היום כולם מפנימים שסבבי הלחימה מול עזה לא יסתיימו והם יחזרו שוב ושוב ושוב ורק בעוצמה גדולה יותר, עד שימצא פתרון אחר ממה שהוצג לנו עד עתה ממשלת ישראל – (להמתין לפרובוקציה שלהם ואז להתקיף בעוצמה גדולה או פחותה יותר).

עימות נוסף וגדול עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי הוא רק עניין של זמן. בצה"ל כבר מתחילים לדבר על האפשרות של מבצע נרחב ברצועה כסבירה למדי, לקראת חודשי הקיץ והסתיו הקרובים, אבל מבצע רחב יכול להביא מקסימום לדחיה של הבעיה תוך תשלום כבד מצידנו ולא לפתרון.

כל הדיונים בנושא עזה עסקו  עד היום בבעיית הרקטות, המנהרות, במעברי הגבול והגדר אך לא בשאלה החשובה ביותר - כיצד פותרים את בעיית עזה לטווח הארוך?

סיר הלחץ ברצועה לא יכבה מעצמו – הבעיה העזתית עדיין מונחת לפתחנו והיא תתפוצץ לנו בפנים במוקדם או במאוחר שוב ושוב....צריך לקרות משהו ... שהמצב ישתנה

הסכנה הגדולה יותר:

תוסיפו על סיר לחץ זה את התסכול של הרשות הפלסטינית, את הלחץ האיראני שממשלו נמצא עם הגב לקיר ותחת תסכול אדיר, והנה נוצרת אפשרות למתקפה כוללת מהצפון הדרום והגדה על ישראל.

ישראל ספגה ביומיים של ההסלמה האחרונה כפי שלא ספגה מעולם. היכולות של ארגוני הטרור בעזה הולכות ומשתכללות, כולל מטחים מסיבים יותר שחודרים את כיפת הברזל ופצצות הרסניות יותר.
במקביל מסתבר שהם גם לא חוששים מהאיומים של ישראל. על כל איום של ראש הממשלה הם משיבים באיום גדול יותר משלהם וכולם קלים בדיבורים גבוהים שמאבדים את הערך שלהם מסבב לסבב.

מהסבב האחרון למדנו שאין לנו מספיק כיפות ברזל כדי להתמודד עם המטחים הגדולים שכוללים עשרות ומאות טילים בבת אחת. כיפת ברזל התקשתה בסבב האחרון מול מטח של עשרות טילים בבת אחת לנקודה כמו אשדוד, אשקלון ועוד... מכאן שמדינת ישראל חייבת ללהתכונן לגרוע יותר - למצב של מלחמה מקבילה גם בזירה הצפונית...
המחיר עשוי להיות כבד מנשוא.

הבעיה הגדולה ביותר - אין להם מה להפסיד:

הדו"ח האחרון של הבנק העולמי, שפורסם ב–2019 אומר ששיעור האבטלה בעזה זינק ל–52% ב–2018, כשרמת האבטלה בקרב הצעירים בעזה בלתי נתפסת - 67%.
שיעורי העוני בעזה קשים מאוד -  כ–46% מתושבי חיים מסכום של עד 5.5 דולרים ליום.

תוסיפו את החוסר במים, חשמל ומזון והנה לכם 2 מיליון איש שאומרים – "תמות נפשי עם פלשתים" (רק שהפעם הפלשתים שלהם הם אנחנו, הישראלים).

הפתרון:

נראה  שבלי הסדר קבוע שבו יוחלף שלטון חמאס ברצועה בשלטון אחר (שמעוניין ברווחת תושבי עזה יותר מאשר בסילוק ישראל) ולשלטון זה יינתנו אמצעים כלכליים וצבאיים לא יהיה שקט בדרום ובהמשך גם לא בשאר רחבי ישראל לעולם!

הגיע הזמן לחדש את הדיון בשאלה מה עושים עם עזה?? (מזוודות הדולרים מקטאר הם לכל היותר כדור הרגעה עד החודש הבא). השאלה מה עושים עם עזה מתשיך ותישאר איתנו עוד הרבה זמן, אלא אם נניע מהלכים בעצמנו.

מצד אחד, ישראל זקוקה קודם לאומץ מבצעי רב יותר ממה שהציגה עד עתה, אבל לאחר שתשיג את ההרתעה ותגרום לעזתים להפנים את המחיר, היא תצטרך גם להפגין אומץ מדיני לא פחות רב.

מהו אומץ מדיני?

כדי למצוא פתרונות כלכליים והומניטריים תידרש הממשלה לקיים דיונים על עתיד עזה וכיצד משנים את מצבה?!

עד היום היו הצעות נקודתיות, אך לא ראייה כוללת ושום דיון רציני.

אם ישראל תיזום תוכנית גדולה (בשיתוף גורמים פלסטינים ובינלאומיים) היא תוכל לגייס למהלך זה – מיליארדי דולרים רבים ממדינות ערב, נסיכויות הנפט, אירופה וארה"ב. עם הכסף הגדול והראש הישראלי, ניתן להפוך את עזה למקום שאפשר לחיות בו בכבוד, להתפרנס ולהתפתח בו (ואפילו ישראל תהנה מכך מהורדת יוקר המחייה ).

במקרה כזה, יהיה לאזרחים בעזה יותר מידי מה להפסיד מעימות או סכסוך עם ישראל.

פתרון בעזה = הרבה כסף לישראל:

עלות טיל יירוט של כיפת ברזל נעה בין 50 ל–100 אלף דולר.
עלות שעת טיסה של מטוס קרב של חיל האוויר היא כ–20 אלף דולר.
עלות פצצת אוויר־קרקע חכמה, יכולה גם להגיע למאות אלפי שקלים לפצצה, כתלות ברמת הדיוק. (טבעה של הלחימה בעזה שהיא מצריכה פצצות ברמת דיוק גבוהה, בעלות גבוהה, כדי להימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית).

בסה"כ ובמצטבר - כול יום לחימה עולה לנו למעלה מ 60 מיליון שקל! כלומר בעלות של 10 ימי לחימה אפשר להקים בית חולים מפואר למשל.

כוח עבודה בישראל:

מאז נסגרו שערי עזה, יוקר המחיה בישראל זינק - עלות העובדים הזרים שהחליפו את העזתיים הנו פי 3 ו4 יותר וכך עלות הבנייה ועלות התוצר החלקלאי האמירו שחקים.

עד שעלה שלטון החמאס - 15% משוק העבודה בעזה הסתמך על עבודה בישראל. המשק הישראלי זקוק לכוח עבודה זה

הפתרון הגדול - הוא הפנטזיה המצרית שלי:

להערכתי, אם יוצע למצרים (שכלכלתם נמצאת במצב קשה מאוד) חבילה מאוד נדיבה לפיתוח תיירות ומפעלים גדולים בסיני (כגון מפעלי זכוכית תוך ניצול החול האינסופי בסיני וכוח העבודה העזתי), מפעלי טקסטיל ומפעלים נוספים שיוכלו להתחרות במפעלים הסינים בזכות כוח העבודה הזול והיתרון של שינוע לעולם המערבי ולישראל בעלות נמוכה יותר מאשר מהמזרח הרחוק, הם עשויים לקפוץ על המציאה או יותר נכון על מיליארדי הדולרים שיפריחו את כלכלתם המרוסקת. 

התנאי כמובן יהיה שהמצרים יפתחו את השערים מעזה לסיני. הצעה נדיבה מאוד עשויה לפתות אותם ולהביא לפתרון מלא לעזה.

ההצעה של השר כץ:

הצעה מעניינת הייתה של עזה שר התחבורה כ"ץ - הוא ניסה לקדם הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה, בו יוקמו נמל, שדה תעופה ותשתיות אנרגיה ומים. האי יפעל בפיקוח בינלאומי ויאפשר לספק לעזה את הצרכים הבסיסיים שלה ולפתח את כלכלתה, וכשהפיקוח הבינלאומי יהיה אחראי שהוא לא יהפוך לאי של טרור – במצב של לחימה יהיה הרבה יותר קל לתקוף את האי מאשר לבצע כניסה לעזה, המאוכלסת בקרוב ל 2 מיליון תושבים.

הבעיה שראש הממשלה לא שש לקדם עדין את הרעיון של השר כץ .

ההצעה של האלוף:

האלוף (מיל') יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, פירסם בשבוע שעבר מאמר מטעם מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, שבו הוא מציע גישה חדשה כלפי עזה: לאמץ מדיניות נדיבה כלפי חמאס, כיאה לצד החזק.

מה הוא מציע - הרחבת כושר ייצור החשמל ברצועה ואספקתו מישראל או מצרים; טיפול דחוף בתשתיות המים והביוב ברצועה; והרחבת כושר ההשתכרות של תושביה — גם באמצעות פתיחת שוק העבודה הישראלי לכמה אלפי עובדים מעזה שיעברו דרך מחסום ארז 

ההצעה של המכון למחקרי בטחון:

המכון למחקרי ביטחון פרסם לפני שנה ניתוח כלכלי של רצועת עזה שחיברו פרופ' ערן ישיב ואלון ריגר בניתוח שפרסמו, הם מעריכים כי ש סיכוי לפיתוח תיירות לאורך חוף הים בעזה  חיזוק מגזר השירותים; שיקום היצוא החקלאי; ואפילו הקמתה של תעשיית היי־טק.

הם סבורים כי ההון האנושי ברצועת עזה הוא בעל פוטנציאל כלכלי, וההשכלה הגבוהה נפוצה ברצועה, הודות לחמש האוניברסיטאות הפועלות בה. בטווח הארוך יותר, יש לעזה עתודות גז טבעי שעשויות להספיק לעשרים שנה, אם וכאשר המאגר יפותח.

מה הסיכוי?

כל עוד חמאס שולט ברצועה ומנהל בה מדיניות סחטנית וטרוריסטית, הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי — אבל הפוטנציאל קיים בתנאי שמישהו ידחוף לשם יציג תוכנית, אופק, חזון שבעקבותיהם תיווצר מוטיבציה אדירה מבפנים להזיז את שלטון החמאס ולשתק את ארגוני הטרור הפועלים בה.

להשאיר את המצב הקיים זה מתכון בדוק למצב שרק ילך ויהיה גרוע יותר ויותר גם לנו תושבי הדרום וישראל – משיהו חייב להרים את הכפפה אלא אם יש לכם רעיון אחר.