ישעיהו צימר ז"ל הפך כבר בגיל 10 למבוגר בעל כורחו, עם פלישת גרמניה לפולין ורצח הוריו על ידי הנאצים. חרף גילו הצעיר סירב להשלים עם רוע הגזרה ונמלט מהגטו ליערות קאזיאן העבותים, שם הסתתר ושרד לבדו עד השחרור המיוחל.

הוא סיפר כי  "בעת שהייתי בבור עיקר מחשבותיי לא הופנו לשאלה האם אצא משם או לא, אלא לציפייה ליום בו נצא לחופשי ותקווה גדולה שמישהו נשאר בחיים".

בשנת 1948 ישעיהו צימר עלה לארץ ישראל עם יתומים נוספים מרחבי אירופה ששרדו את השואה ורוכזו יחד במחנה נוער באיטליה.

בגיל 17 החל לעבוד במאפיה ובעבודת בנייה בקיבוץ משמר השרון. שנתיים לאחר מכן הכיר את דבורה, ניצולת שואה גם כן, ומי שתהפוך לאשתו כעבור שנתיים. יחד הם עברו לעיר כפר סבא, שם המשיך לעבוד בחריצות במאפיה, דבורה גידלה תרנגולי הודו בחצר הבית ולזוג נולדה בת בכורה.

לאחר כ-15 שנים, בשנת 1962, אריה קלנג ז"ל, מהיזמים הראשונים בעיר אשדוד, הציע לו לרכוש חלק במאפיה הראשונה באשדוד. מאפיה מיושנת ופשוטה ללא אמצעים ומכונות מיוחדות. ישעיהו בחר לקבל את ההצעה, ויחד עם דבורה ו-3 בנותיהם עברו להתגורר באשדוד, כאשר בשנה הראשונה הם גרו בתוך מבנה המאפיה.

בשנת 1965 נולד בן הזקונים, ברוך, שלימים הפך לאחד מקבלני הבנייה המוכרים באשדוד.

עם השנים, ישעיהו רכש את חלקם של שאר השותפים, והפך לבעלים היחיד של המאפיה שסיפקה לחמים לכל תושבי העיר.

בשנת 1975 פתח מאפיה אוטומטית מודרנית (תעשייתית) על שטח של כ-6.5 דונם, אותה ניהל והפעיל יחד עם ארבעת ילדיו, שרה, רחל, ליאורה וברוך, ואשתו דבורה. המאפיה פעלה ללא הפסקה עד 1986, שם החליט לקחת פסק זמן למנוחה ובמקביל דבורה צימר אשתו פיתחה קריירה בתחום הפיסול, והפכה לפסלת ידועה ומוערכת באשדוד ובאזור, ואף הציגה תערוכות ברחבי הארץ.

בתחילת שנות ה-90 החליט ישעיהו לחזור לעבוד, וניהל סניף של רשת "קרביץ" ברובע ד' באשדוד. לימים, החנות שינתה את שמה ל"צימרגרף" והפכה לחנות כלי כתיבה ועיתונים מוכרת מאוד בעיר. מספרים שלקוחות ותיקים שהזדקנו ולא יכלו להמשיך להגיע אל החנות, זכו ליחס מיוחד מישעיהו, שהגיע עד לפתח ביתם למסור להם את העיתון שאליו היו רגילים.  

ישעיהו היה ידוע בנדיבותו וברוחב ליבו, הוא נהג לתת בסתר לחמים לעניי העיר ולכל נזקק. בנו, ברוך צימר, מספר שבשנת 1987 במהלך חודש אוגוסט החם במיוחד, הוא זוכר שדפקה על דלת ביתם אישה עם שקיות תפוזים כבדות. אף על פי שסחורתה נראתה במצב רעוע ואף מקולקל, בחר ישעיהו לרכוש ממנה את שני הסלים עימם הגיעה.

ברוך שאל את אביו מדוע רכש תפוזים מקולקלים, וענה לו ישעיהו "אם ביום כל-כך חם הגברת המבוגרת הגיעה עד לפתח ביתנו בקומה שלישית, כנראה שהיא באמת זקוקה לכסף". מדובר על סיפור אחד מיני רבים אותם זוכרים ילדיו ומכריו, אשר מעידים על אופיו ותכונותיו הנדיבות. 

ישעיהו צימר ז''ל זכה ל-4 ילדים, 12 נכדים ו-10 נינים. הוא נפטר בגיל 91 בביתו באשדוד לצד אשתו דבורה שטיפלה בו וסעדה אותו בשנותיו האחרונות. תאריך פטירתו היה בערב חג השבועות, ואף נקבר בבית העלמין בעיר בערב חג זה, זכות ששמורה לצדיקים.