הציבור הישראלי למד בשנתיים החולפות שהבחירות אינן תחרות בין מפלגות אלא בין גושים. המפתח לניצחון נתפס עדיין כמונח בידיו של מי שיצליח להניע מנדטים מצד לצד.

עתה, כשמדברים שוב על בחירות, השם החם ביותר הוא הרמטכ"ל איזנקוט, כיחיד שיכול למשוך קולות מנתניהו מצד אחד ואת מאוכזבי בני גנץ מצד שני.

מאוכזבי בני גנץ ויראו באיזנקוט אלטרנטיבה שלטונית.

מאוכזבי נתניהו ירגישו בטחון עם הרמטכ"ל לשעבר, עם מוצאו המזרחי ועם הדמות החמה והאבהית שלו.

הרקע מתאים למצביעי ליכוד והימין:

בן להורים ילידי מרוקו. אביו היה פועל מכרות בתמנע, אחותו גרה בהתנחלות.

הוא גדל בבית מסורתי – אמו שומרת מצוות וייעדה אותו להיות רב ולא רב-אלוף.

הוא מקפיד על קידוש ועל הפרדת בשר וחלב ובקיצור  - מסורתי

תוסיפו את העובדה שהוא גולנצ'יק שהגיע לרמטכלות ... והנה לכם דמות שעשויה לגעת מאוד במצביעי ליכוד רבים.

כולם רוצים אותו אבל מאחור:

גבי אשכנזי מצידו לא פסל את האפשרות שאיזנקוט יעמוד בראש כחול לבן משום ש"הממלכה לפני המלוכה"... אך גנץ הודיע שישמח שיצטרף אבל שהוא עצמו יהיה בראש הרשימה.

כמו גנץ גם לפיד התבטא בצורה דומה (אשמח אם יצטרף אבל כמספר 2).

נתניהו לא היה רוצה את איזנקוט בליכוד, כי הוא היחיד שיכול לאיים על מעמדו כאלטרנטיבה וכניסתו עשויה לגרום לשרים וחברי כנסת להרים את הראש.

מה הסטטוס של איזנקוט?

איזנקוט ויתר על חופשת השחרור שלו ומאז פרש מהרמטכלות, הוא שהה בוושינגטון כעמית מחקר במכון לחקר המזרח התיכון, הצטרף למכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) של אוניברסיטת תל אביב, ומונה לדירקטור בשתי חברות השקעות. בחודש שעבר מונה ליו"ר עמותת יד בן גוריון.

חוק הצינון לא חל עליו עוד, והוא רשאי להתמודד בבחירות.

במעט הראיונות וההתבטאויות שלו מאז פרש מהצבא (שנה וחצי) ניתן היה להבין שאיזנקוט רוצה להשפיע – הוא התנדב להיות ראש פרויקט הקורונה (אך נתניהו חשש להפקיד בידיו את המשימה מחשש שיחזור לאור הזרקורים, ויהיה בתודעה הציבורית).

איזנקוט מצידו שמר ושמר על מסרים ממלכתיים, נותן ביקורת אך לא לגופו של אדם, אלא לגופו של נושא.

כשנשאל בעבר האם הוא מתכוון להתמודד, אמר: "אין לי תיאבון גדול להצטרף לפוליטיקה".

אך רוסו, חברו של איזנקוט ומי ששירת תחתיו כעוזר ראש אמ"ץ למבצעים מיוחדים וכמפקד מפקדת העומק, אומר: " מתישהו הוא ירצה להיכנס מתחת לאלונקה. ההחלטה היא בכלל לא שאלה של 'האם' אלא של מתי. הוא לא מתלבט".

עדי כרמי, בכיר לשעבר בשב"כ ששירת תחת איזנקוט טוען: "הוא רואה מה קורה וכואב לו. אני מזהה שהוא ירצה להשפיע.

סימסתי לו ישר אחרי הבחירות הראשונות, כשהוא כבר יכול היה לרוץ, 'תבוא מהר'. אבל הוא אמר לי: 'לא. צריך זמן'. הוא היה יכול לקבל תפקיד, אבל עניין אותו קודם להבין את החיים האזרחיים, לצנן את עצמו מהחשיבה הצבאית".

מהי עמדתו המדינית?

אפילו האנשים הקרובים לו ביותר לא יודעים היכן למקם אותו על המפה הפוליטית. הוא אף הצהיר שגם חנה אשתו לא יודעת מה הוא הצביע.

ההערכה של מקורביו שהוא באזור המרכז.

מקורבי נתניהו ינסו להצמיד לו דעות שמאל, אבל בפועל צריך לזכור שאיזנקוט היה הוגה "דוקטרינת הדאחייה" האגרסיבית שהושתה על חיזבאללה ושהביאה לעתירה נגד מינויו לרמטכ"ל מטעם תנועת השמאל "יש גבול".

בכל מה שקשור בהפעלת כוח הוא ניצב מימין לכולם.

אך מנגד, הוא התעמת  עם פוליטיקאים מימין על אמות המוסר הצה"ליות- כמו בפרשת ליאור אזריה, כמו באינתיפאדת הבודדים ("אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על ילדה עם מספריים") וכמו בעימותים על גדר הגבול בעזה ("לא רוצה לירות על ילדים שמשגרים בלונים ועפיפונים").

אנטי גיבור:

איזנקוט הוא האדם הנדיר שויתר על הרמטכ"לות – פעמיים.

בפעם הראשונה אמר - קודם אהיה סגן ואז אהיה רמטכ"ל טוב  יותר.

בפעם השנייה כשויתר אמר לאהוד ברק - "אני חושב שאני בשל ושאני מתאים להיות רמטכ"ל. אבל הדבר הנכון היום לצה"ל ולמדינת ישראל זה שתמנה את בני".

מדובר במעשה חסר תקדים בציבוריות הישראלית בכלל ומעיד על חוסר התאווה שלו לשלטון ולהאדרה עצמית.

גם כשיצא לאזרחות קיבל הצעות לשמש כיו"ר בחברות שונות הוא דחה אותן, והעדיף לשמש כדירקטור מן השורה כדי ללמוד את העולם העסקי.

איזנקוט סובל מייצוג-חסר בעין הציבורית מתוקף היותו סרבן מצלמות. הוא יותר נתפס כאיש אפור, איש עבודה, אך מאוד אינטליגנט ושקול.

יש לו לוק של אנטי-גיבור, אבל אלו דווקא יכולים להיות לו לעזר בתקופה כזו שציבור זקוק דווקא לדמות מרגיעה ולקול שפוי, מאחד ולא מתלהם.

אדם ערכי ללא תאבת שלטון:

אנשים שעבדו איתו מעידים על אדם בעל סולם ערכים יצוק מבטון, שאינו מתקפל מול לחץ ציבורי ופוליטי. שלא כמו גנץ, איזנקוט הוא לא ממצמץ

לזכותו עומדת העובדה ששמו לא הופיע מעולם בדו"ח מבקר המדינה, אין בנראה פרשייה שעשויה להביך אותו .

החיסרון הפוליטי שלו הוא בכך שאין לו תאבת שלטון ברמה אובססיבית שתגרום לו לעשות מהלכים עם סכין בן השיניים, גם לא לדרוס! אם דברים לא יסתדרו, הוא עשוי להמשיך הלאה.

כל מכריו אומרים: "איש שפיו וליבו שווים" ובפוליטיקה זה לפעמים לא מתאים, בעיקר ובמיוחד לפני הבחירות. הוא יגיד מה שהוא חושב גם אם זה לא ימצא חן בעיני קבוצות כוח אלו ואחרות.

האם אייזנקוט יהיה האדם שיאחד את הציבור בישראל?