-

בשבוע שעבר נחשפה תוכנית הדיור הממשלתית לקליטת העולים שצפויים להגיע מרוסיה ומאוקראינה בעקבות המלחמה שם. התוכנית מנסה לתת מענה לשיכון של 20 אלף בתי אב (50 אלף איש בסך הכול).

בשיחה שקיים שר האוצר, אביגדור ליברמן, עם ראש העיר אשדוד, יחיאל לסרי, הוא ביקש לסייע בקליטת עולים מאוקראינה וראש העיר השיב - "כעיר קולטת עליה וותיקה, אשדוד תתרום את חלקה למשימה הלאומית והנושא יידון בהמשך בהתאם ליכולות של העיר״.

והשאלה הנשאלת היא - מה היא היכולת של העיר?

ראש העיר בודק את האפשרויות של העיר, סגני ראש העיר כצנלסון ונכט דוחפים לשם ועתה עולה השאלה – היכן העיר אשדוד יכולה למקם שכונה עם כ 1000 קרווילות במימון משרד האוצר?

באשדוד כמעט ואין שטח פנוי להקמת שכונה מסוג זה הצורכת כ 100 דונם,  למעט בדיונה ובמשולש החקלאי וגם שם זה מאוד מורכב עד כמעט בלתי אפשרי לאשר אותם תוך זמן קצר.

המשולש החקלאי מוחזק על ידי בעלי קרקעות פרטיים שממתינים וחולמים שיום אחד השטח יאושר לבנייה ואילו הדיונה מוחזקת רגשית על ידי שוחרי הטבע והארגונים הירוקים שילחמו עבורה בכל כוחם. מכאן שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להקים את השכונה שם

יתכן שבאוצר יציעו את רובע י"ד שנמצא בהליכי תכנון להקמת כ10,000 יחידות דיור באשדוד ואמור לצאת לשיווק בעוד כשלוש שנים. 
הטענה של האוצר תהיה שזו שכונה זמנית - שתפקידה יהיה להעניק מענה זמני בלבד לעולים על רקע המלחמה.  
אך מניסיון למדנו שהזמני הופך קבוע או לכל הפחות מתמשך מעבר לתוכנית המקוריות.

טכנית זה אפשרי, כי השטח בבעלות המדינה וזמין לה - אך כאן נוצרת בעיה חברתית קשה שכן רובע יד (שהתגלה כזמין לבניה בתחקיר אשדוד נט ולאחר התחקיר בעירייה ובמשרד השיכון דחפו להפוך אותו לשכונת מגורים גדולה, כנראה הגדולה ביותר בעיר) הוא הרובע האחרון באשדוד והוא אמור לתת מענה קריטי לבני העיר בשנים הבאות.

מצד אחד ישנה תמיכה רחבה בעיר אשדוד לסייע לעולים ומצד שני מרימים בעיר גבות – הכיצד אין פתרון מגורים לצעירי העיר והחשש שהדבר יביא למלחמה חברתית בתוך העיר אשדוד.

הצעירים שואלים - הכיצד מיד נמצא פתרון לעולים שעדין לא הגיעו לכאן כששנים המדינה לא מוצאת פתרון לבני המקום פתרון?
האצבע המאשימה מופנית למדינה שלא שחררה את הקרקעות שבבעלותה לבנייה.

הצעירים זועקים שנים למתן פתרון מגורים בעיר ורבים מהם נאלצים לעזוב את העיר באין להם היצע דירות והמעט שיש הפך לבלתי מושג בעקבות המחירים שקפצו באשדוד. גם דירות בשכירות הפכו מאוד יקרות בעיר ונושקים למחירים של תל אביב.

ישנן תוכניות רבות אך ההליכים מסורבלים וארוכים מידי וגם כאן אומרים הצעירים - כשהמדינה מאוד רוצה היא יכולה!

שר האוצר לוחץ ופותח את הארנק של המדינה ברוחב לב כדי לתת מענה לעולים הרבים שעומדים בפתח וגם הלב והמוסר היהודי לוחצים לעשות כן אך למטבע יש 2 צדדים.

אופציה שעולה אך אין מי שידחוף אותה - היא - שאם המגורים בקרוואנים ראויים - אז צריך לפתוח אותם לכולם, לעולים כמו לבני העיר -  אם באמת יש למדינה דירות או שכונת קרוונים שאפשר להשמיש אותן, שתעשה זאת כדי שכל הציבור ייהנה ממנה.

גם כאן יכולה להיפתח בעייה משל עצמה - למי מבני העיר לתת ולמי לא? הרי הביקוש עצום והכמות מוגבלת.

רעיון יצרתי אפשרי שהמדינה עדין לא בחנה אותו הוא - 

לתת לאנשים להתגורר בחללים באזורי תעסוקה (בערים שונות בישראל). 
אם המדינה תאפשר ליזמים ובעלי נכסים לעשות השמשה ותאפשר לייצר היצע שהשוק החופשי גם יגיע אליו אז זה יכול להיות יעיל ומהיר יחסית.
כך היה בסוהו בניו יורק  בשנות השבעים והשמונים -  התעשייה עזבה את העיר והמבנים הפכו להיות מעונות לאנשים שלא היה להם איפה לגור. הם לקחו חללים והפכו אותם למגורים ולאט לאט התפתחה תרבות של לופטים.

הצעה נוספת שיכולה להיות היא אך משום מה לא עלתה בממשלה היא -  להקים שכונות זמניות בנחלות הגדולות שבמושבים הסמוכים לערים -
שם יש מצד אחד שטחים פתוחים גדולים עם עורף עירוני ובכל מקרה הצעירים לא ירגישו שזה על חשבונם.

הדילמה לא פשוטה וההחלטות צריכות להיות מוכרעות בהקדם – תוך ימים בלבד. הממשלה צריכה וחייבת לחשוב מחוץ לקופסא.

במקביל ראש העיר אשדוד, יחיאל לסרי, שאמור להכריע בנושא (האם אשדוד יכולה להיות שותפה להקמת השכונה), עלול למצוא את עצמו בין הפטיש לסדן בכל החלטה שיקבל.