היום (ד') ניתנה הכרעת הדין בפרשת השר לשעבר בנימין פואד בן אליעזר ז"ל. מדובר על שתי הכרעות הדין האחרונות בפרשה. 

שני אנשי העסקים אברהם נניקשווילי ורוי מוצפי, הואשמו במתן שוחד של כ- 2 מיליון ש"ח לשר לשעבר, שוחד ששימש לרכישת דירה בשכונת אנדרומדה ביפו. במהלך המשפט נפטר השר לשעבר.

איש העסקים אברהם נניקשווילי הורשע במתן שוחד בסך 400 אלף דולרים לשר לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר. 

איש העסקים רוי מוצפי זוכה מהאישום במתן שוחד. 

חקירת הפרשה נהפכה לגלויה בקיץ 2014, ימים לפני ההצבעה על מועמדותו של בן אליעזר, שהוסרה לבסוף, לנשיאות המדינה.

כתב האישום הוגש בדצמבר 2015 על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). לבן אליעזר יוחסו עבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון, אך הוא לא הגיע למשפטו עקב מצבו הבריאותי.

לאחר מותו של בן אליעזר באוגוסט 2016, החליטו בפרקליטות להמשיך את ההליכים נגד שאר הנאשמים

הרקע:

חקירת הפרשה החלה לפני כחמש שנים. על פי כתב האישום, שהוגש לפני כ-4 שנים, נניקשווילי נתן לבן אליעזר בשנת 2011, בעת שהיה נבחר ציבור, 400 אלף דולר. השניים הגדירו את הסכום כהלוואה ואף חתמו ביניהם הסכם, אולם ההלוואה לא הוחזרה ונניקשווילי אף לא ביקש להחזירה. אותם כספים שימשו את בן אליעזר, בין היתר, לקניית דירת יוקרה בשכונת עג'מי ביפו.

התמורה, על פי כתב האישום, היתה הדלפות ממועצת הנפט - וזאת בסיועה של מנהלת לשכתו לשעבר של בן אליעזר, איילת אזולאי.

טענת ההגנה - נניקשווילי פיזר כספים במאות מיליונים ללא בקשת תמורה:

אברהם נניקשוילי נחשב ב2 העשורים האחרונים כאיש הכי עשיר באשדוד. בשנת 2005 הוערך הונו ב-3.35 מיליארד ש"ח.

בשנת 1992 החל בפעילות עסקית בגאורגיה וברוסיה, את הונו הגדול עשה בייצוא גז מרוסיה. הקים חברה לסחר ולהובלה של נפט עם אפרים גור.

כדי להוכיח שנדיבותו של נניקשווילי אינה עניין יוצא דופן, בסיכומים שהגישו עורכי הדין נתי שמחוני ויואב סננס לשופט בני שגיא מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מפורטת רשימה ארוכה של אנשים, חלקם מוכרים, שקיבלו מנניקשווילי לאורך השנים מתנות והלוואות בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים.

סנגורו של נניקשווילי, עו"ד נתי שמחוני, כתב בסיכומים למשפט כי מרשו תמיד נכון לסייע לסביבתו וכי הוא תורם ביד רחבה סכומי עתק לגופים שונים. על פי עו"ד שמחוני, נניקשווילי העניק כספים לאישים רבים מבלי שביקש להשיבם, בין השאר לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שקיבל ממנו 250 אלף דולר למימון הגנתו בפרשות טלנסקי והולילנד.

נניקשווילי סיפר בעדותו כי אולמרט (שכבר היה אזרח מן השורה) פנה אליו מתוך מצוקה ואמר לו כי הוא מתקשה במימון הוצאותיו המשפטיות. נניקשווילי, שראה את מבוכתו ומצוקתו הרבה של אולמרט בפנייתו, קטע אותו והבהיר שאין לו כל בעיה להירתם ולסייע לו — אך שאל אותו אם מתן הכסף אינו מהווה בעיה חוקית. אולמרט הניח את דעתו של נניקשווילי והבטיח לו כי תועבר לו חוות דעת מסודרת מעורך דינו פיני רובין, וכך היה. נניקשווילי העביר לו לאחר פגישה של כמה דקות בודדות 250 אלף דולר".

"אולמרט לא היה חבר קרוב של נניקשווילי. הוא היה אדם במצוקה שפנה לקבלת סיוע, ונניקשווילי נעתר לבקשה, כפי שעשה בעשרות מקרים בעבר, אם לא במאות".

דמות נוספת היא זו של חבר הכנסת לשעבר אפרים גור, שהוא חברו של נניקשווילי. גור קיבל ממנו הלוואה בסך מיליון דולר, ולפי סיכומי ההגנה היא לא הוחזרה.

כך גם ג'קי בן זקן, שותפו העסקי ובן טיפוחיו של נניקשווילי, שקיבל, על פי כתב ההגנה, הלוואות בסך כולל של מיליוני דולרים, שהוחזרו בחלקן בהתחשבנות בין השניים.

נני בן דוד, שהוא קרוב משפחה, קיבל מנניקשווילי הלוואה של 750 אלף דולר שלא הוחזרה.

בנוסף, הוא נתן הלוואות פרטיות רבות שהוחזרו לו ושלא, לשורה של אנשים אותם פירט בכתב ההגנה.

הצהרות אלו עלו בסיכומי ההגנה במטרה להראות כי ידו של נניקשווילי היתה קלה על הארנק.

כסף לחבר ולדמות אב:

במהלך המשפט, וגם בשלב הסיכומים, טען נניקשווילי כי בן אליעזר היה חברו ושימש לו דמות אב, וכי נניקשווילי נתן לו עזרה לגיטימית. "נניקשווילי ראה לנגד עיניו דמות בעלת שיעור קומה וזכויות רבות, 'סמל' לדבריו. נניקשווילי אף אמר זאת בפשטות — הוא העריץ את בן אליעזר".

נסיבות מתן ההלוואה מתוארות כך שבתחילת 2011, לאחר שבן אליעזר התאשפז במצב קריטי, ביטל נניקשווילי את התוכניות שלו — ועלה על הטיסה הראשונה לישראל ממוסקבה כדי לשבת לצד מיטת חברו. לאחר ששוחרר מבית החולים, אירגן לו נניקשווילי מטפלת אישית צמודה מגיאורגיה, שתדאג לכל צרכיו. כמה חודשים לאחר מכן, פנה בן אליעזר לנניקשווילי וביקש הלוואה כדי שיתאפשר לו לרכוש נכס שבו יוכל להתגורר עם בנו יריב ומשפחתו כדי שיטפלו בו.

לפי המתואר, בעוד נניקשווילי רצה לתת לבן אליעזר מתנה, בן אליעזר התעקש על הלוואה מסודרת ומגובה במסמך.

עורך דינו של נניקשווילי אמר להגנתו כי העברת הכסף נעשתה דרך העברה בנקאית פשוטה מחשבונו הפרטי לחשבונו הפרטי של בן אליעזר — שעל עקבותיה ניתן להתחקות על נקלה, הוא עשה זאת  כי לא הייתה מראש כל כוונה למתן שוחד.

עוד נטען כי - לבן אליעזר לא היתה כל נגיעה או זיקה במסגרת תפקידיו הציבוריים לעסקיו של נניקשווילי לכל אורך החברות ביניהם, ובשלב שבו החל נניקשווילי להשקיע בעסקי האנרגיה בישראל (2010) שימש בן אליעזר שר התמ"ת מבלי שהיתה לו נגיעה לעסקי האנרגיה.

טענת התביעה:

בסיכומי התביעה נטען על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה כי גם חברים יכולים לתת שוחד. "נכון כמובן שגם לנבחרי ציבור, כולל הבכירים שבהם, יש חברים, ולפעמים חברים נותנים מתנות. ואולם חברות אינה מלת קסם המרפאת מתנות בהיקף ובטיב שלא סביר לתת לעובד ציבור, שאינו אמור לקבל שכר או הטבה אלא מהמדינה". (האם זהו מסר לקראת המשפט של נתניהו?) .

הפרקליטות הדגישה כי גם כשמדובר ביחסי חברות, כשמתנה מסוימת חורגת ממתנה מקובלת בין חברים — חזקה שמדובר בשוחד. "כך הוא הדבר בנסיבות שמהן עולה כי ביחסים מעורבת אהבה התלויה בדבר, ועל כן הטעם למתן טובת ההנאה אינו נעוץ רק בידידות לשמה, אלא כרוך גם בהיבט אינטרסנטי".

החלטת השופט:

השופט בני שגיא קבע בהכרעת הדין כי העברת 1.5 מיליון שקל על ידי נניקשווילי לשר לבן אליעזר היתה מתוך מודעות כי הם ניתנים למטרה פסולה על אף החברות בין השניים. השופט קבע, כי "ננעל הקשר הסיבתי בין המתת לתמורה". עוד כתב השופט, כי העברת הכסף התאפיינה במגמת הסתרה וההלוואה שניתנה ומעולם לא הוחזרה, וזה מחזק את טענת הפרקליטות כי מטרת העברת הכסף היתה שוחד.

בנוגע ליחסים האישיים בין נניקשווילי ובן אליעזר, קבע השופט כי קיומם של יחסי חברות אינו שולל את האפשרות שמתן הכספים נעשה גם ממניע פלילי. "אין ספק בליבי כי הנאשם הרגיש קרבה לבן-אליעזר... ניתן לומר כי הנאשם הוחמא מקרבתו של בן אליעזר". עם זאת, על בסיס בחינה של שורה של פרמטרים כולל משך ההיכרות (שלוש שנים בזמן מתן הכסף), מידת האינטנסיביות של הקשר והתועלת הכלכלית לנניקשווילי ממנו, קבע השופט כי החברות לא עמדה לבדה בבסיס המניעים של נניקשווילי בעת העברת הכסף.

השופט קיבל את גרסת ההגנה אודות נדיבותו של נניקשווילי והרגליו להלוות כספים לרבים ממכריו ולתרום כספים בנדיבות. הוא פסק כי העברת הכסף הושפעה מנדיבות ומחברות - "הושפעה, אך לא הונעה בלעדית. גם אך לא רק". השופט קבע כי "יש בכניסתו של אינטרס כלכלי לתמונת הקשר כדי לצבוע את העברת הכסף בצבעי שוחד".