הפסקת אספקת חמצן לגוף

אף שטביעה נראית בסרטים דרמטית וכוללת צעקות, נפנופי ידיים והתזת מים לכל עבר, בחיים האמיתיים היא אחרת לגמרי. לרוב היא שקטה, כשגוף הטובע שוקע לאיטו באפיסת כוחות אל מתחת למים. 

טביעה מוגדרת כמצב בו אדם שוקע בניגוד לרצונו מתחת לפני המים. בעגה הרפואית היא מחולקת באופן מסורתי לשתי קבוצות עיקריות: טביעה "יבשה" וטביעה "רטובה", מושג המתייחס לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לא. 

בשני המקרים, המוות נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. 

בסיכון הגבוה ביותר נמצאים תינוקות שעלולים לטבוע גם במים רדודים. זו גם לא חייבת להיות בריכה: ראשם של ילדים עד גיל חמש גדול וכבד יחסית לשאר הגוף, והם עלולים להתהפך בקלות לתוך דלי מים, אמבט, גיגית ואפילו שירותים מבלי שיוכלו לחלץ את עצמם.

כך תוכלו לנסות להציל מטביעה

כיצד יש לפעול אם אתם מבחינים באדם טובע? ראשית, נסו למשות אותו מהמים במהירות האפשרית, אבל אל תסכנו את חייכם. במקביל הזעיקו את מגן אדום בטלפון 101.

 בעבר כאשר היה מדובר בטביעה בלב ים, מקובל היה להביא את הטובע אל החוף ואז להתחיל בהחייאה. אולם לפני כשנתיים שונו ההנחיות, וההחייאה מתבצעת, ככל האפשר, כבר על סירת ההצלה. 

אם הטובע לא נושם, כלומר בית החזה שלו אינו עולה ויורד, יש להשכיב אותו על הגב הרחק מהמים ולהתחיל בהחייאה שכוללת עיסויי חזה בקצב של 100 לדקה (הקצב של השיר "סטיינג אלייב" או "לה-מקרנה) עד להגעת צוותי מד"א. 

לעולם אל תנסו להוציא מים מריאותיו של הנפגע: לא רק שזה בלתי אפשרי, אלא זה עלול לסכן את הנפגע. 

אם הבחנתם בטובע חוזר להכרה, אין לאפשר לו להתהלך בכוחות עצמו, תמיד יש להתפנות לבית החולים להמשך מעקב ובדיקות, כיוון שלאחר טביעה צפויים שינויים מסוכנים ברמות המלחים בגוף שעלולים לסכן את חייו של הטובע, גם אם הוא עומד על רגליו. 

אם אתם הורים לילדים, הקפידו להשגיח עליהם תמיד כשאתם בסביבת מים. אל תקראו ספר או עיתון, אל תשתמשו בסלולרי. העיניים צריכים להיות תמיד בהשגחה על הילד. 

דאגו שהבריכה שלכם מוגנת בפני כניסת ילדים, ואל תשאירו ילדים קטנים לבד באמבטיה, בגיגית או בקרבת כל מקור מים, אף לא לרגע אחד, גם לא כדי לענות לטלפון או לקחת מגבת. מספיקות כמה שניות כדי לגרום לילד נזק מוחי בלתי הפיך. 

אל תתרחצו בחוף בו אין שרותי הצלה, ואל תיכנסו, אתם או ילדכם למים, כשהדגל שחור או אדום.

למדו את הילדים שחייה, מוקדם ככל האפשר, כבר מגיל כמה חודשים. הניסיון מלמד שפעוטות וילדים שהתרגלו "להתיידד" עם המים אינם נכנסים לחרדה, לומדים להתהפך בקלות ולצוף מעל פני המים מבלי לטבוע.