היא רק בת 13 ונדמה כי מאחוריה ניסיון והבנה של שנים רבות לפחות כמו שנותיו של אדם בוגר. אמיליה פטרוב הוא שמה, תלמידת בית הספר מקיף ה' אשר מחוברת בכל רמ"ח איבריה לערכי הטבע והסביבה ונדמה אף כי בכוותה להרחיק לכת ככל הניתן, שכן בעבורה מדובר בשליחות של ממש.

הכל החל לפני כשנה במהלך ביקור משפחתי בחוף הים. לפטרוב הצעירה קשה היה להישאר אדישה למראה האשפה שהותירו אחריהם המבקרים, מאז היא פיתחה לעצמה מנהג קבע ומידי חודש היא מגיעה לנקות בכל פעם חוף אחר.

אט אט היא גייסה למבצע חברים ומשפחה שהצטרפו למסע הניקיון, אולם דעתה של אמיליה לא נחה, ובמחשבה נוספת היא הגיעה למסקנה, כך לדבריה, כי עצם ניקיון החופים אינו הפתרון לבעיה. "הבנתי כי עליי לעורר מודעות לנושא" – היא אומרת, "להשפיע ולהסביר לאנשים שאנחנו לא יכולים להמשיך בדרך הזאת".

"חשבתי לעצמי - כיצד אוכל לשנות התפיסה?" – היא מוסיפה, "הדורות הקודמים יצרו כמויות אדירות של פסולת שנותרנו להתמודד איתה ובסופו של דבר עלינו לטפל בזה ולנקות".

מלאת מוטיבציה וחדורת מטרה אמיליה יצרה מערך שיעור עם מצגת הסברה מלווה בתמונה הממחישות את המצב ואת השפעת הזבל האנושי והפלסטיק בעיקר על הסביבה. את המצגת היא העבירה בכיתתה ולאחר מכן, באישור המנהל העבירה לכל כיתה וכיתה בשכבת הלימוד שלה בבית הספר.

במקביל היא פתחה עמוד אינסטגרם וקבוצת וואטסאפ העונים לשם "clean_4_future", בהם היא משתפת מידי פעם בפעם תכנים להעלאת המודעות וקוראת לאחרים להצטרף לניקיון החופים. 

כך, מה שהחל בניקיון חופים משפחתי ואינטימי, הפך מהר מאוד למסע העלאת המודעות לשמירה על הסביבה, כשהיא מדלגת מכיתה לכיתה בבית הספר בו היא לומדת וחושפת בפני חבריה לספסל הלימודים ערכים לשמירה על הסביבה בתקווה להוביל שינוי ובשאיפה להעביר את המסר הלאה. בקרוב ככל הנראה, היא תחל להעביר את השיעורים גם בחטיבה העליונה לבקשתה של המורה לגיאוגרפיה.

אמיליה,
מה מניע אותך לעשות זאת?
"אני עושה את כל זה כי באמת אכפת לי מהעתיד שלנו ולא רק ממה שקורה כאן ועכשיו. אנשים חושבים שאם יזרקו משהו קטן זה לא ביג דיל, אבל מה קורה כשכל אחד זורק משהו? לאן נגיע אם כך? אני גם מרחמת על בעלי החיים שנפגעים כתוצאה מפסולת אנושית, לא חסרים מקרים בארץ ובעולם. הדבר היותר מחריד הוא שחלק מהחיות האלו מגיעות אלינו לצלחת ואנחנו אוכלים את זה".

מעורר השראה.
על מה השיעור שלך?
"בשיעור אני מספרת על התחנות השונות שהפלסטיק עובר ועל הנזק הסביבתי שכרוך בזה. אני מראה כיצד הפסולת שאנחנו מייצרים היא ברמה מאוד מוגזמת ולא הגיונית, במיוחד כאשר אנחנו מודעים על ההשפעה שלה על הסביבה. אני מדברת על כך שהרבה מאוד מפעלים למחזור פלסטיק בארץ נסגרו בזה אחרי, כך שמרבית הפלסטיק למחזור אנחנו שולחים למפעלי מחזור מעבר לים, או פשוט כאשפה".

חשבת להגיע גם לבתי ספר אחרים בעיר?
"ניסיתי להעביר את המצגת הלאה לבתי ספר אחרים ולקרוא לעוד תלמידים להצטרף לניקיון החופים, בינתיים זה לא כל כך צלח. אף אחד לא רוצה לצאת מהבית ולנקות זבל שאחרים השאירו אחריהם".

איך באמת הגיבו החברים והסביבה?
"אפשר לומר שרוב הילדים לא מבינים מדוע אני עושה את זה בכלל ובין היתר היו גם כל מיני השפלות, אבל זה לא מה שיעצור אותי".

מה את חושבת על מהפכת החד פעמי בחופים בערים אחרות?
"אני חושבת שזה רעיון מבורך ואני אשמח כמו רבים, אני מאמינה, שעיריית אשדוד תצטרף למהפכה. באופן כללי יש מקום לבצע אכיפה ולחלק קנסות למי שמתיר את האשפה שלו כך בחופים וברחבי העיר בכלל. כואב כשכואב בכיס ואי אפשר לברוח מזה".

מה עוד היית מציעה לעשות כדי להגביר את המודעות בעיר?
"אני אישית חושבת שאפשר להגביר את המודעות באמצעות פעילויות הסברה חברתיות שהגופים העירוניים ותנועות הנוער יובילו, וכמובן גם באמצעות בתי הספר – מדוע אין שיעור לאיכות הסביבה? לא חסר מה לעשות כדי להגביר את המודעות. ואולי גם שיותר סלבריטאים ומובילי דעת קהל יעלו את המודעות ויראו שאכפת להם".

מה החלום שלך?
"החלום שלי שהחופים של אשדוד יהיו נקיים ושתיירים ירצו להגיע לפה כי החופים מזמינים וכמובן - לעורר כמה שיותר מודעות לנושא כדי שאנשים ייצרכו פחות מוצרים שאינם מתכלים וישמרו על הסביבה".

מה המסר שאת מבקשת להעביר לקוראים?
"בכמה מילים – זכרו! נקי איפה שלא מלכלכים ולא איפה שמנקים".