אין מי שלא עשה לו כבוד בעולם הספורט של הדרום, עד היום לא ברור לי כיצד הוא לא המשיך לכתוב ב7 ימים או לפחות בספורט ידיעות אחרונות הארצי ככתב צבע המוכשר ביותר שהכרתי. 

הבוקר קפץ לי פוסט שלו בפייסבוק והופתעתי לגלות שהוא איבד את מאור עיניו וכך הוא כתב בסוג של "יציאה מהארון":

"אלה ששאלו לאן נעלמתי ולמה הורדתי פעילות בפייסבוק. שאלה. טובה.

אז ככה: את מה שאתם קוראים כעת אני כותב באמצעות תוכנה מיוחדת שמקריאה לי בקול כל אות שאני מקליד. לא הכי נוח בעולם אבל הרבה יותר. טוב מכלום ומראש אנא הבנתכם לטעויות (תיקנו כאן את טעיות ההקלדה).

הסיפור פשוט אבל לפני שנתחיל חשוב לי להבהיר שמצב הרוח והמורל שלי כפי שהיו. כלומר אחלה. אפשר לדבר איתי על הכל, לצחוק על הכל חופשי לגמרי.

ובכן בוא נעשה את זה הכי חד וישיר: מבחינה רפואית אני עיוור ואפילו יש לי תעודה בהתאם מה שמאפשר נסיעה בתחבורה ציבורית בחינם. איזה כיף.

מעשית אני עדיין רואה קצת. בערך. חדות הראיה אבדה לגמרי. אני לא מזהה פרצופים למשל אבל מבין שיש מולי מישהו. לא רואה מה יש בצלחת לא יכול לקרוא לא יכול לראות תמונה וכמובן לא לצפות בטלוויזיה ואת המונדיאל אני רק שומע ותוהה כמו כולם האם זה יהיה מסי, אמבפה או נאיימר.

לא היה פשוט לקבל את המצב החדש אבל אני מאחורי זה ומשתדל ליהנות ממה שאפשר. הראיה. ההיקפית פחות נפגעה מה שמאפשר לעשות כמה דברים .

אני שוחה; שומע המון ספרים , מטייל, משפחה, חברים, ועוד כל מיניי.

בהחלט מתגעגע לדברים הכי פשוטים וטריוויאליים כמו לא ללבוש את  התחתונים הפוך אבל מצד שני צוחק שזה קורה ועם הזמן לומדים להעריך את שרידי הראיה שנותרו. מה שנותר מאפשר לי להתמצא פחות או יותר במרחב בטח שאני עם מישהו גם אם מדובר במקל נחיה.

לא אבלבל לכם יותר מדי אבל נדמה לי שהיה חשוב להסביר שלא נעלמתי אלא שהתנאים קצת השתנו.

בתקופה האחרונה אני קצת מרצה בבתי ספר אודות לקות הראייה שלי ומסביר לילדים המקסימים כמה נגישות חשובה . הפרופסור אומר כל הזמן לאשתי שאני גיבור ואני אומר שלא גיבור ולא נעליים. פשוט עושה מה שאני יכול כדי להישאר שמח.

אז תהיו לי בריאים ושמחים ותעריכו את מה שיש".

מיד לאחר שקראתי את הפוסט, התקשרתי ליאיר. עוד לפני שנים רבות חיזרתי אחריו שיבוא לכתב בכלי התקשורת שהיו בבעלותי ו/או שערכתי, אבל הוא נשאר נאמן לידיעות אחרונות מזה 40 שנה. הכתיבה שלו מאז ומתמיד הייתה – "ללקק את האצבעות" – הוא יודע לספר את הסיפור ממעוף הציפור ומתבל אותו בהומור משובח ובזווית ראיה שונה ממה שאנו מכירים. כתב הספורט הכי טוב שהכרתי כבר אמרתי?

לדעתי האישית הוא התבזבז בבנק ויכול היה לכתוב יותר בכלי התקשורת הארציים (שעוד קוראים יתענגו) אבל הוא אהב (משום מה) את עבודתו בבנק ואת השילוב של העבודות.

יאיר לב ים לא בוכה לי בטלפון על מר גורלו אלא מחפש את היתרונות באתגר החדש ואכן מדובר באתגר אמיתי- להפסיק לראות.

הוא סיפר לי שכשהלך לפני מספר שנים לבדיקה בעקבות התחלת הירידה בראייה, אמרו לו שהוא למעשה היה צריך להיות עיוור כבר בגיל 20 ואם עד היום לא קרה לו כלום, כנראה שכבר לא יקרה לו – אבל כן קרה וראייתו המשיכה להתדרדר.

אפשר להסתכל על זה באופן שהוא הרוויח איזה 45 שנה של ראייה ואפשר להסתכל על זה שהוא הפסיד את מה שלנו נראה הכי מובן מאליו.

יאיר מדבר איתי בהכי כנות ולא מנסה להראות גיבור ("כן זה מבאס לא לראות" הוא אומר), אבל הוא מנסה ליהנות ממה שיש ועומד לרשותו, הוא מנסה להעשיר את עצמו, ללמוד לחיות עם הסיטואציה ובעיקר להתקדם במקום להיתקע מאחור.

אז לצעירים שלא ידעו מהו עיתון ,טוב שתכירו את יאיר לב ים שכשמו כן הוא – גם מאיר גם כולו לב עם עומק ואופק של ים בלתי נגמר.

יאיר, עכשיו לאחר שסיפרנו בהכי קצרה את סיפורך, הדורות הבאים יוכלו להכיר אותך גם בחיפוש בגוגל.... לפחות עד שתחליט להתחיל לכתוב באינטרנט וזהו יותר מרמז שנשמח אם תבחר להעשיר את הקוראים הרבים של אשדוד נט בכישרון הכתיבה שלך.