה 9 שנים לאחר שנחתם ונקבעו כבר עובדות בשטח - מכאן החוזה מתוקן ועדין חברת אשדוד מחזיקה בכ40% מקרקעות אשדוד במקום ב 100%. הלחץ הצליח חלקית

הנהגת הסתדרות בקשה להקים באשדוד רשות מקומית נבחרת משלה שתשרת את התושבים במקום. אך המועצה האזורית חבל יבנה וחברת אשדוד התנגדו בכל תוקף שתקום מועצה מקומית עצמאית בעיר אשדוד הם רצו שאשדוד תנוהל על ידם כחברה בע"מ.

ככל שעברו הימים, המאבק החריף והגיע עד לכנסת ולתקשורת, לבסוף נאלץ שר הפנים דאז מר חיים משה שפירא, להסכים למנות מועצה מקומית זמנית, כשברשותה יעמוד דוב גור (אגב בהמשך נקראו בעיר רחובות על שמם), עד לבחירות שהיו אמורות להתקיים בהקדם לאחר מכן, אך התנאי שלו היה שהמועצה תורכב לפי ראות עיניו ואף למנות נציג במועצה המקומית לחברת אשדוד, זאת בניגוד לרצון התושבים.

סוף דבר העיסקה המושחתת במדינה לא מתבטלת אך שר האוצר החדש מגיע להסכם פשרה עם בן עמי שמוגדר כ - "הסרבן האחרון" בו הממשלה תכנס שותפה - שנים מאוחר יותר הסתבר שחברת אשדוד פעלה בחברה כראות עיניה, מכרה קרקעות לוילות ברובע י"א לפונקציונרים במחירים מוזלים במיוחד (על אף שהם לא התכוונו לבוא לגור בעיר) וטענות רבות נוספות הופנו לחברה שלא עמדה גם בהתחייבות החדשה.

האם מגיע לעובד בן עמי את הכבוד שהוא מקבל כמייסד העיר אשדוד כאשר בעיר יש שדרות על שמו ובמרכז המבקרים החדש של אשדוד הוא מוצג כמיייסד העיר אשדוד שנשלח על ידי דוד בן גוריון להקים אותה - רחוק מהמציאות כפי שכבר הבנתם.