שבוע וחצי אחרי שסערת הבחירות המקומיות חלפה, התפנינו השבוע לשוחח עם אחת הדמויות היותר מעניינות שנבחרו למועצת העיר - הצלם המוערך דוד אסייג שנכנס למועצה בתור מספר שתיים של סגן ראש העיר אלי נכט שנחל הצלחה די כבירה בבחירות האחרונות, יש לומר.

למרות שהוא נחשב לדמות מאוד מוכרת ואהודה בעיר, אחרי שתיעד רבבות של תושבים ברגעים החשובים בחייהם, וכן אינספור אירועים עירוניים, הוא הצליח איכשהו לעשות את הכל מבלי למשוך אליו יותר מידי את תשומת לב, בניגוד למועמדים אחרים.

בשיחה איתו השבוע, הוא הסביר למה: "אני מאמין שאפשר לעשות את הדברים אחרת. לא צריך לטנף או ללכלך, צריך לראות את הדברים בהגינות ביושרה, בשקיפות. זה מה שאני מאמין. עוד לפני שנבחרתי למועצה, ציפיתי מנבחרי הציבור שלנו להתנהג באותה המידה".

"פעם אשדוד הייתה ממש משפחה" – הוא הוסיף. "לא משנה לאן אתה הולך, ברגע שאשדודי פוגש אשדודי אחר בחוץ הם מיד מתחברים ודואגים אחד לשני. זו עיר משפחתית. עם הזמן העיר גדלה, אבל הגרעין עדיין משפחתי. אין סיבה שאחד יאכל את השני על שטויות".

כאמור, העשייה הציבורית לא זרה לאסייג, במיוחד לאחר שניהל את המטה של בני גנץ באשדוד במשך 5 מערכות הבחירות האחרונות. גם את זה אגב הוא עשה הרחק מאור הזרקורים ומבלי למשוך יותר מידי תשומת לב.

בדרך הוא רכש חברים חדשים, והכיר את הנפשות הפועלות בעיר. זה גם מה שהוליד את החיבור לסגן ראש העיר אלי נכט. "הכרתי איש מאוד מעניין. אדם ישר, הגון, נחוש, עם סכין בין השיניים" – הוא משתף. "ההיכרות הזאת נתנה גשר למהלך הזה והחלטנו לשלב ידיים. יש בינינו המון קווים משותפים ואני רואה את זה בדברים הקטנים".

בכל זאת, מה הוביל אותך ככה באמצע החיים לעשות את המהלך?
"במובן מסוים הקהילה תמיד הייתה חלק ממני, עוד כילד בתנועת נוער. בכל תחנות החיים הייתי מעורב, ככה שזה היה טבעי מבחינתי. אני חושב שהמעורבות הקהילתית יוצרת קהילה טובה יותר ומגובשת".

"הכי חשוב שנחזור לכבד אחד את השני, אחרת לא יהיה כיף לחיות כאן"

אסייג, רב סרן במילואים, גויס למילואים עם פרוץ המלחמה כקצין נפגעים בגזרה הדרומית. במסגרת תפקידו הוא בישר למשפחות החללים על מות יקיריהן במתקפה הרצחנית של חמאס וליווה אותן בימי אבלן.

"שום דבר לא הכין אותנו למצב כזה" – הוא משתף. "עברנו תקופה מאוד קשה ומאתגרת. זו הייתה אחת התקופות הכי קשות שעברתי, אבל גם למדתי ממנה הכי הרבה, בעיקר מהמשפחות, מהאופן שבו לא מעט מהן התמודדו עם הבשורה".

אתה מרגיש שזה שינה בך משהו?
"מצד אחד אתה מרגיש שלא לעולם חוסן. למרות העוצמה והטכנולוגיה המתקדמת, כל המערכות קרסו ברגע האמת ושילמנו מחיר כבד ועצום. מצד שני אתה יוצא מחוזק מכל משפחה וזה גורם לך להסתכל על החיים בפרופורציה אחרת, להעריך את מה שיש, את הדברים הקטנים".

ומה לגבי קמפיין הבחירות, איך זה עובד כשאתה כולך בתוך המלחמה?
"השתדלנו כמה שיותר לשמור על הגחלת, שאנשים לא יתפזרו לנו. אלי ניתב את הכוחות לעזרה וסיוע לחיילים והכל בהתנדבות מלאה של כולם. אנשים עבדו בלי הפסקה, גייסנו המון תרומות ויצאנו לשמח חיילים ומפונים. אלי עשה עבודה מטורפת".

אתה יודע להצביע על נקודת מפנה שבה החלטת שאתה הולך להתמודד למועצת העיר?
"מה שדחף אותי הכי הרבה היה מאבק שהתנהל באחד מבתי הספר בעיר. שם הבנתי כמה המערכת לא שקופה ולא הוגנת. נציגי ציבור פחדו להתערב בגלל לחץ שהפעילו עליהם. זה הדבר שהכי דחף אותי. הבנתי שאני לא יכול לשבת על הגדר. למרות שבסוף המאבק הצליח אחרי שראש העיר התערב בעצמו ובתוך חצי שעה פתר את הבעיה".

יש נושא מסוים שבוער בך יותר?
"חד משעמית נושא החינוך הלא פורמלי, המתנ"סים ותנועות הנוער, אלו נושאים שלטעמי משפיעים ותורמים באופן ישיר לקהילה. מתנ"סים זה כלי עצום לעשות קהילה הרבה יותר טובה ומעורבת. לי מאוד כואב שתנועות הנוער לא מספיק בולטות בעיר. אני מאמין צומחים בהן אנשים טובים ומנהיגים אמיתיים. תנועות הנוער של היום אלו לא תנועות הנוער שאני גדלתי בהן. אני חושב שצריכה להיעשות איזושהי התאמה לעידן של היום. זה יכול להיות גם תנועה באיזשהו מתנ"ס שנותנת שירות לרובע. בכלל, אני מאמין שתנועות הנוער יכולות לשנות עיר, אבל באופן אישי אני מאוד התאכזבתי מתנועות הנוער באשדוד, שבנושאים מהותיים לא יצאו לרחוב להביע את מה שהם מאמינים כי מישהו כביכול מנע מהם או שהם חששו לפגוע בצינור החמצן שהם מקבלים מהרשות. ככה לא מתנהגת תנועת נוער".

איך אתה רואה את החמש שנים הקרובות בעיר?
"אני חושב שאלו יהיו שנים מאוד מאתגרות בגלל ההרכב של המועצה שבסה"כ משקף את המגוון הרחב בעיר. אנחנו לא מצפים שיהיה קל, אבל אנחנו נשתדל להיות כמה שיותר שקופים והוגנים. ואני מקווה שבעוד חמש שנים נהיה במקום עוד יותר טוב, שאנשים ירגישו שיש תקווה שהדברים יתחילו להתקדם. אין לי ספק שאשדוד יכולה וצריכה להיות מהערים המובילות במדינה".