שבוע שעבר היה מיוחד מאוד עבור אלון בויאנובר מאשדוד. לאחר כשנה בצבא, וכשהוא משרת כטבח בגדוד 52 של חטיבה 401 בחיל השריון, הוא קיבל חותמת על עבודתו הטובה - תעודת הצטיינות מקצין הלוגיסטיקה מפיקוד דרום, על מסירותו כטבח הגדודי. "רובם של מקבלי אות ההצטיינות הינם קצינים ואנשי קבע, זה די נדיר שחייל סדיר מקבל את זה", סיפר השבוע. 

אז עכשיו נראה שהכל ורוד בחייו של הטבח הצעיר, אבל לא תמיד זה היה כך. "למען האמת החברים באשדוד לא ממש פרגנו לי בהתחלה, הם לא הבינו למה לנסוע עד צריפין בשביל בית ספר, ולמה לא נשארתי איתם באשדוד'", פירט על קשיי ההתאקלמות שעבר .

ואולם, בויאנובר לא ויתר. הוא המשיך לעשות את הנסיעה מאשדוד עד לבית הספר "אורט צריפין", יום יום. לימים התברר כי ההחלטה שנראתה לחבריו לא מובנת, השתלמה בגדול. "אני ממש שמח על ההחלטה שלי ללכת לבית הספר, הכרתי שם חברים חדשים ומדהימים שאנחנו בקשר עד היום. החלום שלי מגיל קטן היה קולינריה ולהיות טבח".

ואיך ילד בכיתה ח' עושה כזה צעד?
"ההורים שלי מאוד תמכו במהלך הזה, חיפשנו בכל הארץ בית ספר שיוכל להגשים לי את החלום. הייתי תלמיד טוב, פשוט חשבתי על העתיד ועל מקום שיספק לי עניין, חווית למידה ואופק תעסוקתי. ההורים שלי תמיד מושכים אותי למקומות הכי גבוהים, וכך היה גם במקרה הזה".

נשמע שבהתחלה לא היה כל כך קל מבחינה חברתית.
"נכון, החברים שלמדתי איתם באשדוד לא פרגנו לי. הם נשארו בתיכון שלא היה להם כיף וטוב להם שם, לעומתי, היה לי מצוין מרגע שהתחלתי ללמוד ב'אורט צריפין' הכרתי חברים חדשים ומורים לחיים".

והיום במסגרת התפקיד מה אתה עושה?
"אני אחראי על המטבח של הגדוד, זו עבודה קשה ומאתגרת מאוד שמאפשרת לי להתקדם להתפתח ולהגדיל ראש. זה מאפשר לי להביא את עצמי לידי ביטוי ואני מאוד אוהב את זה. מה עוד שאני צובר ניסיון מעשי אדיר".

מה אומרים החברים היום?
"היום החברים כבר מפרגנים", הוא מספר בחיוך. "גם הם מבינים שעשיתי את הצעד שהיה לי נכון ושמחים שאני מצליח".

מה בית הספר נתן לך מלבד תעודת המקצוע בטבחות?
"נתן לי את הכוח לא לוותר. ללמוד שם זו חוויה, התמיכה שאתה מקבל בכל רגע, ועוזרים לך בכל דבר לאורך כל הדרך. זה בית ספר מדהים, זו אחת ההחלטות הכי טובות שלקחתי, ללמוד שם".

ומה החלום להיות השף הבא?
"למען האמת אני יותר בקטע של קונדיטוריה, וזה הכיוון אליו אני שואף ורוצה להתפתח בו לאחר השרות הצבאי".